משנה כלים יג ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יג · משנה ד | >>

מגריפה שניטלה כפה, טמאה מפני שהיא כקורנס, דברי רבי מאיר.

וחכמים מטהרין.

מגירה שניטלו שיניה אחת מבינתיים, טהורה.

נשתייר בה מלא הסיט במקום אחד, טמאה.

המעצד, והאזמל, והמפסלת, והמקדח, שנפגמו, טמאים.

ניטל חיסומן, טהורין.

וכולן שנחלקו לשנים, טמאים, חוץ מן המקדח.

והרוקני בפני עצמה, טהורה.

משנה מנוקדת

מַגְרֵפָה שֶׁנִּטְּלָה כַּפָּהּ, טְמֵאָה,

מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּקֻרְנָס,
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין.
מְגֵרָה שֶׁנִּטְּלוּ שִׁנֶּיהָ אַחַת מִבֵּינְתַיִם,
טְהוֹרָה;
נִשְׁתַּיֵּר בָּהּ מְלֹא הַסִּיט בְּמָקוֹם אֶחָד,
טְמֵאָה.
הַמַּעֲצָד, וְהָאִזְמֵל, וְהַמַּפְסֶלֶת, וְהַמַּקְדֵּחַ, שֶׁנִּפְגְּמוּ,
טְמֵאִים;
נִטַּל חִסּוּמָן,
טְהוֹרִין.
וְכֻלָּן שֶׁנֶּחְלְקוּ לִשְׁנַיִם, טְמֵאִים,
חוּץ מִן הַמַּקְדֵּחַ;
וְהָרוֹקְנִי בִּפְנֵי עַצְמָה,
טְהוֹרָה:

נוסח הרמב"ם

מגרפה שניטל כפה -

טמאה, מפני שהיא כקורנס - דברי רבי מאיר.
וחכמים - מטהרין.
מגירה -
שניטלו שיניה אחת מבינתיים - טהורה.
נשתייר בה מלוא הסיט במקום אחד - טמאה.


המעצד, והאוזמיל, והמפסלת, והמקדח -

שנפגמו - טמאין.
ניטל חיסומן - טהורין.
וכולן שנחלקו לשנים - טמאין, חוץ מן המקדח.
והרונקי בפני עצמה - טהורה.


(ה)

פירוש הרמב"ם

מגריפה - הוא אשר יניעו בו התבשיל בקדירה אצל בשולו ויקרא הרחת אשר יערכו בו הבנאים הטיט מגריפה על דרך הדמיון וידוע מצורת זאת הרחת כאשר הוסרה כפה ישאר הבית יד שלה דומה לקורנס הוא מאמר רבי מאיר מפני שהיא כקורנס.

ומגירה - הוא [צ"ל משור]. משוך וכאשר ניטל מכל בין שני שינים שן אחד יפסד ולא אפשר לגרד בו בשום פנים ואם נשאר מן שיניו ויהיה הנשאר שלם שיעור הסיט במקום אחד מדובק הנה יטמא בכללו לפי שאפשר לנסור העץ על זה השיעור וכבר נאמר שמלא הסיט ארבע אצבעות בגודל ונראה לרוב הקדמונים שרוחב הסיט מקצה הגודל אל קצה האצבע כאשר יפתחהו האדם בתכלית מה שאפשר וכן פירש לי אבא מורי ז"ל והוא אצלי הבדל בין אמרם מלא הסיט ובין אמרם רחב הסיט כמו שנזכר בפ' י"ג של מס' שבת (דף קה:)

והלכה כרבי מאיר.

המעצד והאזמל - מעצד הוא כלי ברזל יורכב על עץ ותמונתו מפורסם אצל הנגרים והוא המכונה בלשון לעז "איישודה" ואיזמל ברזל אצל הנגרין בארכו יותר מאמה ולו קצה פשוט חד ברוחבו כמו שתי אצבעות יחזיקו אותו בשתי הידים יחד וינסרו בו מה שירצו לנסר בו ותרגום חרבות צורים אזמלין חריפים.

והמפסלת - המחלקה. וצורתה מפורסמת והיא ברזל דומה לסכין שקבע בתוך עץ והיא תלך ותבוא ולא יצא ממנה על שטח העץ בלתי שעור מעט ובו יחליקו העץ.

ומקדח - שם המקבת.

וביאור נפגמו - נתבקעו והיו בו בקיעות לפי שאלו הכלים כולן קצותם כמו הסכינים ואלו הכלים והדומה להם מכלי הברזל הגדולים כלל גוף הכלי מברזל וקצה הכלי לבד אשר בו יחתכו או יקבו או יחליקו הוא מברזל נקרא אצייר"י בלע"ז והוא הברזל הטוב במלאכה עד שיתוקן שהוא יותר חזק ויותר קשה מהברזל האחר והוא אשר יכונה אצל רז"ל פרזלא הנדוואה וזאת המלאכה יקראוהו הנפחים קבסיי"ר בלע"ז רוצה לומר דביקת שני מיני הברזל וזה הקצה אשר ידביקו בו האסיי"ר הוא יותר חד וישחיזו אותו במים כמו שהוא מפורסם אצל האומנים וזאת הדבקה הנקרא חיסום להיות על פי כלי המחזיק בו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה מלשון (דברים כה) לא תחסום שור בדישו ושמור זה השם ועניינו ולא נצטרך לחזור ביאורו.

ואמרו ניטל חיסומו - ירצה בו שיסור זה הקצה החזק מהברזל הטוב.

ורוקני - לא נשיג שמו אבל ביאור העניין שהוא כלי מכלי הנגרים יתרכב עם זולתו ואז יהיה כלי וכאשר יהיה נפרד אין לו שם בעצמו ולזה היא טהורה כמו שהשרשנו:

פירוש רבינו שמשון

מגריפה. את היעים (שמות לח) מתרגמינן ית מגרופייתא ויש לה כף לגרוף את הכירה ואת התנור וכשניטלה כפה נשאר מן הברזל ועשוי כעין קורדום של נפחים שיש לו בית יד:

מגירה שוא"ה בלעז מליאה פגימות כשרוצים לחתוך קורה לשנים מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה וכי לא נשתייר בה מלא הסיט לא חזיא:

הסיט. שיעורו כמלא הרחקת גודל מאצבע:

מעצר. כדכתיב (ירמיה י) מעשה ידי חרש במעצד כלי ברזל שמנסרין בו את הנסרין כדאמרינן בסוף פ' בתרא דב"ק (דף קיט.) מה שהחרש מוציא במעצד:

איזמל. תער קטן מאד שמוהלים בו כדכתיב (יהושע ה) חרבות צורים ומתרגמינן אזמלוון חריפין:

מפסלת. כלי ברזל רחב כמו מעצד שהוא פוסל בו את העץ מלשון (שמות לד) ויפסל שני לוחות:

מקדח. טרייד"א בלעז:

חיסומו. פי' גאון וכן בערוך (ערך חסם) בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקורדום ובחודו של מקדח נותנין ברזל טוב וחוסמין פיהן בו שיהא חד לחתוך יפה ובלעז נקרא אציי"ר והוא אצטדא לפרזולא (שם ליתא וצ"ל דברכות סב: דשם איתא כאסטמא לפרזלא ופי' רש"י אצייר בלע"ז שמועיל לברזל וכו') דביצה (דף לג:):

וכולן שנחלקו לב'. אין עושים מעין מלאכתן חוץ מן המקדח:

הרוקני בפני עצמה טהורה. פי' בערוך הוא ברזל נתון בתוך העץ והוא עשוי לשוע ולהחליק הנסרים והוא מכלי הנגרים ונראה לפרש דבפ"ע טהורה היינו העץ בפני עצמה אבל הברזל בפני עצמו טמא. דתניא בתוספ' [שם] האיזמל של רוקני טמא בפני עצמו וכשהוא מחברו חיבור לטומאה ואין חיבור להזאה והא דתנן הכא ניטל חיסומן טהורין צריך לחלק בינם לקרדום דתניא בתוספ' ובקרדום אע"פ שניטלה מחסומה טמאה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מגריפה - עשויה לגרוף את האפר מן הכירה ומן התנור, וכשהוסרה כפה נשאר הבית יד שלה עשוי כעין קורנס של נפחים, ואין הלכה כר"מ:

מגירה - היא משור ח בלשון מקרא. סיג"א בלע"ז:

אחת מבינתיים טהורה - אם ניטל מכל בין שתי שינים שן אחת, אי אפשר יותר לגרר בה, הלכך, טהורה דלא חזיא לתשמישה:

נשתייר בה - מן השינים השלימים שיעור הסיט במקום אחד:

טמאה המגירה - דבאותו מלוא הסיט שהוא שלם חזיא לגרר. ושיעור מלוא הסיט, כל מה שאפשר לאדם להרחיב בין אצבע לאמה:

מעצד - כלי ברזל שהחרש מנסר בו הנסרים. דולדור"א בלע"ז:

איזמל - תער קטן שמלין בו את התינוק. תרגום חרבות צורים, איזמלין חריפין:

והמפסלת - ברזל מחודד קבוע בתוך עץ, ומוליכין ומביאין אותו על הלוח ומחליקין אותו. לשון פסל לך:

מקדח - כלי שבו מנקבים הלוחות:

שנפגמו - נתבקעו:

ניטל חיסומן - בפי החרב ובפי הסכין ובפי הקרדום ובחודו של מקדח נותנים ברזל טוב ונחשב, אצאל"ו בלע"ז, וחוסמין פיהן בו כדי שיהא חד לחתוך יפה, וזה קרוי חיסומן:

והרוקני - העץ שהמפסלת קבועה בו קרוי רוקני. ואם ניטל הברזל שפוסל ומחליק ונשאר העץ לבדו בלא הברזל, טהור:

פירוש תוספות יום טוב

מגריפה. פי' הר"ב עשויה לגרוף כו'. את היעים מתרגמי' ית מגרופיתא. הר"ש:

מגירה. פי' הר"ב היא משור כו'. מליאה פגימות כשרוצים לחתוך קורה לשנים. מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה. ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה. הר"ש:

המעצד. פי' הר"ב כלי ברזל שהחרש מנסר כו'. וכ"כ הר"ש ועיין מה שכתבתי במשנה ה פ"ג דמכות:

חיסומן. כתב הר"ב בפי החרב וכו' נותנים ברזל טוב ונחש' אצאל"ו בלע"ז והוא בשם יכונה אצל רז"ל פרזלא הנדוואה. הרמב"ם. וכתב עוד וזאת הדבקה יקרא חיסום להיות על פי הכלי מחזיק לו ומונע אותו מהחזרה והבקיעה. מלשון לא תחסום שור בדישו (דברים כח):

וכולם שנחלקו לשנים טמאים. וכך העתיק הרמב"ם בפי"א מהל' כלים. אבל לשון הר"ש וכולם שנחלקו לב' אין עושין מעין מלאכתן חוץ מן המקדח. ע"כ. נראה שגורס טהורים. וכך הגיה מהר"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) מלאת פגימות, כשרוצים לחתוך קורה לשתים מוליכה ומביאה על גבה והפגימות חורצות אותה עד סופה. ונקראת מגירה על שם שחותכת דרך גרירה. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מגריפה שניטלה כפה וכו' מגרה:    נקראת ע"ש מלאכתה שנעשית ע"י גרירה:

שניטלו שניה אחת מבנתים וכו':    כך צ"ל:

מלא [כ"ה בר"מ ד"נ ובר"ב ד"ו. אבל בכה"ד הסיט:] היסט:    הרמב"ם ז"ל בשם אביו ז"ל ורוב הקדמונים ז"ל פירשו דמלא היסט הוא מראש הגודל עד ראש האצבע כל מה שיוכל לפתוח וזהו בעיניו חלוק בין אמרם מלא היסט או רוחב היסט וכן פי' הר"ש ז"ל ולזה הסכים ג"כ הרא"ש ז"ל:

והמפסלית:    ס"א והמפסֶלֶת בלתי יו"ד ובנקודת סגו"ל תחת הסמ"ך והלמ"ד:

וכולן שנחלקו לשנים טמאים:    לשון הר"ש ז"ל וכולן שנחלקו לשנים אין עושי' מעין מלאכתם חוץ מן המקדח ע"כ והיה נראה לי שצריך למחוק מלת אין אכן אחר זמן רב בא לידי תוספת יום טוב בשנת השפ"ג ירח סיון וראיתי שהעתיק לשונו וכתב שנראה שהוא ז"ל גורס טהורים ושכן הגיה מהר"ם ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל שם פי"א גריס טמאים. ובפירוש המשנה לא נזכרה זו הבבא:

והרוקני בפני עצמה טהורה:    אבל הברזל בפני עצמו טמא וצריך לחלק בין הני דקתני בהו מתני' ניטל חסומן טהורין לקורדום דקתני עליה בתוספתא דאע"פ שניטל חסומה טמאה הר"ש ז"ל. ואית דגרסי והרונקי וכן הוא ברמב"ם וגם בפי' המשנה וכן הגיה הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:

תפארת ישראל

יכין

מגריפה:    הוא כעין מקל של ברזל. וראשו א' עב כדי לכתוש עמו הגחלים הגדולות ביותר. וגם לכבוש בו האפר להשוותו ברצפה. ובקצהו השני יש כמין כף לגרוף בו האפר מהתנור:

טמאה מפני שהיא כקורנס:    דהחלק מהקתא שנשאר עדיין יכול להשתמש בו כקורנס לכתוש הגחלים וכדאמרן. וצ"ל דגם כשהיתה המגריפה שלימה היה משתמש בה לפעמים כקורנס. דאל"כ הרי פנים חדשות בא לכאן. ונתבטל טומאה שלה שבתחלה. והיה צריך יחוד לתשמיש זה החדש שוב מתחלה [כפ"כ מ"ד]. ואי"ל דהכא בכלי מתכות שאני. דהרי אילו היה טמא. אפי' התיכו אח"כ לגמרי. ועשה ממנו כלי גם בתמונה אחרת מהראשונה. אפ"ה לא נתבטל עניינה הראשון ממנה. וחוזרת לטוי"ש [כרפי"א] א"כ כ"ש הכא שנשארת בתמונתה כבתחלה. שחוזרת לטוי"ש כשנשאר הקורנס. א"כ מטמא נמי להבא משום הך קורנס שנשאר. ליתא. דדוקא בחזרה ותקנה בשום מעשה שפיר יש לגזור שיעשה כן כדי שלא להמתין על מי חטאת. אבל כל עוד שלא תיקן שבירתו. נשאר הכלי בטהרתו. אע"ג שעדיין חזי לתשמיש אחר. אע"כ דמיירי דגם מתחלה היה משתמש בו כקורנס:

וחכמים מטהרין:    נ"ל דתרווייהו לשיטתייהו [ספי"ט] דלרבנן ס"ל דמדמבטל העיקר דהיינו כפה. בטל הטפילה דהיינו הקורנס:

מגירה:    זאֶגע לנסור עצים:

שניטלו שיניה אחת מבינתיים:    שאין בכל המשך ארכה ב' שניים יחד. רק עומדין א' א' ואמצעי חסר:

נשתייר בה מלא הסיט במקום אחד:    שנשאר בה שניים רצופין כולן בשורה אחת. כמלוא רוחב שבין אצבע לאמה. והוא כרוחב ארבעה גודלין:

המעצד:    האבעל שהחרש מחליק עמה פני הקרשים:

והאזמל:    סכין קטן חד מאד. שנצרך לכל דבר שרוצין לחתכו מכוון וביושר כגון למול או לחתוך עור לרצועות [כלקמן ככ"ו מ"ט]:

והמפסלית:    שטעם אייזין או מייסעל בל"א שמחודד ראשו הרחב. ומקיש עליו בקורנס. ומפסל נקב מרובע:

והמקדח:    באהר בל"א שרוצעין בו נקב עגול:

טמאים:    אע"ג דכל הנך צריכין חידוד רב. אפ"ה בדוחק משתמש בהם גם כך:

ניטל חיסומן:    שניטל כל להב חידודן שנעשה מברזל קשה. שטאהל בל"א:

טמאים:    טמאים גרסינן. דאי טהורין. איך שייך לסיים אבתריה חוץ ממקדח שנשבר. הרי חלק העליון של המקדח לא חזי למידי. מדאין לו עוקץ. אע"כ דטמאין גרסינן. דבכולן חוץ ממקדח. כשנחלקו נשאר חידוד עדיין בכל חלק וחלק. ואע"ג דכבר שמעינן כן במשנה א'. קמ"ל הכא דאפי' בכלים קטנים רגיל להשתמש בב' חלקים. א"נ משום דהכא גם ר' יוסי מודה דמדהם כלים קטנים שנאותים רק לחתוך דברים דקים. וא"צ להחזיק הסכין כ"כ בכח בשעת חתיכתו לפיכך גם אותו חלק שאין בו קתא ראוי להשתמש בו:

והרוקני:    הוא העץ של ההאבעל ואין לו ב"ק להניח הברזל המחודד בתוכו. רק תחוב בהנקב המפולש שבאמצעית העץ:

בפני עצמה:    ר"ל אם הסירו הברזל מתוכו:

טהורה:    דכשנחלקו אין שום חלק שבו חזי לכלום. דכשינטל הבית אחיזה של עץ מראש המקדח שוב אינו יכול לסבב המקדח לעשות עמו נקב. וכ"כ הרונקי כשהוציא הברזל מהעץ שתחוב שם לא חזי זה וזה לשום תשמיש. ורק כשמחוברין יחד הברזל והעץ במקדח ורונקי אז גם חלק העץ שבזה ושבזה דינו ככ"מ מדהו"ל עץ המשמש למתכות [וכמ"ו]:

בועז

פירושים נוספים