משנה שביעית ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ה · משנה ד | >>
לוף של ערב שביעית, שנכנס לשביעית, וכן בצלים הקיצונים, וכן פואה של עידית, בית שמאי אומרים, עוקרין אותן במארופות של עץ.
ובית הלל אומרים, בקרדומות של מתכת.
ומודים בפואה של צלעות, שעוקרין אותה בקרדומות של מתכת.
משנה מנוקדת
לוּף שֶׁל עֶרֶב שְׁבִיעִית שֶׁנִכְנַס לַשְּׁבִיעִית,
- וְכֵן בְּצָלִים הַקַּיְצוֹנִים,
- וְכֵן פּוּאָה שֶׁל עִדִּית,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: עוֹקְרִין אוֹתָן בְּמַאֲרוּפוֹת שֶׁל עֵץ;
- וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת.
- וּמוֹדִים בְּפוּאָה שֶׁל צְלָעוֹת, שֶׁעוֹקְרִין אוֹתָה בְּקַרְדֻּמּוֹת שֶׁל מַתֶּכֶת:
נוסח הרמב"ם
לוף של ערב שביעית - שנכנס לשביעית,
- וכן בצלים הקיצונים, וכן פואה של עידית -
- בית שמאי אומרים: עוקרין אותה במארופות של עץ.
- ובית הלל אומרים: בקרדומות של מתכת.
- ומודים בפואה של צלעות -
- שעוקרין אותה בקרדומות של מתכת.
- וכן בצלים הקיצונים, וכן פואה של עידית -
פירוש הרמב"ם
לוף של ערב שביעית - זה הדבר, כשישלם הלוף קודם שביעית, ולא נשאר בו אלא לחפור עליו, ולעקור הבצלים.
הקיצונים - מיוחדות לזמן הקיץ, וזה מפני שיבשו מאד.
פואה של עידית - הוא עץ אדום צובעים בו צבע אדום, "רויא" בלע"ז. ופירוש של "עידית" הפואה - הטובה.
במארופות של עץ - כלים עשויין מעץ לחפור בהם. כדי שישנה, ולא יחשוב הרואה אותה, שהוא חופר הארץ ועובד אותה.
פואה של צלעות - שיש לה צלעות. והיא בעומק הארץ, ואי אפשר לעקור אותם בכלי עץ אלא בברזל:
פירוש רבינו שמשון
שנכנס לשביעית. אמרינן בירושלמי (פ"ה ה"ב) ר' יוסי בשם ר' לא תפתר שעקרן עד שלא צמחו דאם הוסיפו ספיחין היה אסור לעוקרן ולהפסידן:
הקייצנים. מפרש בירושל' (פ"ה ה"ב) קייטנאי כלומר שנזרעין בקיץ:
של עידית. שמנה:
במארופות. מלשון מרא וחיישי ב"ש לעבודת הארץ לפיכך עושה בשל עץ וב"ה לא חיישי:
צלעות. מקום אבנים ולא חשיבי שדה כדאשכחן בסוף פ' כלאים דמודה ריש לקיש בזורע על גבי סלעים ועל גבי טרשין שהוא פטור אי נמי צלעות צידי השדה ולא באמצע ולא מיחזי כעבודת הארץ:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
לוף של ערב שביעית - שנשלם מערב שביעית ולא הוסיף צמחים בשביעית, שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו משום הפסד פרי ג:
הקיצונים - י"מ שנזרעו בקיץ וי"מ מיוחדות לקיץ שהן יבשות מאד:
פואה של עדית - הגדילה בשדה שמינה. פואה, צבע אדום שקורין רויי"א בלע"ז:
במארופות של עץ - במרה שחופרים בו את הקרקע. של עץ, ולא של ברזל שלא יראה כעובד את הארץ:
בקרדומות של מתכת - ולא חיישינן דלמא מיחזי כעבודה:
בפואה של צלעות - כמו סלעות בסמ"ך, פואה הגדילה בין הסלעים כיון דאין דרך לזרוע שם לא מיחזי כעובד את הארץ. פ"א צלעות כמו ולצלע המשכן (שמות כו) כלומר צדי השדה שאין דרך לזרוע שם:
פירוש תוספות יום טוב
לוף של ערב שביעית. פירש הר"ב ולא הוסיף צמחים בשביעית שאם הוסיף כו' אסור לעקרו משום הפסד פרי. דכשעוקר בשינוי לא ימלט שיפסיד מקצת הפרי. ולפי מה שכתבתי לקמן משנה ו בשם הרמב"ם דכל הספיחים אסורי' באכילה. יש לפרש כשעוקרם ואינו רשאי לאוכלן הוי כאילו הפסידן בידי' ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד:
[עידית. פי' הר"ב שדה שמינה. ושם עידית מפורש בריש פ"ה דגיטין].
בקרדומות של מתכות. ואפ"ה הוי שינוי כדבעינן למימר במתניתין דלקמן:
ומודים בית שמאי לבית הלל. וכהאי גוונא בריש פ"ג דפאה ועיין מה שכתבתי שם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ג) (על הברטנורא) דכשעקר בשינוי לא ימלט שיפסיד מקצת הפרי. ולפמ"ש לקמן דכל הספיחים אסורים באכילה. יש לפרש דכשעוקרה ואינו רשאי לאוכלן הוי כאלו הפסידן בידים ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. תוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
בפי' ר"ע ז"ל. שאם הוסיף צמחים בשביעית אסור לעקרו וכו'. כ' עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה איני יודע מנין בא דהלוף אינו אילן אלא נראה שאם הוסיף יש לו דין שביעית כבצלים שירדו עליהם גשמים דלקמן ע"כ:
פואה של עדית: פי' בערוך עדית שם מקום והרמב"ם ז"ל פי' הפואה הטובה:
פואה של צלעות: פירש הרמב"ם ז"ל שיש לה צלעות והיא בעומק הארץ ואי אפשר לעקור אותה בכלי עץ אלא בברזל:
ומודים בפואה: תנא ומודים לפרושי דבכל פואה שרו ב"ה בקרדומות של מתכת ולא תימא דעדית דוקא קמ"ל דמודו ב"ש היכא דליכא עבודת הארץ ומינה דלב"ה לא חיישי לעבודת הארץ ובכל פואה שרינן. ובתוספתא קתני דפואה של צלעות דמקום שנהגו לחרוש יחרוש דכיון דהיא במקום סלעים וטרשין אין בו משום עבודת קרקע:
בפי' ר"ע ז"ל. כלומר צדי השדה שאין דרך לזרוע שם. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אין נראה דא"כ למה צריך קרדומות יקחו מארופות ותו דהל"ל ומודים בפואה וכו' שעוקרים אותה אפי' בקרדומות ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
לוף של ערב שביעית: שכבר נגמר כל בישולו בערב שביעית:
שנכנס לשביעית: והוא מותר לכל באכילה קודם ביעור דדוקא ספיחים שתחילת שתילתן בשביעית היו אסרו חז"ל אבל הנך כבר נגמר בשולן קודם שביעית:
וכן בצלים הקיצונים: המיוחדו' לקיץ א"נ הנזרעי' בקיץ. וכבר נגמרו בהקיץ שקודם שביעית וכולן נוח לעקרן ע"י שינוי:
וכן פואה: מין צבע. פערבער רעטהע בל"א:
של עידית: הגדילה בשדה שמינה. שג"כ נוח לעקרה:
ב"ש אומרים עוקרין אותן במארופות: שפאטען:
של עץ: ולא של ברזל. דמחזי כעובד הקרקע:
וב"ה אומרים בקרדומות של מתכות: נ"ל דבכל דוכתא לא חיישי ב"ה לרואים בשביעית. מדהותר דבר זה בזמן שביעית לכל. כולם יודעים דבהיתר עושה מיהו במרא של ברזל גם ב"ה מודה דאסור. דעכ"פ בעי שינוי קצת. כדמוכח מ"ה:
ומודים בפואה של צלעות: הגדל בצדדי השדה. א"נ בין הסלעים שאין דרך לזרוע שם דבר אחר. מקומו מוכח דאינו עובד השדה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת