משנה סוטה ה ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת סוטה · פרק ה · משנה ד | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

בו ביום דרש רבי עקיבא (שמות טו): "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר", שאין תלמוד לומר "לאמר"; ומה תלמוד לומר "לאמר"? מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר, כקורין את ההלל, לכך נאמר "לאמר".

רבי נחמיה אומר: כקורין את שמעט, ולא כקורין י את ההלל.

משנה מנוקדת

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא:

"אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹאמְרוּ לֵאמֹר" (שמות טו, א),
שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר"?
מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין אַחֲרָיו שֶׁל משֶׁה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר,
כְּקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל;
לְכָךְ נֶאֱמַר "לֵאמֹר".
רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר:
כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע, וְלֹא כְקוֹרִין אֶת הַהַלֵּל:

נוסח הרמב"ם

בו ביום, דרש רבי עקיבה -

"אז ישיר משה ובני ישראל, את השירה הזאת לה', ויאמרו לאמור" (שמות טו א),
אלא שאין תלמוד לומר "לאמור",
ולמה נאמר "לאמור"?
אלא שהיו ישראל עונים אחריו של משה - על כל דבר ודבר,
כקורים את ההלל - "אשירה לה', כי גאה גאה" (שם),
לכך נאמר "לאמור".
רבי נחמיה אומר:
כקורים את שמע - היו קורים,
לא כקורים את ההלל.

פירוש הרמב"ם

רבי נחמיה אומר, כי מה שאמר "ויאמרו" ראיה שכולם היו אומרים ביחד השירה, אלא שמשה היה מתחיל בדבור תחילה לבד, כמו שעושה שליח ציבור בקריאת שמע.

ורבי עקיבא אומר, ראשי פרקים בלבד היו אומרים אחריו, כמו שעושין בקריאת ההלל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שאין ת"ל לאמר - שאין דומה לשאר לאמר שבתורה שהשכינה מדברת למשה לאמר הדבור לישראל, אבל כאן אין לומר כן:

כקורין את - ההלל. ראשי פרקים בלבד היו עונים אחריו ח:

פירוש תוספות יום טוב

עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל. פירש הר"ב ראשי פרקים בלבד היו עונין ומסיים בברייתא משה אמר אשירה לה'. והם אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה. והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא. ולכן נראה לי שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים. ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש"י ותוספות בפ"ג דסוכה דף ל"ח דלרש"י בראשי פרקים עונין ראשי פרקים ולא יותר. ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונין הללויה עד שיגמור את ההלל. והתוס' מפרשים שמתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו. וכן פרק שני עונה ראש פרק שני. ועל כל דבר ודבר עד סופו. וכן כולן. כגון הללויה. בצאת ישראל. לא לנו כו'. ע"כ. ודעת הרמב"ם בפ"ג מהלכות חנוכה [הלכה י"ב] כפירוש רש"י:

כקורין את שמע. בברייתא. כסופר הפורס על שמע בבה"כ. שהוא פותח תחלה. והן עונין אחריו. פי' רש"י וקורין כולן יחד. וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכיונו יחד את השירה ככתבה. ומפרשים בגמ' טעמו דר' נחמיה דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא:

ולא כקורין את ההלל. נ"ל דלהכי קאמר תו. לאפוקי נמי מדעת שלישית דאיתא בברייתא ר' אליעזר בנו של ר"י הגלילי אומר כקטן המקרא את ההלל. והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר. משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים כי גאה גאה. להכי אמר דלא הוו כלל כקריאת הלל. דאפילו כקריאה זו נמי לא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) מסיים בברייתא משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה'. משה אמר כי גאה גאה והן אומרים אשירה לה'. ולישנא דראשי פרקים קשיא, ולכן נ"ל שהשירה מתחלקת לענינים ופרקים ובכל פרק היו עונין אותו ראש פרק. ובהלל פליגי רש"י ותוספ', דלרש"י בראשי פרקים עונים ראשי פרקים ולא יותר, ועל כל דבר חוץ מראשי פרקים עונים הללויה, עד שיגמור את הלל. ולהתוספ' מתחלת הפרק עד סופו עונה ראשו על כל דבר ודבר עד סופו, וכן פרק שני כו':

(ט) (על המשנה) את שמע. כסופר הפורס על שמע בבהכ"נ. שהוא פותח תחלה והן עונין אחריו. פירש"י וקורין כולן יחד וכך שרתה רוח הקודש על כולם וכוונו יחד את השירה ככתבה. ומפרש בגמרא טעמא דר"נ דדרשינן ויאמרו דאמור כולהו בהדי הדדי. לאמר דפתח משה ברישא:

(י) (על המשנה) ולא כקורין. נ"ל דלה"ק תו, לאפוקי נמי מדעת שלישית, כקטן המקרא את ההלל, והן עונין אחריו כל מה שהוא אומר, משה אמר אשירה לה' והן אומרים אשירה לה' כו'. להכי אמר כו' דאפילו כקריאה זו נמי לא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

על כל דבר ודבר:    לשון הר"ס ז"ל מפרש בברייתא כסופר הפורס על שמע בבית הכנסת שהוא פותח תחלה והן עונים אחריו ומפ' בתוספתא ר' נחמיה אומר כבני אדם הקורין את שמע שנאמר ויאמרו לאמר מלמד שהיה משה פותח תחלה וישראל עונין אחריו וגומרים משה אמר אז ישיר משה וישראל אומרים אשירה לד' משה אמר עזי וזמרת יה וישראל אומרים זה אלי ואנוהו משה אמר ה' איש מלחמה וישראל אומרים ה' שמו ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר:    דבכל דוכתא פירש לאמור, שנכתב בתואר הלשון שבו נאמר בלי שנוי הגוף, ופירושו בל"א [פאלגענדע ווארטע]. אבל הכא א"צ כן, דהרי בל"ז כתב מקמי הכא "את השירה הזאת" ופשיטא שנכתבה בלשון שנאמרה. א"נ בכל דוכתא י"ל דצריך לאמור לדרשה לא אמור בדברים [כיומא ד"ד ב'] אבל הכא ודאי אין כאן איסור לאמרו:

מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר:    משה אמר אשירה לד' וגו' והן עונין אחריו כדבריו, משה אמר עזי וזמרת וגו', והן אומרים אשירה לד', וכן כל פסוק ופסוק:

ר' נחמיה אומר כקורין את שמע:    ר"ל כש"ץ שמתחיל שמע, וקורין הצבור כולן אחריו. כ"כ הכא שרה רוח הקודש על כולן, וכשפתח משה, כוונו כולן לומר יחד השירה ככתבה:

ולא כקורין את ההלל:    נ"ל דלהכי קאמר תו ולא וכו', דסד"א דק"ש ל"ד אלא ר"ל ברכת ק"ש, משום דיש בתפלתן נמי פסוקים שהצבור עונין כל דבור ודבור שאמר הש"ץ [כמג"א סי' מ"ט]. והיינו כקטן המקרא ההלל שנזכר בש"ס [סוטה ד"ל ע"א], להכי קאמר ולא כקורין וכו', דהכא לא קראו השירה פסוק אחר פסוק, כפסוקי ברכת ק"ש, משה תחלה ואח"כ ישראל אלא קראו כולן יחד, רק משה פתח, ובתוס' הביא תוספתא דמפרש ר"נ דמשה פתח אשירה לי"י והם סיימו כי גאה גאה, וכן כל פסוק. וא"כ צ"ל דמה דקאמר כקורין שמע, היינו מדשומע כעונה הו"ל כק"ש פסוק אחר פסוק:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים