פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות א ד

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק א · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בית שמאי מתירין הצרות לאחים, ובית הלל אוסרים.

חלצו, בית שמאי פוסלין מן הכהונה, ובית הלל מכשיריםטז.

נתייבמויז, בית שמאי מכשירים, ובית הלל פוסלין.

אף על פי שאלו [אוסרין ואלו מתירין, אלו] פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו יח בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי.

כל יט הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין, לא נמנעו עושין כא טהרות אלו על גבי אלו.

נוסח הרמב"ם

בית שמאי מתירין את הצרות לאחין ובית הלל אוסרין חלצו בית שמאי פוסלין מן הכהונה ובית הלל מכשירין נתייבמו בית שמאי מכשירין ובית הלל פוסלין אף על פי שאלו פוסלין ואלו מכשירין אלו אוסרין ואלו מתירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי וכל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו.

פירוש הרמב"ם

ב"ש מתירין הצרות לאחים וב"ה אוסרין כו': אם חלץ לצרת ערוה תהיה זאת הצרה פסולה לכהונה לפי דעת ב"ש מפני שהיא חלוצה וב"ה מכשירין לפי שאינה אצלם בת חליצה ואם יבא אדם ויגרש אשה שאינה אשתו בגט אינה נקראת גרושה לפי שאמרו ואשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה וכמו כן זאת היא חלוצה ממי שאין לו עליה זיקה ואם יבם צרת ערוה ב"ה פוסלין זאת הצרה לכהונה לפי שהיא זונה אחר שנבעלה בעילת זנות ומה שחייב שלא נמנעו אחת מהכתות אלו העניינים הנזכרים לפי שלא היו חושדין אלו מאלו שיכניסו עליהן חשש בשום דבר שסברתו לאסור ואע"פ שהאחרים סברתם להיתר אחר שהסברא הביאם להחמיר או להקל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בית שמאי מתירין - צרת ערוה להתיכם לאחיו. דלית להו הך דרשה דלצרור:

חלצו - הצרות מן האחין:

בית שמאי פוסלין - הצרות מן הכהונה, שחליצתן חליצה:

ובית הלל מכשירין - שחליצתן שלא לצורך היתה, והרי היא כחולצת מן נכרי:

נתיבמו - לאחין:

בית שמאי מכשירין - אותן לכהנים אם נתאלמנו מיבמיהם:

ובית הלל פוסלים - שנבעלו לאסור להם, והנבעלת לאסור לה עשאה זונה וזונה אסורה לכהן:

לא נמנעו - ואע"פ שבני הצרות שנתיבמו כדברי בית שמאי ממזרים הם לב"ה, שהרי באיסור אשת אח הם עליהם ואשת אח בכרת, ובני חייבי כריתות ממזרים הם, אעפ"כ לא נמנעו ב"ה מלישא נשים מב"ש, לפי שהיו מודיעים להם אותן הבאות מן הצרות ופורשין מהן:

אלו על גבי אלו - משאילים כליהם אלו לאלו. ובגמרא פריך אהא דתנן בית שמאי מתירין את הצרות לאחים ובית הלל אוסרים, קרי כאן לא תתגודדו, לא תיעשו אגודות אגודות. כ ומשני, כגון בית דין אחד בעיר אחת פלג מורים בבית שמאי ופלג מורים כבית הלל. אבל שני בתי דינים בעיר אחת, וכ"ש שני בתי דינים בשתי עיירות לית לן בה:

פירוש תוספות יום טוב

חלצו. עיין משנה ד' פרק דלקמן:

ובית הלל מכשירין. פשיטא לאפוקי מדריב"ן דאמר באו ונתקן להם לצרות שיהו חולצות ולא מתיבמות קמ"ל דבית הלל מכשירין דאפי' תקנתא מדרבנן לית להו בצרות דלחלצו. גמ':

נתיבמו וכו'. הא תו למה לי איידי דתנא חלצו תני נמי נתיבמו. גמרא:

שאלו אוסרים ואלו מתירין. נ"א ל"ג וה"נ ליתא בשום נוסחא במשנה ח' פרק ד' דעדיות:

לא נמנעו ב"ש מלישא נשים. לא נצרכה אלא לצרה עצמה דלדידהו אסורה לשוק בלא תהיה וגו'. דאילו לבני הצרות לא שייך לאמניעי דבני חייבי לאוין נינהו וכשרים:

ולא ב"ה מב"ש. פירש הר"ב בבני הצרות. וכו' וכפירש"י ולרבותא פירש כן ולא בצרה עצמה ובגמרא נמי דפריך אמאי לא נמנעו פריך ליה מבניהן משום דאלים טפי להקשות:

כל הטהרות כו'. מהכא שמעינן דמודעי להו דאי מרישא איכא למימר דלא מודעי והא דלא נמנעו דצרה קלא אית לה והוו ידעי כדאיתא בגמרא. ומ"ש הר"ב ובגמרא פריך אהא דתנן ב"ש מתירין וב"ה אוסרים קרי כאן לא תתגודדו לאו אפלוגתייהו פרכינן דעד כאן לא שנית פלוגתא ואמאי לא פרכת עלה אלא כי פריך על לא נמנעו וכו' דאלו ואלו עשו כדבריהם הוא דפריך. וכן אריש פ"ק דמגילה דנקראת בכרכים בט"ו ובעיירות בי"ד. וכן במשנה ה' פ"ד דפסחים לחכמים דהתם. והכי דרשינן לא תתגודדו דאי לגופיה לא תעשו חבורה על מת. לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו. ואי להכי לימא לא תגודו. ונראה לי דהכי דייק מאי תתגודדו שהוא מההתפעל אבל עשיית חבורה הוא פעולה עושה על ידי ידו או חרבו בגופו. ויאמר תגודדו שהוא פועל מהקל אלא למדרש אגודות אגודות שמתאגדים ומתאספים אגודות אגודות ואי להכי לימא תגודו דלישנא דאגודה אינו מהכפולים ושרשו אגד אלא אתיא לחבורה וגדידה ששרשו גדד וטעמא דלא תעשו אגודות פירש"י דנראה כנוהגים כשתי תורות:

עושין טהרות אלו ע"ג אלו. לב"ה נמי אצטריך דאשכחן נמי דמחמרי בטומאה כדתנן במס' עדיות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טז) (על המשנה) וב"ה מכשירין. פשיטא לאפוקי דריב"נ דאמר בואו ונתקן להם לצרות שיהיו חולצות ולא מתיבמות קמ"ל דב"ה מכשירין דאפילו תקנתא דרבנן לית להו בצרות דלחלצו. גמרא:

(יז) (על המשנה) נתייבמו וכו'. הא תו ל"ל, איידי דתני חלצו תני נמי נתייבמו. גמרא:

(יח) (על המשנה) לא נמנעו ב"ש כו'. לא נצרכה אלא לצרה עצמה דלדידהו אסורה לשוק בלא תהיה וגו' דאלו בני הצרות לא שייך לאמנועי דבני חייבי לאוין נינהו וכשרים:

(יט) (על המשנה) כל כו'. מהכא שמעינן דמודיעי להו דאי מרישא איכא למימר דלא מודיעי והא דלא נמנעו דצרה קלא אית לה והוי ידעי. גמרא:

(כ) (על הברטנורא) לאו אפלוגתייהו פרכינן דעד כאן לא נשנית פלוגתא ואמאי לא פרכת עלה אלא כי פריך על לא נמנעו וכו' דאלו עשו כדבריהם. ועתוי"ט:

(כא) (על המשנה) עושין כו'. לב"ה נמי דאיצטריך דאשכחן נמי דמחמרי בטומאה כדתגן במסכת עדיות. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ב"ש מתירין וכו':    בפירקין דף ט' ובפ' ד' אחין (יבמות דף כ"ז.) ובגמ' אר"ש בן פזי מ"ט דב"ש דכתי' לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר חוצה מכלל דאיכא פנימית פי' מדלא כתיב לחוץ למידרש החיצונה שהיא נכרית ליבם לא תהיה לזר מכלל דאיכא פנימית בהדה קרובה ליבם ואמר רחמנא לא תהיה לזר הא ליבם תהיה וב"ה מיבעי להו למדרש דאין קדושין תופסין ביבמה אע"ג דבעלמא קדושין תופסין בחייבי לאוין. רבא אמר טעמייהו דב"ש דאין איסור תל על איסור פי' אין איסור אשת אח חל על בתו של זה אצל אמה הלכך לא רמיא קמיה ליבומי והוי כמאן דליתה וכן באחות אשה ובכולן:

וב"ה פוסלין:    ביד פ' ששי דהלכות יבום סי' כ"ד:

ואע"פ שאלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו וכו':    גרסי' ובבא דאוסרי' ומתירין מצאתיו מחוק וברוב הספרים ליתיה גם במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחק על פי רוב הספרים וגם בירוש' ליתיה גם בפ"ד דעדיות ליתיה בשום ספר:

לא נמנעו עושין טהרות אלו על גב אלו:    ללמדך שאהבה וריעות נוהגין זה בזה לקיים מה שנאמר האמת והשלום אהבו הכי איתא בירוש' בפירקין ודפ"ק דקדושין ואיתה בגמ' בברייתא בשם ר"ש:


פירושים נוספים