משנה מקואות ו רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל המעורב למקוה - כמקוה.

חררי המערה, וסדקי המערה - מטביל בהן במה שהן.

עוקת המערה - אין מטבילין בה,

אלא אם כן - היתה נקובה כשפופרת הנוד.

אמר רבי יהודה: אימתי? - בזמן שהיא מעמדת את עצמה,

אם אינה מעמדת את עצמה - מטבילין בה במה שהיא.

(ב) דלי שהוא מלא כלים,

והטבילו - הרי אלו טהורים.

אם לא טבל - המים מעורבין,

עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד.

(ג) שלש מקואות -

בזה עשרים סאה, ובזה עשרים סאה, ובזה עשרים סאה - מים שאובין,

והשאוב מן הצד,

וירדו שלשה וטבלו בהן, ונתערבו -

המקואות - טהורין,

והטובלין - טהורין.

היה השאוב באמצע,

ירדו שלשה וטבלו בהן, ונתערבו -

המקואות - כמות שהיו,

והטובלין - כמות שהיו.

(ד) הספוג והדלי,

שהיו בהן שלשת לוגין מים,

נפלו למקוה - לא פסלוהו,

שלא אמרו - אלא שלשת לוגין שנפלו.

(ה) השידה והתיבה שבים - אין מטבילין בהן,

אלא אם כן - היו נקובין כשפופרת הנוד.

רבי יהודה אומר:

בכלי גדול - ארבעה טפחים,

ובקטן - רובו.

אם היה שק, או קופה - מטבילין בהן במה שהן,

מפני שהמים מעורבין.

היו נתונים תחת הצינור -

אין פוסלין את המקוה,

ומטבילין אותן, ומעלין אותן כדרכן.

(ו) גצטרה שבמקוה,

והטביל בה את הכלים - טהרו מטומאתן,

אבל טמאין על גב כלי חרס.

אם היו המים צפין על גביו כל שהן - טהורין.

מעיין שהוא יוצא מן התנור, וירד וטבל לתוכו -

הוא טהור - וידיו טמאות.

ואם היו על גביו רום ידיו - אף ידיו טהורות.

(ז) עירוב המקואות - כשפופרת הנוד כעוביה וכחללה,

כשתי אצבעות חוזרות למקומן.

ספק שהיא כשפופרת הנוד, ספק שאינה כשפופרת הנוד -

פסולה, מפני שהיא מן התורה.

וכן כזית מן המת, כזית מן הנבילה, וכעדשה מן השרץ.

כל שיעמוד בשפופרת הנוד - ממעטה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל שהוא מבריית המים - טהור.

(ח) מטהרין את המקואות,

העליון מן התחתון, והרחוק מן הקרוב.

כיצד?

מביא סילון של חרס, או של אבר,

ומניח ידו תחתיו - עד שהוא מתמלא מים,

ומושכו, ומשיקו אפילו כשערה - דיו.

היה בעליון ארבעים סאה,

ובתחתון אין כלום -

ממלא בכתף, ונותן לעליון - עד שירדו לתחתון ארבעים סאה.

(ט) כותל שבין שתי מקואות שנסדק -

לשתי - מצטרף,

ולערב - אינו מצטרף,

עד שיהא במקום אחד - כשפופרת הנוד.

רבי יהודה אומר: חילוף הדברים.

נפרצו זה לתוך זה -

על רום - כקליפת השום,

ועל רוחב - כשפופרת הנוד.

(י) האביק שבמרחץ -

בזמן שהוא באמצע - פוסל.

מן הצד -

אינו פוסל, מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה - דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרין: אם מקבלת האמבטי רביעית עד שלא יגיעו לאביק - כשרים,

ואם לאו - פסול.

רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אם מקבל האביק כל שהוא - פסול.

(יא) המטהרת שבמרחץ,

התחתונה מלאה שאובין, והעליונה מלאה כשרין -

אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין - פסול.

כמה יהא בנקב, ויהא בו שלשת לוגין? -

אחד משלש מאות ועשרים לבריכה - דברי רבי יוסי.

ורבי אלעזר אומר:

אפילו התחתונה מלאה כשרין, והעליונה מלאה שאובין,

ויש כנגד הנקב שלשת לוגין - כשר,

שלא אמרו - אלא שלשת לוגין שנפלו.

הדף הראשי של משנה מקואות ו

משנה מקואות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב