משנה דמאי א רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הקלים שבדמאי:

השיתין, והרימין, והעוזררין,

ובנות שוח, ובנות השקמה, ונובלות תמרה,

והגופנן, והנצפה.

וביהודה:

האוג, והחומץ, והכוסבר.

רבי יהודה אומר:

כל השיתין פטורות - חוץ משל דופרה;

וכל הרימין פטורין - חוץ מרימי שקמונה;

וכל בנות שקמה פטורות - חוץ מן המסוטפות.

(ב) הדמאי -

אין לו חומש, ואין לו ביעור,

ונאכל לאונן, ונכנס לירושלים ויוצא,

ומאבדין את מיעוטו בדרכים,

ונותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו,

ומחללין אותו -

כסף על כסף,

ונחושת על נחושת,

כסף על נחושת,

ונחושת על הפירות,

ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות,

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים:

יעלו הפירות, ויאכלו בירושלים.

(ג) הלוקח -

לזרע, ולבהמה,

קמח לעורות,

שמן לנר,

שמן לסוך בו את הכלים - פטור מן הדמאי.

מכזיב ולהלן - חייב בדמאי.

חלת עם הארץ, והמדומע,

והלקוח בכסף מעשר,

ושירי המנחות - פטורין מן הדמאי.

שמן ערב -

בית שמאי - מחייבין.

ובית הלל - פוטרין.

(ד) הדמאי -

מערבין בו, ומשתתפין בו,

ומברכין עליו, ומזמנין עליו,

ומפרישין אותו ערום, בין השמשות.

הא אם הקדים מעשר שני לראשון - אין בכך כלום.

שמן שהגרדי סך באצבעותיו - חייב בדמאי.

ומה שהסורק נותן בצמר - פטור מן הדמאי.

הדף הראשי של משנה דמאי א

משנה דמאי, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב