משנה דמאי ג רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) מאכילין את העניים דמאי,

ומאכילין את האכסניה דמאי.
רבן גמליאל - היה מאכיל את פועליו דמאי.
גבאי צדקה -
בית שמאי אומרין:
נותנין את המעושר - לשאינו מעשר,
ואת שאינו מעושר - למעשר,
נמצאו כל אדם - אוכלין מתוקן.
וחכמים אומרים:
גובין סתם,
ומחלקין סתם,
והרוצה לתקן - יתקן.


(ב) הרוצה -

לחזום עלי ירק,
להקל ממשאו,
לא ישליך - עד שיעשר.
הלוקח ירק מן השוק, ונמלך להחזיר -
לא יחזיר - עד שיעשר,
שאינו מחוסר - אלא מנין.
היה עומד ולוקח, וראה טוען אחר יפה ממנו -
מותר להחזיר, מפני שלא משך.


(ג) המוצא פירות בדרך,

ונטלן לאוכלן, ונמלך להצניע -
לא יצניע - עד שיעשר.
ואם מתחילה, נטלן בשביל שלא יאבדו - פטור.
וכל דבר, שאין אדם רשאי למוכרו דמאי -
כך לא ישלח לחברו דמאי.
רבי יוסי - מתיר בוודאי, ובלבד שיודיענו.


(ד) המוליך חיטיו לטחון כותי,

או לטחון עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;
ולטחון הנוכרי - דמאי.
המפקיד פירותיו אצל הכותי,
ואצל עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;
אצל הנוכרי - כפירותיו.
רבי שמעון אומר: דמאי.


(ה) הנותן לפונדקית -

מעשר את שהוא נותן לה,
ואת שהוא נוטל ממנה,
מפני שהיא חשודה לחלף.
אמר רבי יוסי:
אין אנו אחראין לרמאין;
אינו מעשר - אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.


(ו) הנותן לחמותו -

מעשר את שהוא נותן לה,
ואת שהוא נוטל ממנה,
מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל.
אמר רבי יהודה:
רוצה היא אישה - בתקנת בתה,
ובושה - מחתנה.
ומודה רבי יהודה, בנותן לחמותו שביעית -
שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית.


הדף הראשי של משנה דמאי ג