משנה עדיות ה רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) רבי יהודה אומר: שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

דם נבילות -

בית שמאי - מטהרין.

ובית הלל - מטמאין.

ביצת הנבילה -

אם יש כיוצא בה נמכרת בשוק - מותרת,

ואם לאו - אסורה,

כדברי בית שמאי.

ובית הלל - אוסרין.

ומודים -

בביצת טריפה שהיא אסורה - מפני שגדלה באיסור.

דם נוכרית, ודם טהרה של מצורעת -

בית שמאי - מטהרין.

ובית הלל אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.

אוכלין פירות שביעית -

בטובה, ושלא בטובה - כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרין: אין אוכלין בטובה.

החמת -

בית שמאי אומרין: צרורה עומדת.

ובית הלל אומרין: אף על פי שאינה צרורה.

(ב) רבי יוסי אומר: שישה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

העוף עולה עם הגבינה על השולחן, ואינו נאכל -

כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרין: לא עולה, ולא נאכל.

תורמין זיתים על השמן, וענבים על היין -

כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרין: אין תורמין.

הזורע ארבע אמות שבכרם -

בית שמאי אומרין: קידש שורה אחת.

ובית הלל אומרין: קידש שתי שורות.

המעיסה -

בית שמאי - פוטרין.

ובית הלל - מחייבין.

מטבילין בחרדלית -

כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרין: אין מטבילין.

גר שנתגייר ערב פסחים -

בית שמאי אומרין: טובל - ואוכל פסחו לערב.

ובית הלל אומרין: הפורש מן הערלה - כפורש מן הקבר.

(ג) רבי שמעון אומר: שלשה דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

קוהלת אינה מטמאה את הידים -

כדברי בית שמאי.

ובית הלל אומרין: מטמאה את הידים.

מי חטאת שעשו מצותן -

בית שמאי - מטהרין.

ובית הלל - מטמאין.

והקצח -

בית שמאי - מטהרין.

ובית הלל - מטמאין.

וכן למעשרות.

(ד) רבי אליעזר אומר: שני דברים מקולי בית שמאי, ומחומרי בית הלל.

דם יולדת שלא טבלה -

בית שמאי אומרין: כרוקה, וכמימי רגליה.

ובית הלל אומרין: מטמא לח ויבש.

ומודים ביולדת בזוב - שהוא מטמא לח ויבש.

(ה) ארבעה אחים -

שנים מהן נשואין - לשתי אחיות,

ומתו הנשואין את האחיות -

הרי אלו חולצות, ולא מתייבמות.

ואם קדמו וכנסו - יוציאו.

רבי אליעזר אומר, משום בית שמאי: יקיימו.

ובית הלל אומרין: יוציאו.

(ו) עקביה בן מהללאל - העיד ארבעה דברים.

אמרו לו: עקביה, חזור בך בארבעה דברים שהיית אומר -

ונעשך אב בית דין לישראל.

אמר להם: מוטב לי - להיקרות שוטה כל ימי,

ולא להיעשות שעה אחת - רשע לפני המקום,

שלא יאמרו, בשביל שררה - חזר בו.

הוא היה מטמא -

שיער פקודה, ודם הירוק.

וחכמים - מטהרין.

הוא היה מתיר -

שיער בכור בעל מום -

שנשר, והניחו בחלון - ואחר כך שחטו.

וחכמים - אוסרין.

הוא היה אומר: אין משקין -

לא את הגיורת, ולא את שפחה משוחררת.

וחכמים אומרין: משקין.

אמרו לו: מעשה בכורכמית שפחה משוחררת,

שהיתה בירושלים - והשקוה שמעיה ואבטליון.

אמר להם: דוגמא השקוה.

ונידוהו - ומת בנידויו,

וסקלו בית דין את ארונו.

אמר רבי יהודה: חס ושלום - שעקביה נתנדה,

שאין עזרה ננעלת על אדם בישראל בחכמה, וביראת חטא - כעקביה בן מהללאל,

ואת מי נידו?

את אלעזר בן הנוד - שפיקפק בטהרת הידים.

וכשמת, שלחו בית דין,

והניחו אבן על ארונו,

ללמד שכל המנודה, ומת בנידויו - בית דין סוקלין את ארונו.

(ז) בשעת מיתתו - אמר לבנו:

בני - חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר.

אמר לו: אתה, למה לא חזרת בך?

אמר לו: אני שמעתי מפי המרובין - והם שמעו מפי המרובין,

אני עמדתי בשמועתי - והן עמדו בשמועתן,

אבל אתה - שמעת מפי היחיד, ומפי המרובין,

מוטב להניח דברי היחיד - ולאחוז בדברי המרובין.

אמר לו: אבא - פקד עלי לחבריך.

אמר לו: איני מפקד.

אמר לו: שמא עוולה מצאת בי?

אמר לו: לאו -

מעשיך יקרבוך - ומעשיך ירחקוך.

הדף הראשי של משנה עדיות ה

משנה עדיות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב