פתיחת התפריט הראשי

משנה כתובות יב ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת כתובות · פרק יב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה לעולם.

כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים, שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה, דברי רבי מאיר שאמר משום רבן שמעון בן גמליאל.

וחכמים אומרים: כל זמן שהיא בבית בעלה, גובה כתובתה לעולם.

כל זמן שהיא בבית אביה, גובה כתובתה עד עשרים וחמש שניםיג.

מתה, יורשיה מזכירין יד כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

נוסח הרמב"ם

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנה שיהא בעשרים וחמש שנה שתעשה טובה כנגד כתובתה דברי רבי מאיר שאמר משם רבן גמליאל וחכמים אומרין כל זמן שהיא בבית בעלה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים מתה יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנים.

פירוש הרמב"ם

כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם כל זמן שהיא כו': אין מחלוקת בין אחד מהם אם שטר כתובה יוצא מתחת ידה שגובה כתובתה לעולם בכל מקום שתהיה אבל מחלוקתם בשאין שם שטר כתובה והיא תובעת מנה ומאתים שחכמים אומרים שהיא אם היתה בבית בעלה גובה לעולם מפני ששתיקתה מן התביעה אמנם הוא בעבור שהיא ניזונית עמהם מתביישת מהם אבל בבית אביה שתיקתה זה הזמן הארוך אמנם הוא לפי שמחלה כתובתה וכבר בארנו (פ"י הל' א') שיורשיה אין להם כתובה על איזה ענין שיהיה אלא אם נשבעה קודם מיתתה והלכה כחכמים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כל זמן שהיא בבית אביה - והיורשים נתנו לה מזונותיה שם:

גובה כתובתה - כשתרצה:

שתעשה טובה - מנכסי יתומים, נותנת לחם ומלח לשכנותיה כדי כתובתה יב:

וחכמים אומרים - לא הוזכרו חמש ועשרים שנה להפסידה כתובתה בשביל הטובה שתעשה מנכסי היתומים אלא לענין המחילה הוזכרו דהואיל ושתקה ולא תבעה כל השנים הללו מחלה, הלכך כל זמן שהיא בבית בעלה אין שתיקתה מחילה שמפני שמכבדים אותה היא בושה לתבוע כתובתה, אבל בבית אביה מששתקה כ"ה שנים מחילה היא:

מתה יורשיה מזכירין כתובתה - כלומר צריכין לתבוע כתובתה בתוך כ"ה שנה. ודוקא כשנשבעה על כתובתה קודם שמתה הוא דיורשיה יכולים לתבוע כתובתה. אבל אם לא נשבעה על כתובתה, אין יורשיה יורשים מכתובתה כלום, שאין אדם מוריש שבועה לבניו:

פירוש תוספות יום טוב

כל זמן שהיא בבית אביה. פירש הר"ב והיורשים נתנו לה מזונותיה כו' כ"כ רש"י. ונראה לי דמשום רבנן מפרשי הכי כלומר דכולה מתניתין בנותנין לה מזונות מיירי ואפ"ה לרבנן כשהיא בבית אביה שייך מחילה ולאפוקי מפר"ח שכתב הרא"ש דס"ל דכשניזונת בבית אביה גובה כתובתה לעולם מההוא עובדא דבגמרא דאמטייה לה אכתפיה וחייבוהו בכתובתה אלא כמו שכתב הרא"ש דהתם דוקא שהביא בעצמו שבשביל אותו הכבוד שתקה ולא מחלה וכן דעת הרמב"ם [פט"ז מה"א]:

שתעשה טובה. פירש הר"ב נותנת לחם ומלח כו' ואפילו מרתא בת בייתוס דכתובתה מרובה דלפום גמלא שיחנא. כלומר לפי העושר היו מתנותיה מרובות. גמרא:

וחכמים אומרים כל זמן שהיא בבית בעלה וכו'. א"ל אביי לרב יוסף אתאי קודם שקיעת החמה גובה כתובתה. לאחר שקיעת החמה לא גביא בההוא פורתא אחילתא אמר ליה אין. כל מדת חכמים כן היא [העמידוה יתד ולא תמוט] במ' סאה טובל במ' סאה חסר קורטב אין יכול לטבול בהם ומסקינן בגמרא דמחלוקת כשאין כתובה יוצאה מתחת ידיה כגון במקום שאין כותבין. דאי כתובה בידה דברי הכל דגובה לעולם בין שהיא בבית אביה בין שהיא בבית בעלה והלכה כחכמים:

יורשיה מזכירין כו'. כתב הר"ב ודוקא כשנשבעה וכו' שאין אדם מוריש וכו' מפורש ברפ"י:

מזכירין. הכא ודאי איבעי למתני מזכירין. דאי תני זוכרין הוה משמע אפילו בינם לבין עצמם וליתא. אלא שיתבעו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) ואפילו מרתא בת בייתוס דכתובתה מרובה, דלפום גמלא שיחנא, כלומר לפי העושר היו מתנותיה מרובות. גמרא:

(יג) (על המשנה) עשרים וחמש שנים. בגמרא פריך, אמאי, קודם שקיעת החמה גובה כתובתה, לאחר שקיעת החמה לא גביא, בההיא פורתא אחילתא, ומשני, כל מדת חכמים כך היא כו'. ומסקינן בגמרא דמחלוקת כשאין כתובה יוצאת מתחת ידיה כגון במקום שאין כותבין, דאי כתובה בידה דברי הכל דגובה לעולם בין שהיא בבית אביה בין שהיא בבית בעלה. והלכה כחכמים:

(יד) (על המשנה) מזכירין. הכא ודאי איבעי למיתני מזכירין, דאי תני זוכרין, הוה משמע אפילו בינם לבין עצמם, וליתא, אלא שיתבעו. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כל זמן שהיא וכו':    ביד פי"ו דהל' אישות סי' י"ב כ"ג: ואיתא בירושלמי פ' הניזקין וכתוב בתוספת י"ט כל זמן שהיא בבית אביה פי' הר"ב והיורשים נתנו לה מזונותיה וכו' כ"כ רש"י ז"ל [עי' בתוי"ט] ובהגהת אשרי כתוב פירש רבינו אב"ן ז"ל לאו דוקא בבית אביה דלאו בביתא תליא מילתא אלא כל זמן שאין לה מזונות גובה עד כ"ה שנה ואפילו נשאת נשבעת ונוטלת מדלא מחלק הכא בין נשאת ללא נשאת עוד ראיה מפ' השולח אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומים אלא בשבועה נמנעו מלהשביעה וכו' אמר רב הונא לא שנו אלא שלא נשאת אבל נשאת אין מדירין ורב נחמן אמר אפילו נשאת וכו' למדנו מכאן שהאשה גובה כתובתה לאחר שנשאת אע"פ שלא נשבעה קודם נשואין וכן פירש ר"ת ז"ל עכ"ל ז"ל:

שיש בכ"ה שנה וכו':    בין עניה בין עשירה הכל שוה לר' מאיר דלפום גמלא שיחנא פי' שכל אשה לפי עשרה טובתה ובעי בגמרא לר' מאיר דטעמא משום טובה אם שהתה חציין או שלישן או רביען של הכ"ה שנה מהו שתפסיד לפי חשבון לכל שנה אחד מכ"ה בכתובה וקאי בתיקו. ובתוספתא דפרק בתרא דכתובות פליג ר' ישמעאל וס"ל דשלשים שנה הוא שיש בהן שתעשה טובה כנגד כתובתה:

יורשיה מזכירין כתובתה עד עשרים וחמש שנה:    פי' מיום מיתתה ופי' הר"ן ז"ל כלומר דבהזכרה בלחוד סגי שיאמרו ליורשין שאין שתיקתם מחמת מחילה ואינם צריכין לתובעם בדין והיינו דגרסי' בירושלמי א"ר יוסי ב"ר בון לא סוף דבר עד שתתבע אלא אפילו הזכירה דתנינן תמן יורשיה מזכירין כתובתה עכ"ל ז"ל ובזה מדוקדק הא דלא תנא זוכרין דהוה משמע אפילו בינם לבין עצמן [עי' בתוי"ט ד"ה מזכירין.] ועוד כתב ז"ל דאמרינן בגמרא דאפילו שאין שטר כתובתה יוצא בב"ד מתחת ידה גובה עד כ"ה שנה אבל אם שטר כתובתה יוצא מתחת ידה גובה לעולם לכ"ע שאילו מחלתה היתה מוסרת להם שטר הכתובה ועוד אמרינן בגמרא דדוקא בכתובה הוא דאמרינן שנמחלה לאחר כ"ה אבל ב"ח גובה לעולם ואמרינן נמי בגמרא דגרושה הרי היא כב"ח כלומר דגובה לעולם דמסתמא לא מחלה ואמרינן נמי בגמרא דאלמנה שתבעה כתובתה הרי היא כתחלתה ומונה כ"ה שנה משעת תביעתה ע"כ. והנדוניא לעולם אינה מוחלת אפילו שהתה כמה שנים. ואיתא למתני' בס"פ כל הנשבעין והתם אוקמוה כשנשבעה ומתה דהא אין אדם מוריש שבועה לבניו וכן פירשו כבר ר"ע ז"ל. ובטור א"ה סי' צ"ו וסי' ק"א ומפורש שם דאין הוכחת השתיקה מחילה אלא לעיקר כתובה ותוספת אבל הנדוניא אם יש עדים שהכניסה לו אינה מוחלת לעולם אפילו שהתה כמה שנים לפי שאינה אלא כשאר חוב דעלמא ואין אדם מוחל על חובו אפילו בכמה שנים:


פירושים נוספים