משנה פרה יא ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק יא · משנה ו | >>

כל הטעון ביאת מים, בין מדברי תורה בין מדברי סופרים, מטמא את מי חטאת, ואת אפר חטאת, ואת המזה מי חטאת במגע ובמשא.

האזוב המוכשריב, והמים שאינן מקודשים, וכלי ריקם הטהור לחטאת, במגע ובמשא, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, במגע אבל לא במשא.

משנה מנוקדת

כֹּל הַטָּעוּן בִּיאַת מַיִם, בֵּין מִדִּבְרֵי תוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מְטַמֵּא אֶת מֵי חַטָּאת וְאֶת אֵפֶר חַטָּאת וְאֶת הַמַּזֶּה מֵי חַטָּאת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא. הָאֵזוֹב הַמֻּכְשָׁר, וְהַמַּיִם שֶׁאֵינָן מְקֻדָּשִׁים, וּכְלִי רֵיקָם הַטָּהוֹר לְחַטָּאת, בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּמַגָּע אֲבָל לֹא בְמַשָּׂא.

נוסח הרמב"ם

כל הטעון ביאת מים,

בין מדברי תורה, בין מדברי סופרים -
מטמא את מי חטאת, ואת אפר חטאת,
ואת המזה מי חטאת - במגע, ובמשא.
והאיזוב המוכשר, ומים שאינן מקודשין,
וכלי ריקן הטהור לחטאת - במגע, ובמשא,
דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: במגע - אבל לא במשא.

פירוש הרמב"ם

האזוב - מכלל האוכלים, ולזה לא יטמא אלא אחר הכשר. ואם נגע בו אפילו מי שאכל אוכלים טמאים הנה הוא יטמאהו, ולא יזה בו מי חטאת.

וכן יטמא זה הטעון ביאת מים ואפילו מדברי סופרים למים שאינן מקודשין המוכנין לקדש, ולכלי ריקם, הטהור לחטאת, רוצה לומר כלי שטהור לגבי חטאת לשום בו אפר פרה או מים מקודשין וכיוצא בזה.

והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

בין מדברי תורה:    כגון נוגע בשרץ וכיוצא בו:

בין מדברי סופרים:    כגון הני דפרישית ואפילו לאחר ביאת מים נמי אם לא טבלו לשם חטאת כאילו לא טבלו דמי כדתנן בפ' אין דורשין (דף יח ב) טבל לקדש והוחזק לקדש אסור לחטאת אבל משטבל לחטאת אפילו טבול יום דאורייתא שפסול לתרומה ולקדש כשר לחטאת דטבול יום כשר בפרה:

מטמא את מי חטאת המקודשין במגע ובמשא:    אפילו לרבנן וכשאינם מקודשין ובאזוב המוכשר ובכלי ריקם פליגי:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מטמא את מי חטאת - ואפילו לאחר שטבל, אם לא טבל לשם חטאת כאילו לא טבל, דתנן בפרק אין דורשין (חגיגה יח, ב) טבל לקודש והוחזק לקודש אסור בחטאת. אבל משטבל לשם חטאת, אפילו טבול יום דאורייתא שפסול לתרומה ולקודש, כשר לחטאת, דטבול יום כשר בפרה:

ומזה מי חטאת במגע ובמשא - ובהא כולי עלמא לא פליגי. אבל באזוב המוכשר לקבל טומאה, ומשום דאוכל הוא צריך הכשר שיבוא עליו מים, וכן במים שאינן מקודשים ועומדים לקדש, וכלי ריקם הטהור ועומד כדי להניח בו אפר חטאת, בהא פליגי ר"מ וחכמים. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

ואת אפר חטאת. עיין במשנה רפ"ח דעדיות:

האזוב המוכשר. במשקין הטהורים לחטאת. דאל"ה כבר נטמא עם ההכשר. דקי"ל דהכשר וטומאה באין כאחת. כמ"ש הר"ב בריש מכשירין. ועיין (מ"ש) במשנה ח':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על המשנה) המוכשר. במשקים הטהורים לחטאת. דאי לאו הכי, הכשר וטומאה באים כאחת:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואת המזה מי חטאת:    כך צ"ל וביד פי"ג דהלכות פרה אדומה סימן ה': וז"ל כאשר הוא שם וכן מטמא את האזוב המוכשר ואת המים שנתמלאו ועדיין לא נתקדשו ואת הכלי הריקן הטהור לחטאת מטמא כל אחד מאלו במגע אבל לא במשא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

כל הטעון ביאת מים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים:    אפילו א"צ טבילה רק לחטאת:

מטמא את מי חטאת:    המקודשין:

ואת אפר חטאת:    כל עוד שלא השליכוהו לתוך המים. ומדאורייתא אין אפר מקבל טומאה. ורק מקום טהור להנחתו בעינן [ועיין לעיל פ"ט ל"ד]:

ואת המזה מי חטאת:    וה"ה לכל הטהור לעסקי חטאת [רב"א]:

במגע ובמשא:    ר"ל אם טמא זה נגע או נשא את מי החטאת. או את אפרה. או את הטהור לחטאת. או הסיט כל הנך. אע"ג שכבר טבל המטמא הזה לטומאתו. וגם העריב שמשו. כיון שלא טבל לשם חטאת. מטמא הוא לכל הני דאמרן. אבל בטבל לשם חטאת אפילו לא העריב שמשו. ואפילו הוא טבו"י לטומאה דאורייתא. אע"ג דלקודש ולתרומה טמא. אפ"ה טבו"י כשר בפרה. ולא מצינו בשום דוכתא שהטהור שנישא ע"ג טמא יהיה נטמא. רק בזב ובחטאת:

האזוב המוכשר:    במשקין שהוטהרו לחטאת. דאל"כ בל"ז הרי נטמאו מהמשקין ההם. דהכשר והטומאה באין לו כאחד [כריש מכשירין. ועיין בבועז שם סי' ג'. ועיין בפרקין סי' מ"ה]:

והמים שאינן מקודשים:    שלא הוקדשו עדיין באפר:

במגע ובמשא:    אדם הטעון ביאת מים שנגע או נשא חד מהנך. גם הם נטמאו:

בועז

פירושים נוספים