משנה מקוואות ו ב

(הופנה מהדף משנה מקואות ו ב)

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקוואות · פרק ו · משנה ב | >>

דלי שהוא מלא כלים והטבילן, הרי אלו טהוריםב.

ואם לא טבל, [ אין המים מעורבין ], עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד.

דְּלִי שֶׁהוּא מָלֵא כֵלִים וְהִטְבִּילָן, הֲרֵי אֵלּוּ טְהוֹרִים. וְאִם לֹא טָבַל, אֵין הַמַּיִם מְעֹרָבִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ מְעֹרָבִין כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד.

דלי שהוא מלא כלים,

והטבילו - הרי אלו טהורים.
אם לא טבל - המים מעורבין,
עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד.

אמר שהוא אם הטביל הדלי ובו כלים נטהרו הכלים, ואפילו היה פי הדלי בתכלית הצרות. זה אם היה הדלי גם כן טמא, לפי שאנחנו נאמר "מגו דסלקא טבילה לדלי, סלקא נמי למה שבתוכו".

אמנם אם היה הדלי טהור, הנה לא תועיל טבילה לכלים אשר בתוכו עד שיהיה פי הדלי כרוחב שפופרת הנוד, והוא אמרם אם לא טבל, רוצה לומר אם אינו צריך הדלי טבילה, אלא שהיה טהור, ואין הכנסתו באלה המים על צד הטבילה, אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. זה כולו לתרומה, אבל לקודש הנה העיקר אצלנו שאין מטבילין כלים לתוך כלים [טהורים] לקודש, כמו שביארנו בסוף חגיגה (דף כא:):

הרי אלו טהורים. דמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד כדאיתא בריש חומר בקדש (דף כב.) ולא חיישינן לחציצה והתם מייתי ברייתא כעין משנה זו דקתני כלים שמלאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם לא טבל אין המים מעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד ומפרש מאי קאמר ה"ק ואם לא צריך להטביל (כו') במים המעורבין כלומר אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסת החמור המעורבין לבקעה עד שיהו מעורבין כשפופר' הנוד:

והטבילן הרי אלו טהורים - ואפילו אין פי הדלי רחב כשפופרת הנוד. וכגון שהדלי עצמו טמא וצריך טבילה, דמגו דסלקא ליה טבילה לדלי, סלקא ליה נמי למה שבתוכו:

ואם לא טבל - גרסינן. כלומר ואם הדלי טהור ואינו מטבילו, שאינו צריך טבילה:

עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד - אין הכלים שבתוכו טהורים עד שיהיה בפי הדלי כשפופרת הנוד:

הרי אלו טהורים. לתרומה אבל לא לקדש. כדתנן ברפ"ג דחגיגה. כ"כ הרמב"ם אסיפא. אבל להר"ב איתא נמי ארישא:

ואם לא טבל אין המים מעורבים כו'. ונ"א במים המעורבין. ופי' הר"ש כלומר אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסות החמור המעורבים לבקעה עד שיהיו מעורבים כשפופרת הנוד. ע"כ. ותרתי קתני. והכי איתא הגי' בפ"ג דחגיגה דף כב. ואמרי' עלה דה"ק ואם א"צ להטבילו ומים המעורבים עד שיהו כו'. אבל ק"ל דלמאי איצטריך לאשמועי' הך דמים המעורבים דהא כבר תנא ליה בפירקין דלעיל. ונ"ל דהכי קאמר ואם אינו צריך להטבילו. נעשה כמים המעורבים. כלומר כיון דליכא מגו דסלקא ליה טבילה כו' נעשה כטובל בשאר מים המעורבים דצריכים עד שיהא כו':

(ב) (על המשנה) טהורים. לתרומה ולא לקודש. ועתוי"ט:

דלי שהוא מלא כו':    וז"ל הר"ש ז"ל והתם בפ' חומר בקדש מייתי ברייתא כעין משנה זו דקתני כלי שמלאו כלים והטבילן הרי אלו טהורים ואם לא טבל המים המעורבים עד שיהיו מעורבים כשפופרת הנוד ומפ' מאי קאמר ה"ק ואם אינו צרי' להטביל וכו' ע"כ. וי"ס דגרסי והטבילו לשון יחיד וקאי אדלי ומה שבתוכו בכלל ונראה שהיא גירסא נכוחה:

ואם לא טבל:    כך היא גירסת הרמב"ם ז"ל. ושניהם הר"ש והרא"ש ז"ל גרסי במים המעורבים עד שיהו מעורבין וכו' אלא שהר"ש ז"ל פי' במים המעורבין כלו' אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסת החמור המעורבין לבקעה עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. והרא"ש ז"ל פי' במים המעורבין פי' בכל תערובת מים צריך כשפופרת הנוד ובפחות מכאן לא עלתה טבילה לכלים שבתוך הדלי והכי מפ' להך מתני' בר"פ חומר בקדש [הגה"ה פי' דלגרסתם ז"ל מדלגין מן המשנה ד' מלות ואם לא טבל אין. ומלת המים הם גורסים במים בבי"ת אך בדפוס אחד מצאתי לפי גרסתם שלא דלגו רק שתי תיבות תיבת ואם ותיבת אין והכי איתא התם נ"א לא טבל במים המעורבים עד שיהיו מעורבים וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:]. והרמב"ם ז"ל גריס הכי ואם לא טבל אין המים מעורבים עד שיהו וכו':

יכין

דלי:    טמ':

והטבילן הרי אלו טהורים:    אף שאין בפה הדלי כשפופרת הנוד. עכ"פ כיון דמהני טבילה להדלי. דהרי יכנסו מים דרך שם. הרי נכנס שם טהרת המקוה. להכי גם כלים שבתוכו. הו"ל כאילו היו תוך המים שבמקוה:

ואם לא טבל:    שהדלי הי' טהור ולא הי' צריך לטבלו. ונ"ל דלהכי לא קאמר כפשוטו. ואם הי' הדלי טהור. אבל אתא לאשמעינן. דאפי' הי' הדלי טמא רק הוא לא רצה לטבלו. דהיינו שלא הכניס כל הדלי תוך המים נמי דינא הכי:

עד שיהיו מעודבין כשפופרת הנוד:    שיהי' בפה החיצון כשפופרת הנוד. מיהו כשהטה פה הכלי למן הצד. אע"ג שכלי חיצון טמ' וגם וודאי נכנסו מי המקוה לתוכו. אפ"ה כיון שדופן כלי החיצון מפסיק בין עליונות מי המקוה להמים שע"ג כלי הפנימי. אין המים שבתוך הכלי החיצון חשובין כהמקוה עצמה. רק כמחוברין לה. ודי לן לטהר עי"ז כלי החיצון עצמה מדעכ"פ נכנסו לשם מים. אבל לא מהני לכלים הפנימיים לטהרן. דלא עדיפי מים שבתוך החיצון. ממים שבתוך העוקא לעיל. שאינן חשובים כמקוה רק כשמעורב עם המקוה כשפופרת הנוד. וה"נ אף שהדלי טמא לא מהני טבילה לכלים הפנימיים. עד שיהי' פה חיצון כשפופרת הנוד:

בועז

פירושים נוספים