משנה קינים ב א

(הופנה מהדף משנה קנים ב א)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת קינים · פרק ב · משנה א | >>

קן סתומה שפרח ממנה גוזל לאויר, או שפרח לבין המתותב, או שמת אחד מהן, יקח זוג לשני.

פרח לבין הקריבות, פסול ופוסל אחד כנגדו, שהגוזל הפורח, פסול ופוסל אחד כנגדו.

קֵן סְתוּמָה

שֶׁפָּרַח מִמֶּנָּה גּוֹזָל לָאֲוִיר,
אוֹ שֶׁפָּרַח לְבֵין הַמֵּתוֹת,
אוֹ שֶׁמֵּת אֶחָד מֵהֶן,
יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי.
פָּרַח לְבֵין הַקְּרֵבוֹת,
פָּסוּל,
וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ;
שֶׁהַגּוֹזָל הַפּוֹרֵחַ,
פָּסוּל,
וּפוֹסֵל אֶחָד כְּנֶגְדּוֹ:

קן סתומה -

שפרח ממנה גוזל לאוויר,
או שפרח לבין המתות,
או שמת אחד מהן - יקח זוג לשני.
פרח לבין הקרבות -
פסול - ופוסל אחד כנגדו,
שהגוזל הפורח - פסול, ופוסל אחד כנגדו.

סתומה - הוא שלא יפרש זו חטאת וזו עולה.

ורוצה לומר כשאמר לבין המתות - הקינים המתות, והוא שאמרנו עליהם בפרק הראשון כזה כולם ימותו.

והגוזל הזה שפרח ונכנס בין הקרבות - רוצה לומר בקינים סתומים שחציים עולות וחציים חטאות, אלו היה מפורש היה דינן כמו שהקדמנו, והוא שאם היה חטאת הרי הוא מפסיד כל מה שנתערב עמו זולתי מניין החטאות שבחובה, וכן אם היה עולה כמו שהקדמנו, ולפי שהוא סתם ולא נתפרש אם הוא חטאת או עולה אינו פוסל אלא אחד כנגדו. ודוגמת זה ופירושו, כגון שהתערב גוזל זה עם מאה גוזלות שכולם חובה, אם הקריבו מכולם אחד וחמישים למעלה וחמישים למטה, אנו אומרים אם היה הגוזל שנתערב הוא שנעשה למעלה הרי כל המאה כשרים, לפי שכבר נעשו חציים למעלה וחציים למטה כפי החיוב, ואם נעשה הגוזל למטה הרי ארבעים ותשעה כשרים, לפי שהם מן המאה האלה חמישים עולות כשרים הכרח וארבעים ותשעה חטאות כשרים הכרח. ועל זה הדרך תקיש אם עשה אחד וחמישים למטה וחמישים למעלה, יהיו חמישים חטאות כשרים הכרח וארבעים ותשעה עולה. הרי נתבאר לך שהוא פוסל אחד כנגדו בלבד, והוא עצמו פסול, שאם נעשה למעלה אמרנו אפשר שהיה ראוי להיות חטאת, ואם נעשה למטה אמרנו אפשר שהיה ראוי להיות עולה.

ואחר כך הוצרך לפרש העניין, ושאינו אלא בקן סתומה שפרח ממנה לקן סתומה, ואמר:


קן סתומה - שלא פירש זו חטאת וזו עולה. ולא מבעיא מפורשת, דפשיטא שאם פרח האחד יקח זוג לשני כיון שהן נפרשים זה מזה וכל אחד שמו עליו א. אלא אפילו סתומה שעדיין הם יחד ועומדים להתפרש וסלקא דעתך אמינא שאם פרח האחד ימות השני, קמשמע לן:

לבין המתות - לבין קינין שמשפטן שימותו כולם, כגון חטאת שנתערבה בעולה דתנן בהו בפרק קמא ימותו כולם:

לבין הקריבות - לבין קינין סתומות העומדות ליקרב:

פסול ופוסל אחד כנגדו - לפי שהוא סתם ולא נתפרש אם חטאת אם עולה, לפיכך אינו פוסל אלא אחד כנגדו, כדמפרש ואזיל:

קן סתומה. כתב הר"ב ולא מיבעיא מפורשת דפשיטא כו'. כיון שהן נפרשים זה מזה כו'. תו לא סמך זה לזה כלל ופשיטא דאם פרח האחד יקח זוג לשני. כ"כ המפרש. וקצת קשה דלפי זה רישא נקט סתומה בלאו דוקא. ובסיפא פרח לבין הקריבות א"א לפרש אלא דוקא סתומה. והתוס' כתבו קן סתומה ה"ה בקן מפורש הוי דין זה אלא משום דבסיפא קאמר פרח לבין הקריבות כו'. דדוקא פרידה של קן סתומה שפרחה ונתערבה לבין הקריבות. אבל פרידה המפורשת לעולה שפרחה בין שאר קנין אינו יכול להקריבה אלא כמנין עולות [שבקנים] שפרח לשם כדאמרבפ"ק. ע"כ. ושוב מצאתי בפ"ב דנזיר דף י"ב. דמייתי לה התם בגמ' למתניתין דהכא. וקאמר עלה ואלו קן מפורשת אין לו תקנה ופירש"י וכל קן מפורשת שפרח אחד מהן ואינו יודע איזו לחטאת ואיזו לעולה. ואע"ג דפירש כיון דלא הוי תרווייהו קמיה לית בהו היכרא דלא ידע אי האי שני הוי חטאת או עולה. ע"כ. [ועיין בפירש הר"ב דמשנה ד'] אבל התוס' דהתם כתבו וז"ל ומש"ה נקט סתומה דאי מפורשת היה צריך להאריך ולפרש איזהו פרח. העולה או החטאת. ולהכי קיצר בלשונו ואמר דפרח א' מהם ע"כ. נראה מזה דלא גרסי בגמ' להא דאילו קן מפורשת אין לו תקנה. וכמו שצ"ל ג"כ לדבריהם דהכא. וכן לדברי המפרש:

או שפרח בין המתות. להכי קאמר בין חטאות המתות. דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו. מצי למיתב חד מינייהו ועביד לה זוג להא. והא דלא נתערב הוי קרי ליה עולה. גליון שבפירש"י שם פ"ב דנזיר:

(א) (על הברטנורא) מפרש. וקצת קשה, דלפי זה רישא נקט סתומה בלאו דוקא, ובסיפא פרח לבין הקריבות א"א לפרש אלא דוקא סתומה. והתוספ' כתבו קן סתומה ה"ה בקן מפורש הוי דין זה, אלא משום דבסיפא קאמר פרח כו', דדוקא פרידה של קן סתומה שפרחה ונתערבה לבין הקריבות, אבל פרידה המפורשת לעולה שפרחה בין שאר קינין אינו יכול להקריב אלא כמנין עולות שבקינים שפרח לשם, כדאמר סוף פרק קמא. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) המתות. להכי קאמר בין חטאות המתות, דאילו נתערבה בין חטאות חיות והנך חטאות דידיה נינהו, מצי למיסב חד מנייהו ועביד ליה זוג להא, והא דלא נתערב הוה קרי ליה עולה. גליון רש"י:

קן סתומה:    פ' שני דנזיר דף י"ב ותוס' דגיטין פ' התקבל (גיטין דף ס"ד.) וביד כוליה פירקין עד אין מביאין תורין כנגד בני יונה פ"ט דהלכות פסולי המוקדשין ופי' המפרש שבדפוס או שפרח לבין המתות לא זו אף זו קתני ל"מ פרח לאויר העולם כי שמא ילכד וישוב כל אחד ואחד כדינו ולהכי כי עדיין נמי לא חזר יקח זוג לשני אלא אפי' פרחה לבין המתות שעתה אינו יכול לשוב שנתערב בהן אפ"ה יקח זוג לשני ולבין המתות נמי אפשר שיכירוהו ואינו קרוי הבדלה מחברו אלא אפילו מתה אחת מהן יקח זוג לשני:

פרח לבין הקריבות פסול ופוסל אחר כנגדו:    זהו כלל אחד שעושה ואחרי כן מפרש כיצד ע"כ:

יכין

קן סתומה:    של חובה שלא פירש בשעת לקיחה איזה חטאת ואיזה עולה:

או שפרח בין המתות:    ר"ל לבין הקנין שמשפטן שימותו כולן. וכגון שנתערב בהן חטאת בעולה [כפ"א מ"ב]. אבל בפרח א' מהקן הסתום לבין חטאות הקריבות, רשאי להקריב כל התערובות כדין חטאות, ואפילו לא היו החטאות הקריבות שלו, יכול להתנות שאותה הפרידה שהיא שלי, תעלה לו לשם חטאת [וכלעיל פ"א סי' ל"ב ודו"ק, ועי' רתוי"ט כאן ד"ה או]. ואותה הפרידה שלא נתערבה יקריב עולה. וה"ה בפרח א' מקן סתום לבין עולות הקריבות יעשה איפכא:

או שמת אחד מהן יקח זוג לשני:    וכ"ש דבפרח א' מקן מפורש, ויודע איזה נשאר, דאין זקוקין זל"ז כלל, ויקח זוג לשני. אלא דקמ"ל פרח א' מסתום, דסד"א מדהיו ב' הפרידות זקוקות זל"ז, וכל א' מהן היה ראוי לקבוע עליו שם חטאת או עולה, ורק ע"י שיוקרב ראשונה לחטאת יבורר שהנשארת היא עולה. וא"כ הכא, מדהלכה א' מהן לאיבוד, הו"ל הנשארת כאילו חטאת ועולה מעורב בה ותמות קמ"ל. מיהו סיפא בפרח לבין הקריבות דוקא בפרח מקן סתום, פסול ופוסל א' כנגדו. אבל פרידה מפורשת לעולה שפרח לתוך קן סתום, אין כשר רק כמנין העולות שבקנין שפרח לשם. וה"ה בחטאת מפורשת שפרח לתוך קן סתום, יקריב מהתערובות רק כמניין החטאות שבהסתום [כפ"א מ"ב]. ובאינו יודע אם החטאת או העולה פרח מהמפורשת להסתום, אז התערובות וגם הפרידה הנשארת כולן פסולין [כנזיר די"ב]:

פרח לבין הקריבות:    ר"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב:

ופוסל אחד כנגדו:    ר"ל פסול הפורח גופא במקום שפרח לשם, ואין מקריבין מהתערובות רק כמניין חטאות ועולות שהיו קודם שפרח לשם. ופוסל ג"כ א' כנגדו במקום שפרח משם, [וטעמו של דבר עיין לקמן סי' ו']:

ופוסל אחד כנגדו:    תמוה, דמה נ"ט הוא זה, והוא הוא הדין בעצמו. ותו דתני סתם, שהפורח פסול כו', והרי רק בפרידה סתומה שפרח לבין הקריבות דינא הכי. ונ"ל דהתנא בהך בבא שהגוזל הפורח וכו', קמ"ל רבותא וטעמא בחד זימנא. וה"ק, אעפ"י שהגוזל הפורח פסול במקום התערובות, לא דמי לנפל א' מהן לים דאז שרי להקריב הנשארים, קמ"ל דאפ"ה כיון שהגוזל הפורח רק נפסל, ולא נאבד לגמרי מהעולם, להכי פוסל א' כנגדו, ולא תלינן שאותו שנפסל בהתערובות הוא חבירו של זה הנשאר יחידי [ועי' תוס' זבחים דע"ד א' ד"ה נפלה]:

בועז

פירושים נוספים