משנה למלך/הלכות גירושין/א
הלכה ט עריכה
אבל אם נתנו לה בתורת שהוא שטר חוב וכו' אינו גט ואם אמר לה אח"כ הרי הוא גיטך הרי זה גט.
משנה בפ' הזורק, "אמר לה כנסי שטר חוב זה או מצאתו מאחוריו קוראה והרי הוא גיטה אינו גט עד שיאמר לה הא גיטך".
וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו וז"ל "וה"ה נמי בדלא אמר לה כנסי שט"ח זה אלא דיהיב לה סתם אינה מגורשת אא"כ עסוקים באותו ענין כו'" ותימה לי אמאי נקט לה באומר לה כנסי שט"ח? לישמעינן בנותן לה סתם דאינו גט וכ"ש באומר לה כנסי שט"ח.
וי"ל דהכא אפילו בשעסוקין באותו ענין, ובפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי לא מיירי. וא"נ י"ל, דעיקרא משום היתרא דרבי אתא לאשמועינן, דאפילו באומר כנסי שט"ח ואינו צריך ליטלו ממנה אלא באומר לה הא גיטך סגיא ע"כ.
ונראה דהני תירוצי איכא בינייהו לענין דינא. דלתירוצא קמא, אפילו שהיה מדבר עמה על גיטה ואם היה נותנו לה סתם מהני, כל שאמר כנסי שט"ח זה לא מהני, וכההיא דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ו') "אי דיהיב לה ושתיק ה"נ הכא במאי עסקינן דיהיב לה ואמר לה בהני לישני כו'".
אך לפי תירוץ השני לעולם דכל שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה אפילו שאמר לה כנסי שט"ח זה מהני, ומתני' איירי כשלא היה מדבר עמה. וכ"ת מאי איריא דנקט דאמר לה כנסי שט"ח אפילו בסתם נמי לא מהני? הא לא קשיא משום דלחדושא דרבי נקטיה לומר דאפילו בכה"ג דאמר לה כנסי שט"ח סגי באומר לה הא גיטך:
אך הר"ן ז"ל בפרק הזורק כתב דבעסוקים באותו ענין עסקינן כו'. וכ"כ שם הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות דמתני' דכנסי שט"ח לא נצרכה אלא אפילו במדבר עמה על עסקי גיטה וכו' יע"ש.
וכן יש להוכיח ג"כ מדברי הרשב"א שם לחדושיו שכתב שני טעמים לדינא דמתני' דקתני כנסי שט"ח זה אינו גט, האחד הוא משום דבטולי בטליה, והשני הוא משום דכתיב ספר כריתות ונתן בידה שאינו נותנו לה אלא בתורת גירושין וכדאיתא בספרי. ואם איתא דמתניתין איירי באינם עסוקים, למה לי הני טעמי תיפוק לי דכל דיהיב לה סתם אינה מגורשת. וליכא למימר דהני טעמי איצטריכו לעיקרא דמלתא, דמה טעם אמרו דאי יהיב לה סתם אינה מגורשת משום דטעמא דביטול אינו צודק אלא באומר כנסי שט"ח זה אבל בנותן סתם אין כאן ביטול כלל ותו דדברי הספרי הכי מוכיחים דקאמר ונתן בידה ושלחה מכאן אמרו כתב גט לאשתו ואמר כנסי שט"ח זה אינו גט. ואי אמרת דהני טעמי צריכי לעיקר הדין, דהיכא דיהיב לה סתם הל"ל מכאן אמרו דאי יהיב סתם דאינו גט. ובשלמא במתני' איכא למימר משום חדושא דרבי נקטיה, אבל בספרי קשה דאמאי נקט מתני' דכנסי שט"ח זה. אלא ודאי דס"ל דהכא איירי כשהיה מדבר עמה על עסקי גיטה, ועל זה בא ליתן טעם דלמה אמרו דאם אמר לה כנסי שט"ח זה דאינו גט, מאחר שהיה מדבר עמה על עסקי גיטה. ואע"ג דגבי קדושין פשיטא לן דאף אם היה מדבר עמה על עסקי קדושיה כל שאמר לה לישני גריעי לא מהני, שאני התם גבי קדושין דבעינן דעתה, ומש"ה פשיטא לן דאף שגילה דעתו דרוצה לקדשה כל שאמר לה לישני גריעי דמשמעותה למלאכה לא מהני משום דאנן דעתה בעינן, ואיהי סברה דלמלאכה קאמר לה. אבל הכא גבי גט דלא בעינן דעתה, דמהאי טעמא אמרינן דאם אמר לעדים ראו גט שאני נותן וחזר ואמר לה כנסי שט"ח זה דהוי גט משום דלא בעינן דעתה, אלא כיון שגלה דעתו שרוצה ליתן לה בתורת גט והיא לא ידעה ואמר לה כנסי שט"ח זה מהני. א"כ גם כשהיה מדבר על עסקי גיטה וחזר ואמר לה כנסי שטר חוב זה אמאי לא מהני דמי גרע מדבר עמה על עסקי גיטה מה שאמר לעדים ראו גט שאני נותן לה?. לזה תירץ ואמר משום דבטולי בטליה, ודוקא היכא דאמר לסהדי מעיקרא ראו גט שאני נותן, הוא דאמרינן דלא בטליה דאם איתא דבטליה לסהדי הוה מודע להו, אבל כל שלא דבר עם העדים כלל כל שחזר ואמר כנסי שט"ח זה אמרינן דבטלו דהא ליכא טעמא דלא בטליה דהא מתחלה עסקו עם הנשים היה:
הלכה יא עריכה
אבל אם היה מדבר על עסקי גיטה וכו'.
ז"ל הריב"ש סי' קס"ז על מי שמסר מודעא על הגט, ובשעת נתינת הגט אמר: זה הגט אני נותנו בכח. וא"ל הממונה על הגט: אל תתנהו אלא ברצון ותבטל כל המודעות ותתנהו כשורה והלכה. והוא לא השיב, אלא מתוך דבריו נתן הגט הרי הוא כאילו בטלם בפירוש דקי"ל כר' יוסי, דהיה מדבר על עסקי גיטה ונתן לה ולא פירש דיו וה"נ הכי הוא ע"כ.
ויש לתמוה דלא דמי להיו מדברים על עסקי גיטה וקדושיה ונתן בשתיקה דהכא הרי מסר מודעא, ומה שלא השיב על דברי המספר משום דלא חשש כיון שמודעתו בידו משא"כ התם וצ"ע.
(א"ה ומאי דשקיל וטרי עוד הרב המחבר בתשובת הריב"ש הלזו ית' לקמן פ"ו מה' אלו דין י"ט כי שם ביתו יע"ש):
הלכה טו עריכה
בין אותם העדים החותמים עליו וכו'.
(א"ה עיין לקמן פ"ט מה' אלו דין ל"א):