משנה למלך/הלכות עבודת כוכבים/ח
הלכה ג
עריכההשתחוה לחצי דלעת וחצי האחר מעורה בו ה"ז אסור מספק שמא זה החצי כמו יד לחצי הנעבד: (א"ה עיין מ"ש הרב המחבר ז"ל רפ"ו מהל' שאר אבות הטומאה):
הלכה ו
עריכהכיצד מאבד עבודת כוכבים ושאר דברים כו' שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל לים המלח.: עיין מ"ש התוס' פרק כיסוי הדם (דף פ"ח:) ד"ה שחיקת דכל עבודת כוכבים תחלתה בשריפה דומיא דעגל וכ"כ הרשב"א שם בחדושיו. ולפי זה אני תמיה על הטיו"ד דבסי' כ"א כתב גבי כיסוי הדם דמכסין בשחיקת כלי מתכות שנשרפו ומאן דאית ליה הך סברא ע"כ דס"ל דכל עבודת כוכבים תחלתה בשריפה דאלת"ה תיקשי לרבנן אמאי קאמרי אף היא נעשה זבל לא ישרפוה ולא תיעשה זבל אלא ודאי דס"ל דכל עבודת כוכבים תחלתה בשריפה וא"כ יש לתמוה אמאי לא ביאר הטור בסימן קמ"ו דקודם שחיקה ישרפנה וצ"ע:
הלכה ט
עריכהועובד כוכבים וכו' אע"פ שאנסו ישראל על כך ה"ז בטילה: עיין בתוס' פ' כל הצלמים (דף מ"ד) ד"ה כאן ובחדושי מעשה חייא שם שכתב דאליבא דתוס' דוקא בעבודת כוכבים של עץ מבטל אותה העובד כוכבים בע"כ אבל של מתכת כיון שחוזרת לקדמותה אינו מבטל אותה בע"כ יע"ש:
יא
עריכהעבודת כוכבים שנשברה מאליה שבריה אסורים בהנאה עד שיבטלוה: (א"ה פלוגתא דר"י ור"ל בפ' כל הצלמים [מ"א:] וכבר הבאתי הסוגיא לעיל בפרק ז' דין ז' ע"ש). ודע דלר"ל דאית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת משום דמסתמא מבטל לה הא דקיימא לן דאין ישראל מבטל עבודת כוכבים ואם ביטלה באיסורה עומדת ולא אמרינן דליהוי כנשברה מאליה אוקמה אביי דהיינו דוקא בפחסה דהיינו שהכה עליה ישראל בפטיש ולא חסרה כלום וסבר עובדי כוכבים לא קפדי אפחיסה אבל אם שברה ישראל מותרת משום דמסתמא עובד כוכבים מבטל לה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלא כו' ורבא אמר דטעמא דישראל אינו מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים הוא משום גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה והויא עבודת כוכבים ביד ישראל דאינה בטילה עולמית אבל מן הדין ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים בין בפחיסה בין בשבירה. אך לרבי יוחנן נראה דאין אנו צריכים לתירוצים אלו דהא אית ליה דעבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה וא"כ לית ליה אומדנא זו דאיהי נפשה לא מצלא כו'. וא"כ מה שאין ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים הוא מן הדין הגמור לפי שעדין העובד כוכבים אינו מבטל לה בשביל ששברה ישראל (א"ה עיין בתוספות בפרק השוכר את הפועל (דף ס"ד.) ד"ה מסתברא שכתבו דהא דרבא היינו דוקא לר"ל ור"י פליג עליה עיין בכנה"ג סי' קמ"ו בהגהת ב"י אות י') וכמו שמצינו גבי דגון דאף שנכרת ראשו ושתי כפות ידיו עדין היו נוהגים בו כבוד כהני דגון. אך עדין אני מסתפק בסברת ר' יוחנן הלזו אי ס"ל דמסתמא אף שנשתברה אינו מבטל לה העובד כוכבים וא"כ הויא ודאי עבודת כוכבים או דלמא דר"י פליג אר"ל דאית ליה דודאי בטלה העובד כוכבים ועל זה חולק עליו דאין זה מוכרח דאפשר דבטלה ואפשר דלא בטלה והוי ספק וודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי, וצד זה נראה מצד הסוגיא דלפי טעם זה צלמים אף שהן אסורים לר"מ אם נשתברו מותרים אף לר"י משום דהוי ס"ס וכדאיתא בגמ'. (א"ה ואם לחשך אדם לומר דיש לפשוט ספק זה מדברי הרמב"ם שכתב לפיכך המוצא שברי עבודת כוכבים אסורים בהנאה ואי אמרת בשלמא דנשתברה מאליה הוי ודאי עבודת כוכבים מש"ה המוצא שברי עבודת כוכבים אסורים דליכא אלא חדא ספיקא שמא שברה ישראל או עובד כוכבים אלא אי אמרת דלא אסירא אלא מחמת ספק א"כ שברי עבודת כוכבים אמאי אסורים והלא יש כאן ס"ס ספק שברה עובד כוכבים ספק נשתברה מאליה ואת"ל נשתברה מאליה שמא בטלה ומדתלה דין שברי עבודת כוכבים בדין נשתברה מאליה מכאן מודעה דנשתברה אסירא בודאי ולא מספק. אמור לו דאי מהא לא איריא משום דנשתברה מאליה הוי מילתא דלא שכיחא כמ"ש רש"י ס"פ כל הצלמים וכיון שכן סברא של הרב המחבר ז"ל על עמדו יעמוד. וראיתי לרש"י (דף מ"ח:) ד"ה התם דקא אזיל לאיבוד שכתב דטעם ר"י דאמר שוחק וזורה לרוח היינו משום דלאבדם מכוין וכבר בטלה ולא גרע משנשתברה מאליה כו'. ובודאי דרש"י לא פליג אכללין דקי"ל בכל דוכתא כר"י לגבי ר"ל. אבל אם נאמר דס"ל דאף לר"י לא אסירא אלא מספק י"ל דה"ק דכי היכי דנשתברה מאליה מדינא שריא ולא אסרוה חז"ל אלא משום ספיקא ה"נ בשוחק וזורה לרוח קליש איסוריה ואין כאן זה וזה גורם ודוק. וכן משמע מדברי רש"י פרק ולד חטאת (דף י"ג) וז"ל דלא בטלה שהרי לא בטלה העובד כוכבים בפירוש ע"כ. ומשמע דכונתו לומר דס"ל לר"י דאע"ג דאיכא אומדנא דבטלה מ"מ כיון שלא בטלה בפירוש מידי ספיקא לא נפקא. שוב ראיתי להראב"ד לעיל פ"ז דין י"ב דמפרש להא דמשני רבי יוחנן במעילה דמתניתין איירי בדאייתי עצים מעלמא דהיינו לומר דבעינן שנדע דאייתי מעלמא אבל מן הסתם חיישינן שמא מאותו אילן הם. מוכח דס"ל דנשתברה מאליה אסירא מדינא דאי משום ספק לא הוה לן לאסור הקן שבאשרה כיון דאיכא ס"ס. ואע"ג דהרמב"ם שם ס"ל דמסתמא לא חיישינן שהביאם מאותו אילן היינו משום שדרך רוב העופות להביא עצי קניהם מעלמא כמ"ש מרן שם אבל בהא לא פליגי ומדברי שניהם נלמוד דמדינא אסירא ודוק). ולפי זה י"ל דלר"י נמי אם ישראל בטל צלמים האסורים דלאביי אם פחסם אסורים אבל אם שברם מותרים ולרבא לעולם אסורים משום גזרה אבל מן הדין מותרים. ומיהו עדין אפשר לומר דלר"י צלמים שבטלם ישראל מותרים אף שפחסם שהרי לא מצינו בשום מקום שיאמרו דאין ישראל מבטל צלמים ולאביי נמי דמחלק בין פחסה לשברה היינו דוקא אליבא דר"ל דאית ליה דשברם הוי ודאי דבטלם משום הכי קאמר ודפחסם אינה מותרת דאפשר דלא בטלם והוי פחסם לר"ל כמו נשתברה לר"י דכי היכי דנשתברה לר"י הוי ספק אם בטלה ומש"ה אסורה פחסה נמי לר"ל הוי ספק אם בטלה ומש"ה אסורה משום דאין ספק מוציא מידי ודאי. ולרבי יוחנן נראה דאין חילוק בין פחיסה לשבירה דכולהו הוו ספק אם בטלה ולפי זה בעובדי כוכבים בכל גוונא אסורה אפילו אם שברה ישראל אך בצלמים י"ל דאפילו פחסם ישראל מותרים משום דאיכא ס"ס דאימור לא עבדום ואת"ל עבדום אימור בטלום. וסברת רבא נמי דקאמר משום גזרה אפשר דלא אמרה אלא לר"ל דהוה בעי למימר דישראל ששיבר עבודת כוכבים שתהיה מותרת לזה קאמר דאסורה משום גזרה. אך בצלמים אליבא דר"י אפשר דלא גזרו דלא שייך כאן לומר דלמא מגבה להו והו"ל עבודת כוכבים ביד ישראל דכי נמי מגבה להו אפשר דלא הוו עבודת כוכבים ביד ישראל דאימור לא עבדום וכדכתיבנא: