משנה עדיות ג יב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת עדיות · פרק ג · משנה יב | >>

שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר, וחכמים אוסרין.

פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה, ומקרדין את הבהמה ביום טוב, ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן.

רבי יהודה אומר, אין מקרדין את הבהמה ביום טוב, מפני שהוא עושה חבורה, אבל מקרצפין.

וחכמים אומרים, אין מקרדין אף לא מקרצפין.

משנה מנוקדת

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר,

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין:
פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִּרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ,
וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב,
וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִים שֶׁלָּהֶן.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב,
מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה;
אֲבָל מְקַרְצְפִין.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין:

נוסח הרמב"ם

שלשה דברים -

רבי אלעזר בן עזריה - מתיר.
וחכמים - אוסרין.
פרתו יוצאה - ברצועה שבין קרניה,
ומקרדין את הבהמה - ביום טוב,
ושוחקין פלפלין - בריחים שלהם.
רבי יהודה אומר:
אין מקרדין את הבהמה ביום טוב - מפני שהוא עושה חבורה,
אבל מקרצפין.
וחכמים אומרין:
אין מקרדין - אף לא מקרצפין.

פירוש הרמב"ם

פרתו - רצונו לומר שהתיר לצאת בה, לפי שהפרה היתה לאשה שהיתה בשכונתו, ולפי שלא מיחה בה יחסו אותו לו.

ורצועה זו, בין שהיא עשויה לנוי או לסימן כדי שלא תתערב עם אחרות הכל אסור, לפי שהוא משאוי, כמו שנתבאר בפרק חמישי משבת.

וקירוד - הוא הסרת הזבובים הקטנים הנאחזים בירכות הבהמות, והם מניחין המקומות פצועין כשעוקרין אותן.

וקרצוף - הוא הסרת הזבובים הגדולים, שאין פוצעין המקום שהן אוחזין בהם.

וחכמים אוסרין להסיר הגדולים שאין עושין חבורה, גזרה משום אותן שעושין חבורה, לפי שסוברין שדבר שאין מתכוין אסור כרבי יהודה (בן בתירה).

והלכה כרבי אלעזר, דאמר דבר שאין מתכוין מותר.

וכבר קדם פירוש הלכה זו עם השתי הלכות שלפניה בפרק שני מביצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה - לנוי. ואמרו חכמים משאוי הוא ואינו תכשיט לה. ולא פרתו של ר' אלעזר בן עזריה היתה, אלא של שכנתו, ועל שלא מיחה בה נקראת על שמו:

ומקרדין ביום טוב - כמין מגירה קטנה של ברזל ששיניה דקות ומחככין ומגרדין בה את הבהמה, ואע"ג דעביד חבורה:

ברחים שלהן - קטנות העשויות לכך:

מקרצפים - במגירה של עץ ששיניה גסות ואין עושין חבורה:

אף לא מקרצפים - דגזרינן קרצוף אטו קירוד. ואין הלכה כר' אלעזר בן עזריה אלא במקרדים את הבהמה בלבד, משום דבהא קם ליה בשטתיה דר' שמעון דאמר דבר שאין מתכוין מותר, וקיי"ל כוותיה. וחכמים דפליגי עליה סברי כרבי יהודה דאמר דבר שאין מתכוין אסור. ואין כך הלכה:

פירוש תוספות יום טוב

שלשה דברים ר"א בן עזריה מתיר וכו'. שנויה במתני' ח' פ"ב דביצה. וע"ש:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בריחים שלהם:    הוא כלי עשוי משלש חתיכות העליון יש לו ברזל חרוץ בעל פיפיות והאמצעי כמותו חרוץ מלא נקבים עשוי ככברה והתחתון יש לו בית קבול ונופלין בו הפלפלין שחוקים:

תפארת ישראל

יכין

וחכמים אוסרין:    [ביצה פ"ב מ"ח]:

פרתו יוצאה:    לר"ה ואפילו בשבת:

ברצועה שבין קרניה:    וקיי"ל דבין לשמירה או לנוי הו"ל כמשא ואסור משום שביתת בהמתו. וי"א דגם ביו"ט מצווה על שביתתה [ש"ה]:

ומקרדין:    כמו מגרדין, דהיינו לסרקה ולחככה בו, [שטריגעלן] בל"א:

את הבהמה ביום טוב:    ואפילו במגרדת ששניה דקות ועושות חבורה, לא ניח"ל ושרי:

ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהן:    וקיי"ל דאסור, מדמחזי כעובדין דחול. אבל במדוכה וע"י שנוי, שרי, כשאר תבלין [א"ח תק"ד]:

אבל מקרצפין:    עם מגרדת של עץ ששניה גסות ואינו חובל:

אף לא מקרצפין:    דגזרינן קרצוך אטו קירוד [ועי' מה שכתבתי פ"ב דביצה סי' ל"ט]. מיהו הך שלנו משור שער מטונף, דהו"ל פסיק רישא דניחא ליה בה ולכ"ע אסור [כך נ"ל הכוונה בא"ח תקכ"ג]:

בועז

פירושים נוספים