משנה מקוואות ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ו · משנה ה | >>
השידה והתיבה [ שבים ], אין מטבילין בהם אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד.
רבי יהודה אומר, בכלי גדול, ארבעה טפחים.
ובקטן, רובו.
אם היה שק או קופה, מטבילין בהם כמה שהם, מפני שהמים מעורבין.
היו נתונים תחת הצנור, אינם פוסלים את המקוה, אלא מטבילין אותן ט ומעלין אותן כדרכן.
הַשִּׁדָּה וְהַתֵּבָה שֶׁבַּיָּם, אֵין מַטְבִּילִין בָּהֶם, אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ נְקוּבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּכְלִי גָדוֹל, אַרְבָּעָה טְפָחִים. וּבְקָטָן, רֻבּוֹ. אִם הָיָה שַׂק אוֹ קֻפָּה, מַטְבִּילִין בָּהֶם כְּמָה שֶׁהֵם, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מְעֹרָבִין. הָיוּ נְתוּנִים תַּחַת הַצִּנּוֹר, אֵינָם פּוֹסְלִים אֶת הַמִּקְוֶה, אֶלָּא מַטְבִּילִין אוֹתָן וּמַעֲלִין אוֹתָן כְּדַרְכָּן.
השידה והתיבה שבים - אין מטבילין בהן,
- אלא אם כן - היו נקובין כשפופרת הנוד.
- רבי יהודה אומר:
- בכלי גדול - ארבעה טפחים,
- ובקטן - רובו.
- אם היה שק, או קופה - מטבילין בהן במה שהן,
- מפני שהמים מעורבין.
- היו נתונים תחת הצינור -
- אין פוסלין את המקוה,
- ומטבילין אותן, ומעלין אותן כדרכן.
אמרו מטבילין בהם כמה שהם - רוצה לומר שאנחנו לא נצריך שיהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד, לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר במקווה, להתרחבות אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס מהם המים וגודלן.
וכן גם כן אם תהיה תחת הצנור, והיו המים נוזלין תוך הקופה ויצאו למקווה, ולא יפסלוהו לפי שאינם מים שאובין.
וכן מי שהטביל שק או קופה יטביל כדרכו ויעלהו, אף על פי שיעלם מלאים מים וירדו מהם במקווה, ואינם מים שאובין להתרחבות נקביהם.
ואין הלכה כרבי יהודה:
בכלי גדול. כגון בר ט' דד' הוי מיעוטו וסגי בנקיבת ארבעה ויש חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקה אבל רבנן משוו להו אהדדי:
שק או קופה. לא בעו נקיבה כשפופרת הנוד והא דאמרי' בפ' חומר בקדש (דף כב.) דסל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן דטהורין אף לקדש ולא גזרינן שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד משום דסל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת הנוד לאו משום דלבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבין שבתוכו בטלין מים שבתוכו אגב מי מקוה כיון דמלא נקבים ואין מחזיק מים כלל וכן מוכח בתר הכי דמחלק בין סל וגרגותני שמלאו כלים למקוה שחלקו בסל וגרגותני שמע מינה דאיירי במתערבין דרך הנקבים אלה המים הכל מתבטלים וכי חלקו נעשה כשני מקוואות ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ולא הוו כשאר כלים דתנן לעיל בפ' רביעי המניח כלים תחת הצנור דפוסלין את המקוה דהני לא חשיבי מיא דידהו כשאובין:
מעלין אותן כדרכן. אפילו במקו' שיש בו ארבעים סאה מכוונות משום דתנן לקמן בפ"ז (מ"ו) דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן ובשק ובקופה לא חיישינן דאין פוסלין את המקוה.
תניא בתוספתא (פ"ה) עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה שפופרת הנוד ובמעיין כלשהוא ר' יהודה אומר משום ב"ש בכלי גדול בארבעה טפחים ובקטן ברובו קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד: פי' ובמעיין כל שהוא אם עריבה זו במעיין סגי בנקב כל שהו: ר' יהודה אומר משום ב"ש ולא משום דב"ה פליגי אלא מב"ש שמעה תדע דבמתני' קתני לה משום סתם דגבי שוקת שבסלע הוא דפליגי ב"ש וב"ה לעיל בסוף פ' ד' ולעיל גבי עוקת המערה דהיינו שוקת שבסלע משמע דמודה ר' יהודה בכשפופרת אלמא כב"ה סבירא ליה ומיהו מצי למימר דסבר לה כב"ש בחדא וכב"ה בחדא: אע"פ שפיו צר כל שהוא כיון דפיו למעלה והמים צפין על גביו הוי חיובא בכל שהוא אבל כשמטהו על צדו אין מתחבר למעלה אלא מן הצד לכך בעי כשפופרת:
השידה והתיבה - כלים גדולים של עץ ומונחים בתוך מקוה כשר:
אלא אם כן היו נקובים כשפופרת הנוד - דומיא דעוקה דאמרינן לעיל שצריך שתהא נקובה כשפופרת הנוד:
בכלי גדול - כגון בר תשעה טפחים או יותר, דמיעוטו הוי ארבעה טפחים, סגי בנקיבת ארבעה טפחים ח. ואין הלכה כרבי יהודה:
שק או קופה - סל עשוי מנצרים של ערבה קלופין:
מטבילין בהן כמו שהן - אם הן בים. ולא בעו נקיבה כשפופרת הנוד, שכולם מלאים נקבים ובטלים מים שבתוכן לגבי מי מקוה:
אינן פוסלין את המקוה - משום מים שאובין:
ומעלין אותן כדרכן - כגון במקוה שיש בו ארבעים סאה מצומצמות דאמרינן לקמן דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהם מן המים, המים שבתוכן שאובין, כיצד יעשה, מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן, ובשק וקופה לא חיישינן, דלא חשיבי מים שבתוכן שאובין לפסול את המקוה:
השידה והתיבה. פי' הר"ב כלים גדולים. עמ"ש בזה ברפי"ח דכלים:
שבים. ובס"א ל"ג שבים. וכן נראה לכאורה מל' הר"ב. הואיל ומפרש ומונחים בתוך מקוה אבל בסמוך מטבילין בהן כמו שהן [כתב] אם הם בים. ומסיק נמי במקוה. גם הרמב"ם בפ"ו מה"מ העתיק שבים. וכ"כ לעיל רפ"ה בשם הרא"ש:
אא"כ היו נקובים וכו'. ומיירי שמוקפין בתוך הים כמ"ש ברפ"ה בשם הרא"ש:
רי"א בכלי גדול. פי' הר"ב כגון בר ט' וכו'. ויש חלוק לר' יהודה בין כלים לעוקה אבל רבנן משוו להו אהדדי. הר"ש:
[או קופה. פי' הר"ב סל וכו' ולא ידעתי למה לא פי' שהוא כעין שק דהיינו מין בגד גס. וכדמשמע בספכ"ד דכלים וסוף מס' כלאים]:
אלא מטבילין אותן. מצאתי בנא"י מוגה ומטבילין אותן. אבל נ"ל שא"צ דה"פ אלא אפי' מטבילין אותן:
ומעלין אותן כדרכן כו'. כתב הר"ב דאמרי' לקמן. פ"ז מ"ו:
(ח) (על הברטנורא) ויש חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקא. ורבנן משוו להו אהדדי. הר"ש:
(ט) (על המשנה) ומטבילין. כן הוא בנוסחת ארץ ישראל. ואין צריך לזה, דהכי פירושא, אלא אפילו מטבילין כו':
השידה והתיבה שבים: פי' בערוך ערך שידה פי' אם יש בים כלים כדי לרחצן ונתמלאו מים ע"כ וכתב הרא"ש ז"ל דדוקא שהים מקיפם אבל אם היו עומדים על שפת הים אע"פ שמחוברין לים כשפופרת הנוד לא:
ר' יהודה אומר בכלי גדול וכו': ר' יהודה לא מדמי שידה ותיבה לעוקא הואיל ושם כלי עליהן ובעי ד' טפחים נקוב או רוב הכלי כשרוב הכלי יותר משפופרת הנוד ובתוספתא קאמר לה ר' יהודה משום ב"ש ופי' הר"ש ז"ל ולא משום דב"ה פליגי אלא מב"ש שמעה תדע דבמתני' קתני לה סתם דגבי שוקת בסלע הוא דפליגי ב"ש וב"ה לעיל ספ"ד ולעיל גבי עוקת המערה דהיינו שוקת שבסלע משמע דמודה ר' יהודה בכשפופרת אלמא כב"ה ס"ל ומיהו מצינן למימר דסבר לה כב"ש בחדא וכב"ה בחדא ע"כ:
אם היה שק או קופה מטבילין בהן במה שהן: כך מ"מ:
אלא מטבילין: אית דלא גרסי מלת אלא רק ומטבילין אותם וכו':
יכין
השידה והתיבה שבים: ואפי' קבעם בקרקע שבים אחר שחקקם:
אין מטבילין בהם: כלעיל רפ"ה. רק קמ"ל תו הכא אף שהים מקיף השידה מכל הצדדים. אפ"ה אין מטבילין בו. ואע"ג דמטבילין בכלי תוך כלי. אפי' כשהכלי החיצון א"צ טבילה. אם רק מעורב מים שבחיצון עם מי הטבילה כשפופרת הנוד [כלעיל מ"ב]. היינו כשמטלטל הכלי החיצון. אבל הכא שהשידה עומד במקומו. איכא למיחש טפי שמא יטבול בתוכו גם כשלא יהיה מחובר למעין [כך נ"ל]:
אלא אם כן היו נקובין כשפופרת הנוד: בשוליו או סמוך לשוליו. שאינו מחזיק כלום מהנקב ולמטה [ש"ך ר"א ס"ק כ"ב]. והא דלא סגי ליה בכמוציא זית. שהרי ע"י נקב כזה בטל מתורת כלי [כספ"ט דכלים]. היינו רק בכ"ח דמדנטהר מטומאתו בנקב כזה. תו אינו כלי. משא"כ הכא שהוא כלי עץ. דצריך לטהרתו כמוציא רמון [וכרמב"ם רפ"ו מכלים]. להכי החמירו גביה לענין מקואות. שיהי' צריך עכ"פ נקב כשיעור עירוב מקואות [רכ"מ פ"ו ממקואות ה"ה]:
ר' יהודה אומר בכלי גדול: שרוב גבהו הוא יותר מד' טפחים:
ארבעה טפחים: אז סגי כשהנקב גדול כשיעור ד' טפחים. אף שאינו רוב גובה הדופן:
ובקטן: שרוב גבהו הוא פחות מד' טפחים:
רובו: [עי' סופ"ד לעיל ודו"ק]. נמצא שר' יהודה מחמיר. דלת"ק בין בגדול או בקטון סגי כשניקב כשפופרת הנוד [וכעוק' לעיל מ"א]. דהיינו כשיעור ב' אצבעות שסמוכות לאגודל. חוזרות סביב בהנקב [ר"א ס"מ]. ולר"י הכא שאני שהוא כלי. ולהכי בגדול צריך כדי ד' טפחים ובקטן סגי ברובו. והלכה כת"ק [ר"א ס"ז]:
אם היה שק או קופה: נתונים בים. ואפילו הם טהורים:
מטבילין בהם כמה שהם: היינו אפילו הן שלמים:
מפני שהמים מעורבין: מדמלאין נקבים. עדיף טפי משפופרת הנוד [ר"א ס"ט]:
היו נתונים תחת הצינור: שהעמיד השק והקופה הנקובים תחת הצנור שבגג לגשמים. כדי שהמים שירדו מהצנור למקוה יסתננו בו קודם שירדו להמקוה:
אינם פוסלים את המקוה: שהמי גשמים שירדו להצנור שאין לו בית קבול לא נעשו שאובין [כרפ"ד]. וגם כשירדו מהצנור לתוך הכלים הללו שמלאים נקבים. לא נעשו בתוכן שאובין. ולא פסלו למקוה החסירה כשנפלו בתוכה. ואי"ל עכ"פ היאך יהיו כשרים לטבול בהן כשמלאו מהן המקוה. הרי הוויית המקוה ע"י טהרה בעינן. והרי הכלים הללו מקבלין טומאה. י"ל כיון דגם בלעדן היו יורדין מהצנור להמקוה. לית לן בה [כלעיל פ"ה סי' כ']:
ומעלין אותן כדרכן: דבשאר כלי שיש לו בית קבול. כשטובלו מטומאתו במקוה מצומצמת. צריך להעלותו מהמקוה דרך שוליו. כדי שהמים שבתוכו שהן שאובין לא יחזרו ליפול להמקוה ויפסלוה [כפ"ז מ"ו]. אבל הנך מדמלאין נקבים. המים שבתוכן לא נעשו שאובין. לפיכך רשאי להעלותן כדרכן:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת