משנת רבי אליעזר/פרשה ה
בן אחד משמותיו שלשלמה. בן, שהיה מבין דבר מתוך דבר. אימתי, בשעה שאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך. אמר, מה אשאל. עושר, נכסים, [כבוד], נצחון, גבורה, עדיין אדם צריך, אלא הריני שואל את החכמה והכל בכללה, עושר וכבוד וארך ימים, שנ' ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. (אלא) למאמינים ועושין לשמה, [ארך ימים, חיי העולם, אבל למשמאלים בה ועושין שלא לשמה] עושר וכבוד, אבל לא אורך ימים. ומנ' שיש בה נצחון וגבורה, שנ' כל כלי יוצר עליך לא יצלח. ד"א בן, שקראו הקב"ה בן, שנ' אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן אשר בהתעותו והוכחתיו בשבט אנשים. אימתי הוכיחו, שהורידו ממלכות. ומכאן אמרו, ירד שלמה ממלכותו שלשים וששה ימים. ומניין שהם שלשים וששה ימים. את מוצא שלמה מלך, שנ' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה. מקדם ומאוחר הוא זה. אינו אומ' החדש השני למלך שלמה, אלא השנה הרביעית למלך שלמה, והחדש השני הוא תחלת מלכותו, ורחבעם מלך בפרס העצרת, נמצא ביניהן ששה ושלשים יום, וכת' והימים אשר מלך שלמה ארבעים שנה. שלשים וששה יום מפני מה לא הוזכרו, מלמד שהיה בהן כהדיוט. ומניין שמלך רחבעם בפרס העצרת, כת' אחד אומ' וישמעו את דברי ייי וישובו מלכת אל ירבעם, וכת' אחד אומ' וישובו ללכת כדבר ייי, איפשר לומר ללכת, שכבר נא' מלכת. אמור מעתה, חזרו שלא לילך להלחם עם ירבעם וחזרו לילך לחוג לבית המקדש. איזה הוא חג שהוא סמוך לחדש השני, הוי אומ' זה העצרת. ד"א בן, שהיה שקול כאביו, וכן הוא אומ' וישמרו, משמרת אהרן כמצות אלהיהן ומשמרת [הטהרה ומשמרת] בני דוד ושלמה בנו, לא נא', אלא שלמה בנו. מלמד, שהן שקולין זה בזה.
שלשה אבות [ובנים] שהן שקולין זה בזה. ואלו הן. אברהם ויצחק (ויעקב), דוד ושלמה, ובני יריהו. אברם ויצחק מנ', שנ' אברהם הוליד את יצחק. דוד ושלמה מנ', שנ' כמצות דוד ושלמה. ובני יריהו מנ', [שנא' ובני יריהו] אמריהו השני יחזיאל השלישי יקמעם הרביעי, והראשון היכן הוא, שאת אומ' אמריהו השני, אלא ובני שם בפני עצמו הוא, וזה הוא הראשון, ומפני מה לא נא' ובני בן יריהו. מלמד שהן שקולין זה בזה.
ר' עקיבה אומ', האב זוכה לבנו בנואי, בכח, בעושר, בחכמה, בבנים. בנואי מנ', שנ' [יראה אל עבדיך פעלך] והדרך אל בניהם. בכוח מנ', שנ' גבור בארץ יהיה זרעו. בעושר מנ', [שנא'] נער הייתי גם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם. נער הייתי, מימות אדם. גם זקנתי, עד ימות המשיח. לא ראיתי שעזב הקב"ה את הצדיק. ד"א גם זקנתי, אין הקב"ה עוזב את הצדיקים בשעת הרעב, לא להן ולא לבניהן. בחכמה, שנ' שמע בני מוסר אביך. בבנים מנ', שנ' תחת אבותיך יהיו בניך. ר' יהודה אומ', בשכר כבוד שכבדת אבותיך תראה בניך. יכול הדיוטות, ת"ל תשיתמו לשרים בכל הארץ. וכן הרשעים חבו לבניהן בחמש מדות הללו, שנ' ולא יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם. זב, כנגד הכח. ומצורע, כנגד הנואי. ומחזיק בפלך, כנגד החכמה, זה שהוא יגע במלאכה ואין לו הנייה ממנה. ונפל בחרב, כנגד הבנים. וחסר לחם, כנגד העושר.
הרבה בנים היו לו לכנען לשמוח בהן, כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא חובת אביהן גרמה להן. והלא כבר נאמ' הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב וגו'. אלא כל גזרה שנגזרה על האבות ועדיין לא נולדו הבנים, או שנולדו ועדיין לא הגדילו ועמדו על פרקן עד שלא נגזרה הגזרה, אינן עמהן. ראייה לדבר, אדם הראשון, שנגזרה עליו גזירת מות, כל הנולדין ממנו, הרי הן בכללו, וכל המתחייבין מיתה בבית דין אין בניהם בכלל.
הרי הוא אומ', ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך. ומה ביקש מלפניו, מפני מה [יש] צדיק וטוב לו, יש צדיק ורע לו, [יש] רשע וטוב לו, רשע ורע לו. אמ' לו, צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, אבותיו זכו לו העוה"ז והוא זיכה לעצמו חיי העולם הבא. ראייה לדבר יצחק בן אברהם, שנ' ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו. אברהם זכה לו העולם הזה והוא זכה לעצמו העולם הבא. צדיק ורע לו צדיק בן רשע, אע"פ שהוא זכה לעצמו העולם הבא, אבל אבותיו לא זיכו לו חיי העולם הזה. ראייה לדבר חזקיה בן אחז, מימיו שלחזקיה לא ראה סימן יפה בגופו, אלא שהיה אותו החולי קשה מן הכל, ומי גרם לו, חובת אביו גרמה לו. וכן הוא אומ' מה אדבר ואמר לי והוא עשה, מה אומר על חליי, ואבי עשה לי כל זאת, הרי אני הולך כל שנותי במר נפשי. רשע וטוב לו רשע בן צדיק, אע"פ שהוא לא זכה לו חיי העולם הבא, אבל אבותיו זכו לו חיי העולם הזה. ראייה לדבר מנשה בן חזקיה, שהאריך לו הקב"ה כל אותן השנים, שכך זיכו לו אבותיו. רשע ורע לו רשע בן רשע, שהוא לא זיכה חיי העולם הבא ואבותיו לא זכו לו חיי העולם הזה. ראייה לדבר אמון, שאין לו במה יתלה.
גדולה הצלת בנים לאבות יתר מהצלת האבות לבנים. שהאבות אינן מצילין את בניהן אלא מן היסורין שלעולם הזה בלבד, זוכין להן את העושר, ומצילין אותן מן הנגיפה, זוכין להן בכוח, ומצילין אותן מן התשות, אבל ביום הדין אינן יכולין להציל אותן מדינה שלגיהנם, שנ' ואין מידי מציל, לא אברהם מציל את ישמעאל ולא יצחק מציל את עשו. אבל הבנים מצילין את האבות מדינה שלגיהנם בין גדולים, בין קטנים. גדולים מצילין אותן במעשיהן הטובים, וקטנים באסיפתן כשהם קטנים. גדולה הצלת קטנים מהצלת גדולים, שהצלת גדולים פעמים שהוא משתהה עד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים מכפרת מיד. ומנין שהצלת גדולים עד ארבעה דורות, [שנא'] נצר חסד לאלפים, פקד עון אבות [על בנים, על שלשים ועל רבעים]. אין אתה יכול לומ' שאם היה האב רשע והבנים צדיקים, שהוא פוקד את רשע האב עליהן, שאין זה מדת הדין. ואין אתה יכול לומ' שהוא תופס כל אחד בחובתו, שאין כאן מדת רחמים. ואיזו היא מדת רחמים, תולה לאב עד ארבעה דורות, שאם היה אחד מן הארבעה דורות צדיק, הרי האב ניצל, לא נמצא אחד מן הארבעה דורות צדיק, כל אחד ואחד נתפס על מעשיו, שלא תאמר פקד עון אבות לשון קצף הוא. אלא צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמוד מעניינו. במה כל הענין מדבר, ברחמים. שנ' ייי ייי אל רחום וחנון. כשהוא אומ' פקד עון אבות על בנים, לשון רחמים [הוא], שהוא תולה לאבות עד ארבעה דורות, שאם היה אחד מן הארבעה דורות צדיק, הרי הוא מצילן. ולמה לא אמר על בני בנים, שבני בנים קרויין בנים. וכן שלמה אמר יסר בנך ויניחך, מדינה שלגיהנם, ויתן מעדנים לנפשך, בגן עדן עם הצדיקים.
אם תאמר, כבר האב צדיק, יזכה לעצמו, ואינו צריך לבנו, הרי הוא אומ' וימת נדב ואביהוא, ובנים לא היו להם, שאלו היו להן בנים צדיקים, היו מכפרין להן, ולא היו ראויין להישרף. והלא קרח היו לו בנים צדיקים, ומפני מה לא ניצל בזכותן. אלא משה רבינו ביקש מלפני הקב"ה שלא ינהוג עם קרח במדת רחמים, כדרך שהוא נוהג במדת רחמים [עם כל אדם], אלא במדת הדין, שנ' אם כמות כל האדם ימותון אלה. איזה הוא פקדת כל האדם, אע"פ שהיו לו בנים צדיקים, אינו ניצל בזכותן. ומנ' שהיו לו בנים צדיקים, שנ' ובני קרח לא מתו. וכן שמואל אומר לישראל ואם לא תשמעו בקול ייי ומריתם את פי ייי והיתה יד ייי בכם ובאבותיכם. הזהרו שלא תכעיסוהו ותקבלו פורענות, ואף אבותיכם שהיו עונותיהן תלויין, מצפין לכם, אף הן נידונין במעשיהן. וכן הוא אומ' כעס לאביו בן כסיל [וגו']. מושלין אותו משל למרתף, שיש בו ארבע שורות. אם היו כולן של שמן הן אובדין. מקצתן של שמן ומקצתן של יין וחומץ, הן נצולין. אף הצלת הבנים הגדולים גדולה מהצלת הבנים הקטנים, שהצלת בנים גדולים מצלת עד שלשה ועד ארבעה דורות, אבל הצלת הקטנים אינה מצלת אלא לאביהם הקרוב בלבד. מפני שנתיסר בהן, הקב"ה מכפר לו על עונותיו. ומניין שהן מכפרין עליו, שנ' וזה כל פרי הסיר חטאתו, מי מסיר חטאתו, פריו, אלו בניו ובנותיו.
מנו רבותינו שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים, ירבעם, אחאב, ומנשה. ארבעה הדיוטות, בלעם, דואג, אחיתפל, וגיחזי. מפני מה לא מנו את אחז, מפני שנתיסר בבנו הבכור, שנ' ויהרג זכרי גבור אפרים את מעשיהו בן המלך. הא למדת, שמיתת הבנים מכפרת.
אמר ר' יהושע, וכי איזו מדה מרובה, מדת הטוב או מדת הפורענות, הוי אומ' מדת הטוב מרובה. ומה אם מדת הפורענות, שהיא מעוטה, נמשכו הבנים אחר האבות בעון האבות, מדת הטוב, שהיא מרובה, אינו דין שימשכו בה האבות אחר הבנים לחיי העולם הבא. וכן הוא אומ' ובניהם יראו וישמחו יגיל לבם בייי. מלמד שהקב"ה מקרבן אלו אצל אלו, [האבות אצל] הבנים. אין אתה יכול לומר שאם היו האבות רשעים מקרבן אצל הבנים למחצתן שלצדיקים. וכן הוא אומ' כי את אשר יאהב יוכיח וכאב את בן ירצה, שהוא מרצה הבן באביו ומוביאו אצלו.
ר' חנניה אומ', כי יקרא קן צפור. וכי איזו רחמים גדולים, רחמי הבריות או רחמי מי שאמר והיה העולם, [הוי אומר, רחמי מי שאמר והיה העולם]. ומה אם הבריות, שרחמיהן מעוטין, נצטוו שאם יטלו הבנים ישלחו את האם חפשי, הקב"ה, שרחמיו מרובין, על אחת כמה וכמה שאם נטל את הבנים ישלח את האבות חפשים מדינה שלגיהנם.
ר' אומ', הרי הוא אומ' כבד את אביך ואת אמך. היכן מקיימין מצותו שלמלך ביותר, בפלטין שלמלך או חוץ לפלטין, הוי אומ' בפלטין שלמלך. ומה אם חוץ לפלטין צונו הקב"ה כבד את אביך ואת אמך, בפלטין שלמלך, זו גן עדן, על אחת כמה וכמה. ואם יושבין הבנים במחיצתן [של צדיקים והאבות במחצתן] שלרשעים, אין זה כבוד. הא למדת שהן מכפרין עליהן. וכן הוא אומ' בדוד, ויאמר דוד אל נתן חטאתי לייי, ויאמר נתן אל דוד גם ייי העביר חטאתך לא תמות. יכול בלא דבר, ת"ל גם הבן הילוד לך מות ימות. לפיכך היה דוד מתחבט כל אותן שבעת הימים, שמא יחיה הבן ואני נדון בגיהנם. לפיכך היה צם ומתענה. וכיון שבישרוהו שמת, ידע שניצל מדינה של גינהם /גיהנם/. אם כן, למה הוא אומ' לעבדיו, וחנני יוי וחי הילד. כדי להפליגן.
קטני ישראל שהן מתין, מאמתי הן באין לעולם הבא. ר' מאיר אומ', משידעו לענות אמן, שנ' פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, שאומרין אמן. ויש אומרין משעה שימולו, שנ' עני אני וגוע מנוער, זו אימת המילה. והלכה כדבריהן. ר' עקיבה אומ', קטני בני רשעי ישראל, אע"פ שאבותיהן רשעים, הן באין לחיי העולם הבא, שנ' שומר פתאים יוי, ואלו פתאים הן. אבל קטני בני אומות העולם, אע"פ שאין יודעין להרע ולהיטיב, אינן באין לחיי העולם הבא. הרי הוא אומ' מפרי פי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישיב לו, כפול ומכפל יש לך ללמוד מכבוד אב ואם. חמשה דברים האב חייב לבן, והבן חייב לעשות כפלים, שהוא גמל עליו תחלה.
ולקחתם לכם ביום הראשון. למה נקרא שמו ראשון. ר' אליעזר אומ', ראשון לירידת גשמים. שהיו הגשמים בתחלת החג, כשם שמפסיקין בהן מתחלת הפסח. אלא מפני כבוד ישראל, שלא להטריח עליהן בירידתן לבית המקדש. ד"א למה נקרא שמו ראשון, לפי שכל ימות הקיץ ישראל עסקין במלאכתן, בקציר בדיש, בבציר במסיקה, עד חג הסוכות, שנ' וחג האסף. אמ' להן הקב"ה, הרי אספתם את מעשיכם מן השדה, יהיה היום הזה לכם ראשון לעסוק בתורה, שכבר הקדמתם לכם מעשיכם ומאכלכם ומשתיכם. ולא עוד, אלא שאם אתם עושין רצוני, מלאכתכם נעשית על ידי אחרים, שנ' ועמדו זרים ורעו צאנכם. ד"א למה נקרא שמו ראשון. לפי שכת' וחג האסיף בצאת השנה, יכול יהא דואג בו מפני היין שלא נשתייר אלא שמרים, מפני השמן שלא נשתייר אלא מגורגר, ת"ל ראשון, כתחלתו כך סופו. וכן הוא אומ' ואכלתם ישן נושן, שיהוא הגרנות מלאים ישן ואתם מקפידים היאך נמציא ישן מפני חדש. ד"א למה נקרא שמו ראשון. אמר להן הקב"ה, ראו את עצמכם כאלו עכשו התחלתם לסגל [מצות ו]מעשים טובים, לפי שאותן המצות ומעשים טובים שסגלתם, כבר נשקלו בראש השנה כנגד העונות, והכרעתי לכם כף זכות, עכשו סגלו מצוות ומעשים טובים, הלואי שהראשונות יכפרו על עונותיכם.
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וגו'. ארבעה מינין שבלולב, שנים מהן עושין פירות, [ושנים מהן אין עושין פירות]. העושין פירות זקוקין לשאינן עושין פירות, ושאין עושין פירות זקוקין לעושין פירות. כך הם ישראל, יש בהם חכמים גדולים ותלמידים בינונים ועמי הארץ. אמ' הקב"ה, הרקים הללו אי אפשר לאבדן, אלא יהו כולן אגדה אחת, שנ' ואגדתו על ארץ יסדה. אגדתו אלו ישראל, שנ' ויתקבצו בני בנימן אחרי אבנר ויהיו לאגדה אחת. ד"א כנגד הלב והעינים והשפתים והשדרה, ששאר איברים שבאדם עומדין בהן והן מנהיגין אותו. ד"א ארבעה מינים שבלולב כנגד ארבעה דורות שעשו במצרים ועלו, שנא' ודור רביעי ישובו הנה. והלא ישנן שבעה, שמונה, תשעה, עשרה. שבעה מאברהם עד משה ועד דתן ואבירם, שמונה מאברהם ועד כלב, תשעה מאברהם ועד נחשון ועד צלפחד, עשרה מאברהם ועד יהושע. אם כן למה נא' ודור רביעי ישובו הנה. מלמד, שאין מונין להן אלא מאותו הדור שירדו למצרים. והלא עד עכשו הן יתרים. אלא כגון יהושע וחבריו נערים היו. ד"א כנגד ארבעה דגלים שהיו ישראל עשויים במדבר, סבובין למשכן, והמשכן בתוכן, כמלך בתוך צבאותיו. ד"א כנגד ארבעה טורים שהיו בחשן על לב כהן גדול, ובהן היו ישראל שואלין כל צורכיהן. ד"א כנגד ארבעה אבות וארבע אמהות. והלא שלשה הן, אלא יוסף נקרא מן האבות, שנ' גאלת בזרע עמיך בני יעקב ויוסף סלה. ואומ' אולי יחנן ייי שארית יוסף. ולא סוף דבר הוא אלא אפרים בנו, שנ' הבן יקיר לי אפרים. ד"א כנגד ארבע חיות שבמרכבה. ד"א כנגד ארבעה גדודים שלמלכיות, שנ' ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות, במרכבה הראשונה סוסים אדומים ובמרכבה השנית סוסים שחורים. שנ' ואען ואמר אל המלאך, ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים, אשר בה הסוסים השחורים [וגו'], והאמוצים יצאו ויבקשו [וגו'], כולן היו יוצאין מיד. אבל בימי מלכות הרשעה הזאת, הן מבקשין לבוא לסייעינו, ואינן יכולין, מפני גבורתה שלאומה זו, עד שהקב"ה נותן בהן כוח ויוצאין ומסייעין אותנו, שנ' ויאמר לכו התהלכו בארץ ותתהלכנה בארץ. ד"א כנגד ארבעה מלכיות שהן מפזרין את ישראל ויורשין את ארצם. שאם יעצו עצה רעה על ישראל, יהו ארבעה מינים אלו מבטלין עצתם, שנ' ואשא עיני ואראה והנה ארבע קרנות, ואמר אל המלאך הדבר בי מה אלה (אדני) ויאמר אלי אלה הקרנות אשר זרו את יהודה [וגו'].
ד"א כנגד ארבעה צדיקים שנתן הקב"ה, שהן באין להפרע מהן, שנ' ויראני יוי ארבעה חרשים. אין חרשים אלא חכמים, שנ' ויועץ וחכם חרשים ונבון לחש. ואלו הן. משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק. ואומ' מה אלה באים לעשות. ד"א כנגד ארבעה צדיקים שנתן הקב"ה בכל מלכות ומלכות להושיען ולרבץ תורה בתוכן. ואלו הן. בבבל, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה. בפרס, חגי, זכריה, מלאכי, ונחמיה. ביון, ארבעה בני חשמנאי, שכבר נהרג מהן יהודה הבכור. באדום, רבן גמליאל, ור' יהושע, ור' אלעזר בן עזריה, ור' עקיבה. אף אחריהן אין הקב"ה שוכחן, שנ' כי לא יטוש ייי את עמו.
ד"א כנגד ארבעה מינין שבכוכבים, שנמשלו ישראל בהן, מהן נראין ביום ולא בלילה, ומהן לא נראין לא ביום ולא בלילה. ד"א כנגד ארבע תקופות שהעולם מתנהג בהן. ד"א כנגד ארבע רוחות שנמשלו ישראל בהן, שנ' הוי הוי ונוסו מארץ צפון [נאם ייי כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאם ייי]. אלו נא' כי בארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, הייתי אומ' זו גלותן שלישראל, וכשהוא אומ' כי כארבע רוחות השמים, כשאם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות, כך אי איפשר לעולם בלא ישראל.
ד"א כנגד ארבע מיתות בית דין. אמ' הקב"ה, אם הבאתם לפני ארבעה מינין שבלולב, [אני מכפר לכם על ארבע מיתות בית דין. ד"א כנגד ארבעה שפטים. אמר הקב"ה, אם הבאתם לפני ארבעה מינין שבלולב], אני מציל אתכם מארבעה שפטים, שנ' כה אמר ייי אף כי ארבעת שפטי הרעים, ואומ' כי לקחה מיד ייי כפלים בכל חטאתיה. כפול שנים, כפולים ארבעה, [אילו ארבעה שפטים]. ד"א כנגד ארבעה מלכים שמסר הקב"ה לפני אבינו אברהם, שנ' ויהי בימי אמרפל. [ד"א] להזכיר זכות אבות שהן בקרית ארבע, ששם ארבעה זוגות צדיקים קבורים, אדם וחוה והאבות. ד"א שהיא עולה בחלק ארבעה, בתחלה ליהודה, ואחר כך לכלב, ואחר כך לכהנים, ואחר כך ללויים. ד"א כנגד ארבעה נהרות שיוצאין מגן עדן, ואלו מבקשין רחמים שיתרבו מימיהם. ד"א כנגד ארבע שנים שישראל משמרין לערלה, להזכיר זכות ישראל, כשהן כובשין את יצרן ארבע שנים, רואין את פירותיהן ואינן טועמין אותן. ד"א כנגד ארבע ציציות, שהן מזכירין לישראל מלכותו שלהקב"ה.
ד"א כנגד ילדי הרפה שהרג דוד. וכי מה צורך לדוד בילדי הרפה. אלא שלשה סימנין נתן הקב"ה בהן, ובאלו השלשה ישראל נשענין. ואלו הן. רמז אצבעות, שנ' ויהי איש מדון ואצבעות וגו', וחירופין וגדופין, שנ' ויחרף את ישראל, ואחר כך השירה, שנ' וידבר דויד ליוי את דברי השירה. אף ישראל נושעין באחרית הימים מתוך שלשת הסימנין האלו. מתוך שתמלוך מלכות אצבעות, זו מלכות ישמעאל, שנ' ואצבעות רגליא מנהון די פרזל וגו'. ומתוך חירופין וגדופין, [שנא'] אשר חרפו אויביך וגו'. ואחר כך נגאלין ואומרין את השירה, שנ' ברוך יוי לעולם אמן ואמן. ד"א כנגד ארבע צומות. אמ' הקב"ה, אם קיימתם מצות המועדים כתקנן, אין אתם צריכין צומות. וכן הוא אומ', צום הרביעי וצום החמישי וגו'. ד"א כנגד ארבעה פעמים שבקשו השונאים להתגרות בישראל בימי נחמיה, ולא הניחן הקב"ה, שנ' [וישלחו] אלי כדבר הזה ארבעה פעמים ואשיב אותם. ד"א כנגד ארבעה אבות נזקים. אמ' הקב"ה, עד שלא תטילו ארבעה מינין הללו בידכם, החזירו גזלות וחבלות לבעליהן, ואחר כך תפלתכם נשמעת. וכן הוא אומ' אם און בידך הרחיקהו ואל תשכן באהליך עולה.
ד"א כנגד ארבע קצות הארץ שהקב"ה מכניסנו משם, שנ' ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ.
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.