משנה כתובות י ב

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק י · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

מי שהיה נשוי שתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשים כתובת אימן, ואין שם אלא שתי כתובות, חולקין בשווה.

היה שם מותר דינרב, אלו נוטלין כתובת אימן ואלו נוטלין כתובת אימן.

אם אמרו יתומים: אנחנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר, כדי שיטלו כתובת אימן, אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין.

נוסח הרמב"ם

מי שהיה נשוי לשתי נשים ומתו ואחר כך מת הוא והיתומין מבקשין כתובת אימן אם אין שם אלא כדי שתי כתובות חולקין בשוה היה שם יתר דינר אלו נוטלין כתובת אימן ואלו נוטלין כתובת אימן אם אמרו היתומים הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יתר דינר כדי שייטלו כתובת אימן אין שומעין להן אלא שמין את הנכסים בבית דין

פירוש הרמב"ם

מי שהיה נשוי ב' נשים ומתו ואח"כ מת הוא ויתומים מבקשין כתובת אמן ואין שם אלא ב' כתובות כו': אמרו אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן ויחלקו כולם הדינר או מה שיש להם בה יותר על זה בשוה. וראוי הוא הדבר שעדיין לא הגיע לידו אבל אפשר הוא וקרוב שיגיע לידו כגון שהניח חובות או סחורות ביד מתעסקים או ממון בעיר אחרת והלכה כר"ש:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ויתומים מבקשים כתובת אמן - שכתובה של אחת מרובה משל חברתה, ואומרים בניה כתובת בנין דכרין ניטול, וכן אתם, והשאר נחלוק:

חולקים בשוה - כשאר כל הירושות, ואין נוטלים כתובת בנין דכרין:

אם אמרו יתומים - בני הכתובה הגדולה:

הרי אנו מעלין על נכסי אבינו - מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי שיהיה שם מותר דינר ויטלו כתובת אמן:

פירוש תוספות יום טוב

היה שם מותר. טעמא פירש הר"ב במשנה י' פרק ד':

דינר. בפרק דלקמן משנה ד' מצינו גם כן שיעור דינר ושם אכתוב בשם הרא"ש דלאו דוקא אבל הכא כתב בית יוסף בסימן קי"א וז"ל ומשמע בגמרא דמותר דינר דוקא בעינן אבל פחות מדינר לא הוי מותר ע"כ. ועיין משנה ב' פ"ו דערכין ומ"ש שם. גם במשנה ח' פרק ח' דפאה ומשנה ח' [צ"ל ה'] פ"ט דב"ב:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ב) (על המשנה) דינר. משמע בגמרא דדוקא מותר דינר בעינן, אבל פחות מדינר לא הוי מותר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שהיה:    נשוי שתי נשים ומתו ביד פי"ט דהל' אישות סי' ב' ג' ה'. ובטור א"ה סי' קי"א:

ואם אמרו יתומים וכו':    ירושלמי פ' שני דייני ובפ' מי שמת. ונלע"ד שאם אמרו יתומים הרי אנו מוותרין דינר מן העזבון של הנכסים כדי שתתקיים בו נחלה דאורייתא והשאר נטול אותו בעבור כתובת אמנו דלא מהני ונראה דכ"ש הוא. וברור הוא שצ"ל במשנה במקום מאן אמן וכן בפי' ר"ע ז"ל צריך להיות במקום דרכין דכרין:

תפארת ישראל

יכין

ויתומים מבקשים כתובת אמן:    מדכתוב בכתובה שכשתמות בחייו וישא אחרת וימות הוא, יטלו בני כל אחת כתובת אמן ותוספת ונדוניא, אף שאחת יתירה על חברתה, ואח"כ יחלקו מותר הירושה בשוה:

ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה:    ואין נוטלין כתובה אמן, מדמיעקר עי"ז ירושה דאו', ולהכי צריך מותר דינר. מיהו במשנה א' א"צ מותר דינר, מדמתקיים בל"ז ירושה דאורייתא בפריעת חוב הכתובה, דמדמת בחייה, הו"ל חוב, ומצוה לשניהן לפרוע חוב אביהן [קי"א]:

היה שם מותר דינר:    אבל פחות לא:

אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר:    לקבל הנכסים בדינר יותר יוקר משויין:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים