משנה סדר נשים/פירוש המשנה לרמב"ם - חתימת המעתיק

פירוש המשנה לרמב"ם

פתיחת חתימת המעתיק לסדר נשים

אמר הכותב:

אחר שהגעתי אל מחוז חפצי, ומן השמים סייעוני ובאתי עד השער הזה, ונשלמה העתקת סדר נשים מלשון הגר אל לשון הקודש שנת חן "תשואות חן חן לה"(זכריה ד, ז), הנני מודיע לרבים תוכן המלאכה ומעשיה:

בהרבה מקומות מצאתי טעות בספר הערבי, שנתאמת לי מתוך הגמרא ומתוך ספרי הרב שהיה טעות סופר, שאלו הספרים בודאי מוטעים היו מפני שלא הורגלו לקרות ולשנות בהן, וכולהו חד מחתא תחתינהו. ותיקנתי הדבר אחר שנתברר לי שהיה טעות סופר.

ובמקומות ידועים מצאתי לו לרב שפסק פסקים היפך ממה שפסק בחיבור. וגם פה לא עשיתי מאומה מפני שראיתי ששני האוקימתות נמצאו בגמרא, ובקצתם הפוסקים עצמם חלקו בדבר, ואמרתי בילדותו כן סבר וזקנותו כן סבר. ומשנה לא זזה ממקומה, שהרב ז"ל פירש הפירוש הזה קודם שחובר החיבור הגדול שנקרא "משנה תורה", כמו שנמצא כתוב בספר המצוות שלו.

ואני עשיתי כסדר זה, מה שלא עשו שאר המעתיקים, שאני כתבתי לשון המשנה כולו בשלם, מה שלא נמצא כן בספר הערבי וגם לא בשאר ההעתקות. ועשיתי זה מפני שמצאתי לו לרבינו משה ז"ל שכתב בפתיחת פירוש המשניות שהוא כותב לשון המשנה ממש כולו, ואחר כך פירושה. וזהו תועלת גדולה למעיין, כדי שלא יצטרך להוציא בכל פעם ופעם הגמרא או המשנה, ואולי לא יהיה מצויה אצלו, ואיך יתברר לו אמיתת הפירוש אם אינו יודע עיקר הלשון שפירשו עליו מה שפירשו, ולכך כתבה הרב וכתבתיה כן אני. ולא להוסיף על דבריו נתכוונתי, חלילה לי חלילה, והדן אותי לכף זכות ה' ידין אותו לכף זכות.

וברוב המקומות העתקתי הלשון מלה במלה, ובקצת המקומות הקדמתי המאוחר ואחרתי המוקדם, הכל כפי העניין שהיה לי יותר נאות ומוסכם ללשון הקודש. ובמקומות אחרים הוצרכתי בהכרח להאריך בלשון שנים שלושה מילות כדי להוסיף בביאור העניין ולקשרו, שכל מעתיק מלשון ללשון יש לו להזהר מאד שלא יפסיד כוונת המחבר, ותחת היותו מועיל אולי יהיה מכשול. וכל שכן שזה קרוב מאד לעשות בלשון הערבי מפני המילות הדומות זו לזו והם הפכים, ומפני חילוף האותיות והתיבה שבלשון זה תורה על הזכר או הנקבה תורה בלשון הקודש להיפך, כמו שנודע למי שרגיל בלשון זה. ומפני זה, אין שבח שום העתקה ומעלתה שיהיה אדם נמשך אחר הלשון שמעתיק ממנו מילה במילה בלתי תוספת ובלי מגרעת, שאין כל הלשונות מוסכמים בשפה אחת ובדברים אחדים.

וכבר זכר זה העניין בעצמו הרב משה ז"ל בכתבו שללח לאבי המעתיקים החכם רבי שמואל בן תבון ז"ל על העתקת ספר מורה הנבוכים, והביא אליו ראיה באותו הכתב, מקצת החכמה שהעתיקו ספרי רפואות והחכמות מלשון יון ללשון ערב, כמו שמבואר באותו כתב. ועל אותו דרך ועל אותה סברה סמכתי במה שעשיתי, דיו לעבד להיות כרבו.

היודע תעלומות "יורנו מדרכיו, ונלכה באורחותיו"(ישעיה ב, ג), ונראה בנחמתה של ציון, "כי מציון מצא תורה ודבר ה' מירושלים"(ישעיה ב, ג), "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'"(ישעיה ב, ה).

הכותב יעקב ב"ר משה רית בן עכסאי.

מכתב המעתיק לרשב"א

וזה נוסח הכתב ששלח המעתיק הרב יעקב עכסאי אל הרב שלמה בן אדרת:

למי כל חמדת ישראל ולמי בטוחות חכמה.

מהלכים בין העומדים ברומו של עולם בניות ברמה.

רמה קרנו, קרן חזות בין עיניו, מנגח ימה וצפונה וקדמה.

קרניים מידו לו, בהם ינגח בעלי תושייה ומזימה.

ליש גבור, חרב פיפיות בידו לעת קרב ומלחמה, לשלול שלל, שלל צבעים ורקמה.

שערי מידותיו ביראת חטא וענוה מוזהבות, יריעות מעלותיו עם התום והיושר משולבות, בקי בחדרי התורה בנגעים ואהלות.

גפן פוריה ועניפה אשר לה שריגים ואשכולות, אשכולות שהכל פוכים בהם מן וקציעות ואהלות.

ענביה ענבי ראש, ויינה עולה על שולחן מלכים, קרב לגבי המזבח וראוי לנסכים.

הוא המובחר והמשומר והיוסטן, הוא קצין ראשינו ועטרת לאנשי המעלות ולחסידים קטונתן.

החכם הגדול הרב המובהק רבי שלמה נר"ו בן אדרת,

מי שהשלום שלו יענה את שלומו, ויאריך ימיו ושנותיו, עיניו תחזנה ירושלים נוה שאנן, ישראל במעמדן והשנים כתיקנן.

כלב אדוני ונפשן, וכלב תלמיד מתלמידיו הקטנים הבא על החתום,

אדוני יודע איך עמד השליח השלוח מעיר רומי, שמו רבי שמחה, והגיד לך מה שיחו, ואיך שלחו אותו זקני הקהל הקדוש וחכמיה על עניין פירוש המשנה לרבינו משה ז"ל. ונתת חותמך ופתילך, ומטך מטה עוז מקל תפארה לקח בידו.

ובהגיעו אצלנו בעיר אושקא, עמדנו על כתב הקהל הקדוש שברומי יצ"ו ועל חתימתך, ולכבוד שמים ולכבוד הקהל הקדוש, ומפני מוראת רבינו המוטלת עלינו, החזקנו במלחמה, וחלקנוה לאנשים, ונפל בחלקי סדר נשים, ועשיתי בו מה שעשיתי, עיניך הרואות.

ואני השבעתי השליח שלא יפרסם הסדר ולא יוציאנו לאורה עד אשר תעמוד עליו ותראה מה טיבו.

ואם הוא ראוי להתכבד לפני חכמי הדורות, והוא דבר של קיימה, וסמכת ידך עליו.

ואם אדוני רואה בעין שכלו שהלשון אינו נאות ומוסכם, ואוי הוא ליגנז, ושתיקותי יפה מדיבורי, דבר כי שומע עבדך.

ועוד, תעיין אדוני בפתיחה אשר הקדמתי בתחילת ההעתקה, ותקן מה שראוי לתקן, ואדע כי מצאתי חן בעיניך, ומה שיתקן בו אדוני ישלחהו אלי בכתבו למען יהיה לי לאות ולמופת באותו הנשאר אצלי.

ויש מקומות שכתבתי ואמרתי "אמר המעתיק", במסכת סוטה ובמסכת קדושין, יעמוד אדוני על אותם הדברים, ויראה אם יפה דברתי ויפה זכיתי, ונתת מהודך עליו.

ואני הנני מודיע לפני רבינו, שזה השליח רבי שמחה, טרח בדבר זה הרבה טרחות, לא חשך פניו מכלימות, וכמה פעמים שם נפשו בכפו, ויט שכמו לסבול, כדי להשלים רצון שולחיו.

שהמעתיקים כולם היו טרודים, מהם בטרדת עצמם ומהם בצרכי צבור, והוא היה דוחק עצמו ומפיל תחינתו מיום ליום, למלאת חפצו ושליחותו.

על כן ישגיח אדוני בעין רחמיו בעניינו, ולבקש בעבורו אל מעלתם קהל הקודש אשר ברומי, ולתת לו שכר טרחו ועמלו כראוי להם, אף על פי ששערתי בעצמי שאין לחכמים כמותם לקפח שכר ברייה.

ואדוני יודע כי על ידו זכו לזאת המעלה, כי לדורות יוודע כי על התעוררות הקהל הקדוש באו אלו הספרים מחשיכה לאורה כמו שכתוב בפתיחת הספרים.

נאום הכותב, קטן בישראל, הדל באלפי והצעיר בייחוסי, יעקב בהה"ר משה בן עכסאי ז"ל.

וזאת החתימה שעל זה הכתב:

גפן פורייה ועניפה, אשר לה שריגים ואשכולות

קופת הרוכלין וקציעה ואהלות, בקי בחדרי התורה בנגעים ואהלות

החכם הגדול רבינו עטרת ראשינו הרב רבי שלמה נר"ו בהה"ר אברהם ז"להה בן אדרת, שורק גפן אדרת

מכתב הרשב"א למעתיק

וזה נוסח הכתב ששלחו הרב שלמה בן אדרת לאותו מעתיק החכם רבי יעקב עכסאי:

עוד לנו צרי מגלעד, עוד הזמן, מי ינצור לנו גיל עד, ואם נגנזה צנצנת המן עוד זמן,

עץ הדעת להוציא פרי עוד מראש פתנים צרי, ראו עתה הביא לנו איש עברי, מעם עמקי שפה יולד להרפה, הדור בלבושו וענקים בצוורונו,

שמחנו על יופיו, ודאגנו כי לא נבין את לשונו, אמרנו יאספו לנו חכמים אולי רוח עליהם יערה, ואף כי הושיט פס ידא די כתבא לא כהלן כתבא למקרא,

אמרנו מה נעשה לאחינו זה, העוד שאר בשאר בשרינו, נבון לחש או חוזה, יגיד לנו את לבבו, או סוגר כל בית מבוא,

היירש בן האמה את בנינו איש ישראל, העבד ישראל, אנחנו בתאוותינו הוזים שוכבים, ורעיונינו שובבים,

והנה לפנינו אנשים מבני ישראל חכמים כדניאל, הודיעונו דבריו, גלו לעינינו את סתריו, פרשו כשמלה את אמריו, הביאונו חדריו,

קראו לפנינו תכונת סדריו, ראינו ונשמח, האח האח עתה יוולד לנו אח,

ומה גמול נשלם לחכמים על ידם גלונו היום מעלינו את חרפת לשון מצרים, מה שכר נתן למבואיו,

היספיק זהב פרווים מלא חפניים, ואף אמנם לזכותם אין כסף נחשב למאומה, הישקל כסף מחיר החכמה השוכנת ערמה,

יאמר לאוצר זהב ורב פנינים כי תרבה צבאך הטמון בעפר מה לנו ולהונך, לנבון לחש יאמרו משול לנו גם אתה גם בנך גם בן בנך,

אף כי היום יחקק על שער בת רבים ואהלי צדיקים, זכרון לבני ישראל שם המעתיקים,

זכות הרחמן וזכות אבותיכם עמדה לכם להיות זכרונכם עולה טובה לדורות עולם, ומה יערוך לזה מלוא חללו של עולם,

עולמכם תראו בחייכם, וזכותכם ינחלו בניכם, ובצרור החיים תהיה צרורה נפשכם, כנפש נאמנכם דורש שלומכם וטובתכם,

הכותב שלמה בהה"ר אברהם ז"ל בן אדרת.

נוסח סיום המשנה בסוטה

זאת היא המשנה הראויה בסוף סוטה:

אמר רבי פנחס בן יאיר:

משחרב בית המקדש -

בושו חסידים ובני חורין,

וחפו ראשם,

ונדלדלו אנשי מעשה,

וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון,

ואין דורש ואין שואל ואין מבקש,

על מי לנו להשען - על אבינו שבשמים.

רבי אליעזר הגדול אומר:

מיום שחרב בית המקדש -

תכוו חכימיא למהוי כספריא,

וספריא כחזניא,

וחזניא כעמא דארעא,

ועמא דארעא אזלא ונדלדלא,

ואין שואל ואין מבקש,

על מי יש להשען - על אבינו שבשמים.

רבי פנחס בן יאיר אומר:

זריזות מביאה לידי נקיות,

ונקיות מביאה לידי טהרה,

וטהרה מביאה לידי פרישות,

ופרישות מביאה לידי קדושה,

וקדושה מביאה לידי ענוה,

וענוה מביאה לידי יראת חטא,

ויראת חטא מביאה לידי חסידות,

וחסידות מביאה לידי רוח הקודש,

רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים,

תחיית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב, אמן.

סיום חתימת המעתיק

בשם ה' אל עולם

ישתבח לעד אל עליון נורא, ראשון טרם היות כל נברא, ואחרון אחרי כלות כל נוצר באין שנוי ותמורה,

אשר הוציא יש מאין והמציא לכל הנמצאים, ברא במאמר כל הנבראים, נתן השכל במרומים רבים ונערץ בסוד קדושים וקרובים,

שמם צורות טהורות, מגוף וגויה נפרשות, ומנוגה נגדו זרחו הנפשות,

וממעון קדשו הופיע, ויעש אלוהים את הרקיע, יום ליום גודל תעצומו יביע,

והפקיד בו פקידים ונצבים את השמש ואת הירח ואת הכוכבים, נתלה על בלימה ארץ ומלואה בעצמתו, והכין תבל בחכמתו.

שם לכסף מוצא ומקום לזהב הכינו, ועשב מזריע זרע ועץ עושה פרי למינו,

ונפש חיה שרצו המים, ועוף יעופף על פני רקיע השמים,

והרבה צאצאי האדמה, נפש חיה למינה, ורמש ובהמה,

ויברא את האדם בצלמו, בהלו נר שכלו על ראשו, ושם בקרבו את רוח קודשו,

רוח ה' דבר בו בדעת ובחכמה, ומילתו על פיו תהיה שומה,

ויבחר בישראל להיות לו סגולה, על כל הגוים אשר עשה, לשם ולתפארת ולתהילה,

באהבתו ובחמלתו גאלם, ותורת אמת הנחילם,

ויקם עדות ביעקב ויכרות להם ברית חדשה, ותורתו שם בישראל בלשון עבר אשר היתה להם למורשה,

ומן השמים השמיעם עשרת הדברים, לאמר ישמעו העברים,

וכאשר עברו תורה וחלפו חוק, השליכם אל ארץ אחרת למרחוק,

גלינו מארצנו, ונתרחקנו ממחוז חפצנו, אבדה חכמתינו ונבלה שפתינו,

כמו שכתוב: ובניהם חצי מדבר אשדודית, ואינם מכירים לדבר יהודית,

וכמעט קט שתשתכח תורה מישראל, לולי ה' צבאות הותיר לנו שרידים יראי אלוהים ולדברו חרדים,

העיר את רוחם ונתן להם לשון לימודים, לתרגם בלשון ארמית תורה ונביאים וכתובים,

כפי צורך השעה, כי היא היתה בעת ההיא ידועה,

והיתה רק זועה הבין שמועה, וגם רבותינו מקבלי התורה,

חיברו התלמוד הירושלמי והבבלי באותה לשון שבה היו מכירים, ומרגילים הקטנים עם הגדולים,

ויהי כי ארכו לנו בגלותינו, ואותם הגוים והלשונות תמו נכרתו,

וגברה מלכות הערבים על כל ארץ שנער ופרס וארץ הצבי, ורוב הישוב הדרומי,

חזרה אותו הלשון הידוע והנכר סוגרת, עד אשר עמדו הגאונים ומרבצי התורה וראשי הישיבות אשר בכל הארצות ההם ופירשו התורה שבכתב ותורה שבעל פה בלשון ערב,

לפי שאותו הלשון היו מדברים המון העם, וכוונתם אותה הכוונה לעצמה שכוונו הראשונים שתרגמו התורה בלשון ארמית, והוא להבין לכל העם דברי התורה הקדושה,

וראשי המפרשים מאשר ראינו חיבוריהם: הגאון רבינו סעדיה, ורבינו שמואל בן חפני, ורבינו שרירא, ורבינו האיי, ורבים נכבדים זולתם זצ"ל, כולם עשו חיבוריהם בהלכות ובפירושים והתשובות בלשון ערבי,

וגם גאוני המערב וספרד, כגון רבינו חנוך בנו של רבינו משה פירש את כל התלמוד בלשון ערב,

ורבינו שמואל הלוי מנרנטה, ורבינו יצחק אלפסי, ורבינו יצחק בן גיאת, ורבינו יוסף הלוי בן מיגש, ואחרים רבים אין מספר זכרם לברכה,

כולם רוב פירושיהם ותשובותיהם בלשון ערבי כדי להקל על השואלים והלומדים,

וכן עשה נר ישראל רבינו משה בנו של הרב רבי מיימון זכר צדיק וקדושים לברכה, בפירוש המשניות שחיבר,

על שהיו נוהגים ברוב המדינות לשנות אותם בשבתות וימים טובים עד שיודעים אותם על פה,

ולפי שהם עיקר תורה שבעל פה ודבריהם סתומים וחתומים, פירשם בערבי לטעם שזכרנו,

ובהיות נידחינו בקצוות הארצות ובאיים הרחוקים שאינם מכירים בלשון ערבי, היו אצלם כל אותם חיבורים חדשים גם ישנים כאלו אינם,

אלא שבכל דור ודור עומדים מכירים בשתי הלשונות, ומעתיקים אותם ללשון הקודש, להאיר עיני המעיינים,

וראוי למעתיקים להחזיק טובה לרבותינו הגאונים שהניחו להם מקום לזכות ממנו,

ועתה העיר השם יתברך את רוח החכמים הגדולים אצילי בני ישראל, האבן הראשה אשר ברומי רבתא,

יהי אלוהי ישראל עמם, ויתן אותם לרחמים, ויאריך ימיהם בטוב ושניהם בנעימים,

לרוב תשוקתם למצוא דברי חפץ להגדיל תורה ולהאדיר, שלחו ציר נאמן רוח וכתב נותן אמרי שפר,

לחקור על הפירושים שעשה רבינו משה ז"ל למשניות, כסבורים שהיו מצויים בלשון הקודש,

וזכר זה השליח כי הוא עבר בגלילות פרובינצא וקטלוניא, ויחפש בכל החכמים ולא מצא די סופקו,

וכאשר בא בארגון במדינת ווסקא, מצא לשם בלשון ערבי שני סדרים מועד ונשים, והחכמים אשר נדבה רוחם אותם להעתיקם,

ובהגיע הנה בסרקסטה, מצא אצלנו כל הפירושים מלבד סדר טהרות, ואני הדל באלפי הצעיר בבית אבי שלמה ברבי יוסף נע המכונה בן יעקב,

זכיתי לשאוב מים מעייני סדר ישועות, וחשתי ולא התמהמהתי לכבוד השם יתברך, והעתקתי זה הפירוש זולתי מסכת אבות שכבר היתה מועתקת זה ימים רבים,

ודחקתי שעתי עם טרחי ומשאי, שאני טורח וטרוד במלאכת הרפואות, כדי להפיג רצון רבותינו שיחיו המבקשים את דבר ה',

ויודע אני בעצמי כי איני כדאי לבוא עד הלום, למיעוט עיוני בתלמוד, כל שכן שהספר הערבי שהעתקתי ממנו היו בו טעויות, ובמקומות היו בו חסרון לשון,

ועם כל זה לא התרשלתי להשלים חוקי כפי כוחי וחבלי, וזה חלקי מכל עמלי,

ומה' אשר לו נתכנו עלילות, אשאל עזר להחל ולכלות,

והוא בחסדו עם פי וינקני משגיאות, ויורני ויראני מתורתו נפלאות,

כמו ששאלו משיחו ועבדו באמרו: שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני,

ואמר עוד: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך,

ועוד אמר עליו השלום: הדריכני באמיתך ולמדני, כי אתה אלוהי ישעי, אותך קויתי כל היום,

הנה אל ישועתי, אבטח ולא אפחד, כי עזי וזמרת יה, ויהי לי לישועה.

רשימת מקורות

• הקדמת הרמב"ם למשנה (הדפוס הראשון, נפולי רנ"ב 1492)