פתיחת התפריט הראשי

משנה מנחות ח ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק ח · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

ומנין היו מביאין את היין, קרותים והטולים אלפא ליין.

שניה להן, בית רימה ובית לבן בהר, וכפר סגנה בבקעה.

כל הארצות היו כשרות, אלא מכאן היו מביאין.

אין מביאין, לא מבית הזבלים, ולא מבית השלחין, ולא ממה שנזרע ביניהן.

ואם הביא, כשר.

אין מביאין אליוסטון.

ואם הביא, כשר.

אין מביאין ישן, דברי רבי.

וחכמים מכשירין.

אין מביאין, לא מתוק, ולא מעושןטז, ולא מבושל.

ואם הביא, פסול.

אין מביאין מן הדליות, אלא מן הרוגליות ומן הכרמים העבודים.

נוסח הרמב"ם

ומנין היו מביאין את היין קרוחיין וחטוליין אלפא ליין שניה להן בית דימה ובית לבן בהר וכפר סגנה בבקעה וכל הארצות היו כשרות אלא מיכן היו מביאין אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחים ולא ממה שנזרע ביניהן ואם הביא כשר אין מביאין אליוסטן ואם הביא כשר אין מביאין ישן דברי רבי וחכמים מכשירין אין מביאין לא מתוק ולא מעושן ולא מבושל ואם הביא פסול אין מביאין מן הדלייות אלא מן הרוגלייות ומן הכרמים העבודים.

פירוש הרמב"ם

ומנין היו מביאין את היין קרותים והטולים כו': אליוסטן משומשים ר"ל שנותנים אותו בבדים תחת השמש עד שישבר כמו שעושים במצרים ושם השמש בלשון יוני כפי דברי קצת מפרשים יוסטן. ואין מביאין יין ישן והוא שכלו לו י"ב חדש לפי שהוא חם ומתחדש בו מרירות וסומך זה למה שנא' אל תרא יין כי יתאדם. מעושן ר"ל שאם היה לכלי ריח אותו היין היה בו הבל והוא הנקרא מעושן ואירע הרבה המום הזה אצלנו ביינות המערב. ומבושל המבושל על ידי אש. ודליות הדליות הגבוהות מן הארץ על ערש של קנים: ורוגליות הסמוכות לארץ כשאר הכרמים: ומה שאמר העבודים ביארו שענינו שנעבדו שתי פעמים בכל שנה ועבודת הכרמים היא החפירה סביבות השרשים כמין גומות ולהשקותן ולהפך אותה העפר כולה כדי שיכנס בהן המים והאויר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

קרותים והטולים - שם מקומות הם:

אליוסטן - יין מתוק מחמת השמש, שתלו הענבים בשמש למתקן. שמש בלשון יון יוסטן:

יין ישן - שעברו עליו שנים עשר חודש, עובר אדמימותו, והכתוב אומר (משלי כג) אל תרא יין כי יתאדם, אלמא בשעת אדמימותו מובחר הוא:

לא מתוק - כשהוא מתוק מחמת עצמו. דאילו מחמת שמש, הא תנא רישא אליוסטן אם הביא כשר. פירוש אחר, תירוש שלא עברו עליו ארבעים יום. וראשון עיקר טו:

מן הדליות - מן הגפנים המודלות על גבי כלונסות וקנים גבוהים מן הארץ:

אלא מן הרגליות - מגפנים ששוכבות על גבי קרקע בין רגלי בני האדם שאינן מודלות:

העבודים - שנעבדו שתי פעמים בשנה. שחופרים סביבות הגפנים להפך בקרקע שבשרשיהן ועושין בהן גומות להשקותן, וזו היא עבודתן:

פירוש תוספות יום טוב

לא מתוק. פי' הר"ב כשהוא מתוק מחמת עצמו וכו'. פ"א תירוש כו' וראשון עיקר. כ"כ התוספות מדתני רבי חייא [שהעתקתיו ברפ"ו דמס' עדיות] יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר:

ולא מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותם. רש"י. ורמב"ם פי' מעושן ר"ל שאם היה לכלי *)ריח [רע] אותו היין [יש] בו [ריח רע ג"כ] והוא הנקרא מעושן [ויקרה] הרבה מום הזה אצלנו ביינות המערב ומבושל המבושל ע"י אש. ע"כ. ובכף נחת כתב מעושן שמעשנים החביות של עץ כשהם חדשים בגפרית והיין מתבשם ביותר בטעם ובריח טוב ע"כ. אבל הוא מזיק לאדם וזה מפורסם. ולפיכך נפסל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) מדתני ר"ח. יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר. תוספ':

(טז) (על המשנה) מעושן. כשהיו הענבים מרים היו מעשנין אותן כדי למתקן. או מבשלין אותן. רש"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ומאין היו מביאין:    גרסינן. ויש לתמוה אמאי תנא הכא בלבד ומאין היו מביאין וכו':

קַרוֹחַיִים וָעֲטוֹלַיִם:    כך מצאתיו מוגה ומנוקד אבל בערוך בערך חטלים ובערך קרחיים חטוליים בחי"ת וכן ג"כ גירסת ה"ר יהוסף ז"ל אלא שכתב ס"א וחלוטים:

בית רימא:    ברי"ש: בפי' רעז"ל שמש בלשון יון יוסטן. אמר המלקט איליוס וכן הוא בערוך ג"כ. וכתבו תוס' ז"ל לא כמו שפי' הקונטרס שתולין הענבים לשמש דהא בפ' המוכר פירות קתני ברייתא יין הליסטון ושל צימוקים כשר אלא במחובר בעודו בגפן נתמתקו בשמש ע"כ:

אין מביאין ישן דברי רבי:    ובדיעבד אם הביא כשר אפילו לרבי. וביד ר"פ ששי דהלכות אסורי מזבח וסי' ט' ובפ"ז סימן ו'. ומשמע מדבריו אשר שם דתרתי בעינן שיהיו מן הרוגליות וגם שיהיו מן הכרמים [העבודים] פעמים בשנה:


פירושים נוספים