משנה עדיות ז ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ז · משנה ד | >>
העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז שהן כשרים.
מעשה היה באהליא, ובא מעשה לפני לשכת הגזית, והכשירוהו.
משנה מנוקדת
הֵעִיד רַבִּי צָדוֹק עַל זוֹחֲלִין שֶׁקִּלְּחָן בַּעֲלֵה אֱגוֹז,
- שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים.
- מַעֲשֶׂה הָיָה בַּאֲהַלְיָא,
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית,
- וְהִכְשִׁירוּהוּ:
- וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית,
נוסח הרמב"ם
העיד רבי צדוק,
- על הזוחלים, שקילחן בעלי אגוז - שהן כשרים.
- מעשה היה באהליה,
- ובא מעשה ללשכת הגזית - והכשירו.
פירוש הרמב"ם
כבר קדם שזוחלין הוא המים הנגרים על הארץ, נגזר מ"זוחלי עפר"(דברים לב, כד).
וקלוח - הוא שפיכות המים והזלתו מן הכתלים. והזחלה הוא לשון מורגל הרבה במשנה ובתוספתא.
והוא אומר כשנתן המים שיזחלו על עלה האגוז, כלומר על קליפתו החיצונה הירוקה, וישפך מאותה הקליפה אל מקום אחר, הנה הוא נשאר כדין הזוחלין כמו שהיה, לפי שאותן קליפות, ואף על פי שיש בהם בית קיבול, אינם כלים כדי שיהיה דין המים כדין המעיין שהעבירו על גבי כלים, שאזכרנו עוד בחמישי ממקואות, אבל הוא כזוחלים שהם כמעיין, ומטהר בכל שהוא, וכשר לקדש מי חטאת ולטבילת הזב, כמו שיתבאר בראש מקואות.
וכל אלו הלכות הן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בעלה אגוז - הקליפה החיצונה של אגוז, דהיינו הקליפה הירוקה כשהיא לחה. אם עשאה כמין מרזב להיות המים הזוחלים נכנסים בה ומקלחים ממנה לחוץ, דין זוחלים יש למים המקלחים ממנה, והם כשרים למי חטאת ולטבילת זבים וכו'. ולא אמרינן הואיל ונכנסו בתוך קליפה זו שיש לה בית קבול ומשם מקלחין לחוץ שוב לא יהיה להם דין זוחלים, לפי שאותה קליפה אינה חשובה כלי:
לפני לשכת הגזית - סנהדרי גדולה שיושבים בלשכת הגזית:
פירוש תוספות יום טוב
בעלה אגוז. פירש הר"ב הקליפה החיצונה הירוקה. וכן פירש הרמב"ם וז"ל בפ"ט מהלכות מקואות שאין עלה האגוז הלח שהוא צובע חשוב ככלים. ע"כ. ועיין בפירוש הר"ב משנה ה' פ"ה דמקואות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שקלחן בעלי אגוז וכו': וכן תנן בפ' ששי דמסכת פרה עלי קנים ועלי אגוזים כשרים ומייתי לה בזבחים פ' קבלה דף כ"ה. וביד פ"ט דהלכות מקואות סי' ט"ו. ופירש הר"ש שיריליו ז"ל עלי אגוז לא חזו לאכילה ועדותו הוי לומר דוקא עלי אגוז וכי ה"ג הוא דמכשירינן אבל עלי ירקות דחזו לאכילה פוסלין ואפילו לנדה דתנן נוטפים שעשאן זוחלין במקל או בקנה אפילו זב או זבה יורד וטובל דברי ר' יהודה כלומר סומך להם המקל או הקנה כדי שיעשו זוחלין אליבא דר' יהודה דלא בעי הוייתם ע"י טהרה ור' יוסי פוסל וקיימא לן כר' יוסי וכי הוו ע"י דבר דלא מקבל טומאה כשרים אפילו לזב ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
העיד רבי צדוק על זוחלין שקלחן בעלה אגוז: וואללנוס, שעליו רחבים ביותר, כפף עלי אגוז ועשה מהן כעין מרזוב, שיזובו בהן הזוחלין למקום שירצה, ולא יבלעו וגם לא יתפשטו על הקרקע:
שהן כשרים: כשאר זוחלין. וקמ"ל דלא חשיבי העלים ככלים, וא"כ יהיה שאובין. ואף שיש שם בית קיבול בהעלים. א"נ קמ"ל דלא מחשב כאילו העבירן על דבר המקט"ו, דעלי אגוז אינן ראויין לאכילה, ואינן מקבלין טומאה:
מעשה היה באהליא: שם מקום:
ובא מעשה לפני לשכת הגזית: לפני סנהדרין גדולה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת