משנה מקואות א ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק א · משנה ז | >>
למעלה מהן, מקוה שיש בו ארבעים סאה, שבו טובלין ומטבילין.
למעלה מהן, מעין שמימיו מועטין ורבו עליו מים שאובין, שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהואיג.
משנה מנוקדת
לְמַעְלָה מֵהֶן, מִקְוֶה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אַרְבָּעִים סְאָה, שֶׁבּוֹ טוֹבְלִין וּמַטְבִּילִין. לְמַעְלָה מֵהֶן, מַעְיָן שֶׁמֵּימָיו מֻעָטִין וְרַבּוּ עָלָיו מַיִם שְׁאוּבִין, שָׁוֶה לַמִּקְוֶה לְטַהֵר בְּאַשְׁבֹּרֶן, וְלַמַּעְיָן לְהַטְבִּיל בּוֹ בְּכָל שֶׁהוּא.
משנה ח
לְמַעְלָה מֵהֶן, מַיִם מֻכִּין, שֶׁהֵן מְטַהֲרִין בְּזוֹחֲלִין. לְמַעְלָה מֵהֶן, מַיִם חַיִּים, שֶׁבָּהֶן טְבִילָה לַזָּבִים, וְהַזָּיָה לַמְצֹרָעִים, וּכְשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ מֵהֶן מֵי חַטָּאת.
נוסח הרמב"ם
למעלה מהן - מקוה שיש בו ארבעים סאה -
- שבו טובלין, ומטבילין.
- למעלה מהן - מעיין שמימיו מועטין, שרבו עליו מים שאובין,
- שוה למקוה - לטהר באשבורן,
- ולמעיין - להטביל בו כל שהוא.
- שוה למקוה - לטהר באשבורן,
פירוש הרמב"ם
מעלה שלישית, שיהיו המים מכונסין נתקבצו בלי שאיבה ויש בו ארבעים סאה, הנה הוא כשר לטהר בו הטמאים ולטהר בו הכלים הטמאים, והוא אמרו טובלין ומטבילין. וכן מטבילין בו את הידים לדברים אשר יצטרכו נטילת ידים. וכבר התבאר בחגיגה (שם) שלקודש מטבילין את הידים, ואינן ראוים לנטילה. ולשון התוספתא (פ"א) "זה הכלל, כל מקום שאדם טובל, ידים וכלים טובלין, אין אדם טובל, אין ידים וכלים טובלין".
ומעלה רביעית, שתהיה עין מים מעטת המים, ושאבו המים ונשפך בה עד שרבו המים וגברו, הנה אלה המים משותפי המשפט בין משפט המקווה והמעיין, ידמה למעיין בדבר ולמקווה בדבר.
וראוי לנו שנבאר קודם זה משפטי המעיין והמקווה. ונאמר שהמעיין, והוא המים הנובעין, מטהרין בכל שהוא, ואפילו היה הפחות מעט השיעור, מה שטהר בו טהור. ודין שני, שהמים הנוזלים מן המעיין היוצאין ממנו יטהרו בו גם כן, וכל מי שטבל בו טהור. הנה שני אלה המשפטים במעיין, אחד מהם שהוא מטהר בכל שהוא, והשני שהוא מטהר בזוחלין. ובמקווה, והוא קיבוץ המים בלתי נובעים, שני משפטים. אחד מהם שהוא אינו מטהר הטמאים אלא בארבעים סאה (לגבורות) [או יותר], ומה שיהיה פחות מזה אינו מטהר הטמאים. והשני המים הנוזלין ממנו חוצה לה, והנה אותם אשר יקראו זוחלין, לא יטהרו. ואמנם יטהרו במקום מקוער ינוחו המים בו ויעמדו, הוא אשר יקרא אשבורן.
ואמר שאין המים מעטת המימות אם הוצק בו מים שאובין, והיה המקובץ מזה מטהר בכל שהוא כמו המעיין אשר אין בו מים שאובין, ואינו מטהר אלא באשבורן כמו המקווה אשר אין מעיין בו:
פירוש רבינו שמשון
טובלין. בו אדם:
ומטבילין בו. כלים:
שוה למקום לטהר באשבורן. לא בזוחלין:
להטביל בו בכל שהוא. ולא בעי מ' סאה כמקוה דאע"ג דבטלו רביעות דמקוה כדאמרינן בפ' ג' מינים (דף לח.) מכל מקום כל שהוא דמעיין לא בטלו והכי נמי תניא בת"כ בסוף פרשת ויהי ביום השמיני מעיין מטהר בכל שהוא ומקוה במ' סאה ואסמכתא בעלמא היא התם דמדאורייתא סגי במקוה ברביעי' אלא משום דתקון רבנן מ' סא' נקטיה ואפ"ה קתני מעיין בכל שהוא:
תניא בתוספתא (שם) מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהוא יכול להלך מתחלתו: פי' ריבה עליו והרחיבו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים זוחלין במקומות שלא היו זוחלין מתחלה אין אותן מקומות כשרין אלא באשבורן אבל מ' סאה ודאי לא בעו כדאמרן במקום שהיה מהלך מתחלה מטהר אפי' בזוחלין:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
טובליו - בני אדם כל גופו יב:
ומטבילין - הכלים, והידים למידי דבעי טבילת ידים ולא סגי בנטילה, כגון לקודש:
מעין - שמימיו נובעים, והמים הנובעים מעטים מן המים שאובין ששפכו בתוכו:
שוה למקוה לטהר באשבורז - ולא בזוחלין. דקיי"ל מעין מטהר בזוחלין ומקוה מטהר באשבורן, והאי משום מים שאובים מרובים שבו שוה למקוה לטהר באשבורן ולא בזוחלין:
ולמעין להטביל בו בכל שהוא - ולא בעי ארבעים סאה כמקוה, דאין מקוה מטהר בפחות מארבעים סאה, והאי מטהר בכל שהוא כמעין:
פירוש תוספות יום טוב
מקוה שיש בו מ' סאה שבו טובלין. דתניא ורחץ את בשרו במים במי מקוה [במים נקודתו בפתח. משמע מים המיוחדין דהיינו אשבורן. תוס']. את כל בשרו. מים שכל גופו עולה בהן כמה הן אמה על אמה ברום ג' אמות ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה ספ"ק דחגיגה דף יא:
טובלין. לשון הר"ב בני אדם כל גופו. חוץ מן הזב הזכר. הרמב"ם פ"ט מה' מקואות [הל' ה'] [וע' במשנה דלקמן]:
מעין שמימיו מעוטין ורבו עליו כו'. עיין [מ"ש] פ"ה מ"ג ומ"ה:
[באשבורן. פירושו כתב הר"ב ספ"ח דטהרות. ועמ"ש שם [בשם רש"י]. זוחלין שכתב הר"ב. פירושו כתבתי במשנה דלקמן]:
בכל שהוא. לאו דוקא כל שהוא אלא כל מקום שגופו עולה בבת אחת. זו היא דעת הרמב"ם והראב"ד. וטעמא דגבי מים חיים דזב לא כתיב כל בשרו. הר"ן פ"ב דשבועות. והא דמצריכים בבת אחת אפרש בס"ד בספ"ז. וקשיא לי על זה ממ"ו פ"ה כמו שאכתוב שם [ד"ה ובו מ"ס] גם אכתוב שם דעת החולקים וסבירא להו דלטבילת אדם בעינן מ' סאה לעולם אפי' במעין. ומצאתי למהר"ם דגורס בכאן לטהר בו. אך אין להוכיח מזה כלום. דגם הרמב"ם גירסתו כך היא כנראה מלשון פירושו וכך העתיק בחבורו פ"ט מה' מקואות. ובב"י ריש סי' ר"א הועתק ג"כ לטהר:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על הברטנורא) חוץ מן הזב הזכר:
(יג) (על המשנה) בכ"ש. לאו דוקא כל שהוא, אלא כל מקום שגופו עולה בבת אחת. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ומטבילין: לכלים או ידים לקדש כדתנן בפ' שני דחגיגה ולקדש מטבילין:
שמימיו מועטין שרבו עליו: כתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל' סי' ך' וכן המרדכי בפ' שני דשבועות דלכתחלה נמי יכול לרבות עליו מים שאובין ע"כ פי' אע"פ שהמעין לא היה אלא כל שהוא אפ"ה מותר לכתחלה לרבות עליו מים שאובין אע"פ שכשטובל אין כל גופו אלא במים השאובין וכ"ש מקוה שיש בו מ' סאה שכבר היה במים שיעור לעלות בהן כל גופו שמותר לכתחלה לרבות עליו מים שאובין. וכתוב בבית יוסף סימן ר"א דף רמ"ב ע"א בשם הראב"ד ז"ל המקוה השלם אע"פ שאינו נפסל בשאובין נפסל בשנוי מראה אבל בדין המעין שמענו שאינו נפסל בשאובין אבל בשנוי מראה לא שמענו אלא אין לנו אלא כלשון משנתנו ולא מצינו דין המעין משתנה אלא בשני דברים שאם עשאו כולו שאוב נפסל לגמרי ואם ריבה עליו מים שאובין נכסל מלטהר בזוחלין אבל פיסול מראה אין בו ע"כ. עוד כתוב שם ע"ב בשם הרשב"א ז"ל בסוף ספר תורת הבית בשער המים המעין מטהר בכל שהוא ומטהר אפי' נשתנו מראיו כיצד נפל שם יין או ציר או מוחל ושינו מראיו כשם שאינו נפסל במים שאובין כך אינו נפסל בשנוי מראה ולא עוד אלא אפי' המקוה שנפסל אם המשיך אליו מי מעין המעין מטהר אותו אפי' לא חזרו למראיהן כשם שמטהר אותו מפסול השאובי' ע"כ:
ולמעין להטביל בו בכל שהוא: ר"י סובר דהא דמעין מטהר בכל שהוא דוקא לכלים כגון מחטין וצנורות דפשיטא דבעינן ביאת כלגופו כאחת במים דכתיב ורחץ את כל בשרו במים שיהא כל בשרו עולה במים כאחת ועוד דרשי' ובא השמש מה השמש כל גופו בבת אחת אף הטובל כל גופו בבת אחת והאדם צריך אפי' במעין מ' סאה וכן סובר ריב"ש ועיין על זה בבית יוסף יורה דעה סימן ר"א ד' רל"ט עמוד שלישי. ועיין בפי' הר"ש ז"ל לקמן פ' חמישי סימן ב'. והביא הר"ן ז"ל למתני' בפ' אין בין המודר (נדרים דף מ') וכתב שם וגם בפ' במה אשה דף קכ"ח וז"ל מיהו איכא מ"ד דכי חיישי' לרבו נוטפים על הזוחלין דוקא לטבול במקום שלא היתה שם זחילתו של נהר קודם לכן אבל במקום שהיתה זחילתו מתחלתו אע"פ שעכשיו רבו נוטפים על הזוחלים מותר לטבול בו ומוכח לה מדתנן בפ"ק דמקואות מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא ומדקתני שוה למקוה לטהר באשבורן אלמא מקום יש בו שאינו מטהר בזוחלין שאין עליו דין מעין אלא הרי הוא כמקוה שצריך אשבורן והדר קתני ולמעין להטביל בו בכל שהוא ובודאי מדקתני דשוה למעין להטביל בו בכל שהוא ה"ה דמטהר בזוחלין כיון דתורת מעין עליו וקשיא רישא אסיפא אלא ודאי ה"ק מעין זה שרבו עליו מים שאובי' מקומות יש בו שתורת מקוה עליהן וצריך אשבורן והיינו אותן מקומות שהוא זוחל בהן עכשיו מחמת רבוי הנוטפים ולא היה זוחל בו בתחלה ומקומות יש בו שלא נשתנה דינו מכמות שהיה אלא הרי הוא כמעין להטביל בו בכל שהוא והיינו אותו מקום שאפי' מתחלה היה זוחל בו והא דלא קתני ולמעין להטביל בו בזוחלין א"נ דליתני ברישא שוה למקוה שצריך שיעור נ"ל דתנא הכי לאשמועי' תרי דיני במקוה ובמעין ובכל חד מכלל חבריה משמע דמדתני רישא שיה למקוה לטהר באשבורן מכלל שאותו מקום ששוה בו למעין דקתני סיפא אינו צריך אשבורן ומדקתני סיפא ולמעין להטביל בו בכל שהוא מכלל דאותו מקום ששוה למקוה דקתני רישא צריך שיעורא עכ"ל ז"ל. ובפ' במה אשה דף קכ"ז גם בהלכות נדה לרב אלפס ז"ל בדף ש"ז כתב והוי יודע שזה שאמרו שהמעין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן היינו לומר שהמקוה אינו מטהר אלא באשבורן אבל המעין מטהר בין בזוחלין בין באשבורן דאי אמרת דאין מעין מטהר אלא בזוחלין היכי עביד להו אבוה דשמואל לבנתיה מקואות ביומי ניסן והיה ממשיך לתוכן מי פרת וכמו שפירשו כל המפרשים ז"ל ה"ל למיחש שמא ירבו זוחלין על הנוטפים ואין מטהרין באשבורן אלא ודאי כדאמרן ועוד ראיה מדתנן בפ' ראשון דמקואות למעלה מהן מעין שמימיו מועטין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא למעלה מהן מי מעין מוכין כלומר מלוחין או פושרין שהן מטהרין בזוחלין ובודאי היינו שהן מטהרין אפי' בזוחלין דאי לא מאי למעלה מהן הכא בחד גוונא מטהרי והכא בחד גוונא מטהרי ע"כ ועיין במה שכתבתי עוד ראיה בשמו מס"פ ששי דפרה וממתני' דלקמן פ"ה סימן ד'. ועיין ג"כ בספר הלבוש יורה דעה סי' ר"א סעיף ב':
תפארת ישראל
יכין
למעלה מהן מקוה שיש בו ארבעים סאה: של מי גשמים:
שבו טובלין: כל גופו. חוץ מזב זכר. דצריך מים חיים לטבילתו:
ומטבילין: כלים. וכ"ש דשרי להטביל הידים לקודש. וה"נ א"צ תנא לאשמעינן דבשתה מהן טמא. או וכו'. דמותר הטהור לשתות משם אפי' לכתחלה. וכ"כ מותר לשאוב משם בכלי טהור. משום דכל הנך כ"ש הוא ממשנה ו' שהוא מעלה למטה מזו:
למעלה מהן מעין שמימיו מועטין: פחותים ממ"ס:
ורבו עליו מים שאובין: ששפכו לתוכן שאובין מרובים ממי המעיין:
שוה למקוה לטהר באשבורן: דמי גשמים מ"ס שנקוו. מטהרין רק בעומדין כנוסין. ולא בזוחלין. והנך נמי מדלא הי' מתחלה מ"ס. והשאובים מרובים ממי המעין. דינן בזה כמי מקוה לטהר רק כשעומדין כנוסין. מיהו במקום שהיו זוחלין בתחלת'. מותר לטבול אף כשזוחל נמי השתא [תוספתא]:
ולמעין להטביל בו בכל שהוא: דדוקא במקוה צריך בין לטבילת אדם או כלי מ' סאה מדרבנן. אבל במעין סגי לכה"פ לכלי בכ"ש. וכל שהוא לאו דוקא. דלכל הפחות צריך שיהי' גוף הנטבל בין אדם בין כלי מכוסה במים בפעם א'. ואז אף באדם ואינן מ' סאה. וכגון שהוא ילד או אנוש גוץ. אפ"ה כיון שהוא מעין כשר מדאורייתא לטבילה. ואנן קיי"ל דאפילו מי מעין ומי גשמים שנתערבו. אפילו רק מחצה ע"מ. אינן מטהרין בזוחלין רק באשבורן [ר"א ש"ך סק"י]. ואפילו במעין בעין. דוקא לכלי סגי בכ"ש. אבל לטבילת אדם גם במעין צריך מ' סאה [יו"ד ר"א ס"א]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת