משנה תמורה ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל האסורין לגבי המזבח - אוסרין בכל שהן.

הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד,

והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן.

איזה הוא המוקצה - המוקצה לעבודה זרה.

הוא אסור - ומה שעליו מותר.

איזה הוא הנעבד - כל שעובדין אותו.

הוא, ומה שעליו - אסור.

וזה וזה - מותרין באכילה.

(ב) איזה הוא אתנן? -

האומר לזונה: "הא ליך זה בשכריך",

אפילו הן מאה - כולם אסורין.

וכן האומר לחברו: "הא לך טלה זה, ותלין שפחתך אצל עבדי" -

רבי אומר: אינו אתנן.

וחכמים אומרין: אתנן.

(ג) איזה הוא מחיר כלב? -

האומר לחברו: "הא לך טלה זה, תחת כלב זה".

וכן שני שותפין שחלקו,

אחד נטל עשרה, ואחד נטל תשעה וכלב -

שכנגד הכלב - אסורין,

ושעם הכלב - מותרין.

אתנן כלב, ומחיר זונה - הרי אלו מותרין,

שנאמר: "שנים" (ראה דברים כג יט) - שנים ולא ארבעה.

ולדותיהן מותרין -

שנאמר: "הם" (ראה שם) - ולא ולדותיהן.

(ד) נתן לה מעות -

ולקחה בהן בהמה - מותרת לגבי המזבח.

יינות, שמנים, וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח - אסור.

נתן לה -

מוקדשין - הרי אלו מותרין.

עופות - הרי אלו אסורין.

שהיה בדין -

מה אם מוקדשין, שהמום פוסל בהן - אין אתנן ומחיר חל עליהן,

עופות, שאין המום פוסל בהן - אינו דין שלא יהו אתנן ומחיר חל עליהן,

תלמוד לומר: "לכל נדר" (דברים כג יט) - לרבות את העופות.

ויהו מוקדשין, אתנן ומחיר חל עליהן מקל וחומר -

ומה עופות, שאין המום פוסל בהן - אתנן ומחיר חל עליהן,

מוקדשין, שהמום פוסל בהן - אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן,

תלמוד לומר: "לכל נדר" - להוציא את הנדור.

(ה) כל האסורין לגבי המזבח - ולדותיהן מותרין.

ר' אליעזר אומר: ולד טריפה - לא יקרב על גבי המזבח.

[וחכמים אומרין: יקרב.]

רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר:

כשרה, שינקה מן הטריפה - פסולה מעל גבי המזבח.

כל הקדשים שנעשו טריפה - אין פודין אותן,

שאין פודין את הקדשים, להאכילן לכלבים.

הדף הראשי של משנה תמורה ו

משנה תמורה, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב