משנה ברורה על אורח חיים תרלז

סעיף א עריכה

(א) בין במזיד - אשמועינן שלא קנסוהו עבור זה וכ"ש אם נפלה סוכתו ביו"ט דעושה אותה בחוה"מ. וביו"ט אסור להקימה ואפילו אם הרוח הפיל ממנה רק מקצת מן הסכך לבד אין להוסיף ביו"ט בעצמו וע"י עכו"ם אפילו נפל הסכך כולו ג"כ יש להתיר:

(ב) בסוף יום שביעי - דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' באיזה ימים משבעת הימים שתרצה ואפילו ביום השביעי אם לא עשית קודם לכן. וביה"ש אסור לעשותה ע"י עצמו דהוי ספיקא דאורייתא וע"י עכו"ם שרי לעשותה. גר שנתגייר [בזה"ב] בתוך ימי החג עושה סוכה בימי החג הנותרים:

(ג) יכול וכו' - אשמועינן דלא בעינן שיהיה סוכה לשבעת ימים דוקא:

(ד) ולישב באחרת - וכן יכול לאכול בזו ולישן בזו:

סעיף ב עריכה

(ה) שאולה - דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת (והיינו זה אחר זה) וזה א"א שיהא לכולם דלא מטי לכל חד שוה פרוטה אלא ע"י שאלה:

(ו) וכן יוצאין בשל שותפות - ק"ו משאולה וכ"ש כאן דיש לו חלק בה והנשאר הוא שאול לו דע"ד כן נשתתפו:

סעיף ג עריכה

(ז) סוכה גזולה כשרה - אין הלשון מדוקדק כ"כ דהא דרשינן מדכתיב חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה אלא ר"ל דגזולה כהאי שתקף על חבירו והוציאו וכו' כשרה:

(ח) שאין הקרקע נגזלת - דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והרי היא בחזקת בעליה הראשונים וכשאולה דמיא לדידיה:

(ט) שלא מדעתו - שמא בעל הסוכה הוא מקפיד ע"ז שלא יראה חבירו את עסקיו ואת אכילתו בלי ידיעתו וממילא אין נכון לברך עליה אבל מותר ליכנס ולישב בסוכת חבירו בשעה שאין בעל הסוכה שם בסוכתו שבודאי לא יקפיד ע"ז דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה ומ"מ אם אפשר שיבוא בעל הסוכה בעוד שהוא שם אף דבעת הכניסה אינו שם לא יכנס שלא מדעתו כי אפשר שבעה"ב יתבייש ליכנס ולאכול או לעשות עסק אחר בפניו. כתב בבכורי יעקב דאם נטל רשות מאשתו של חבירו כשאינו בביתו נראה דמהני דכיון דהרשתיה אשתו מסתמא לא יקפיד ע"ז:

(י) שהיא של רבים - כתב המ"א וצ"ע שנהגו קצת לעשות סוכה בר"ה ואת"ל דכל ישראל מוחלין מ"מ יש לעכו"ם חלק בהם והעלה דאסור מטעם זה לעשות סוכה בר"ה דעכו"ם בודאי לא מחלי ואף דבדיעבד כשרה מ"מ לא יברך עליה דהוי ברכה לבטלה ובא"ר כתב דברכה לבטלה לא הוי ע"ש שהאריך בזה וע"כ אם אין לו אחרת מותר לברך עליה וכן מצדד בספר מאמר מרדכי להקל ובתשובת שואל ומשיב סימן קכ"ח דרחוב שלפני הבית הם שלו ולא מקרי ר"ה ובפרט היכי שיש להם דעקאמענט משר העיר שיש להם רשות לעשות עירובין וסוכות אין לפקפק בזה [פ"ת] ועיין בבה"ל:

(יא) לא יקצצו - מיער של עכו"ם אפילו מדעת העכו"ם וטעם דין זה ופרטיו יתבאר לקמן בסימן תרמ"ט ס"א בהג"ה. ובמקום שיש רשות לאנשי המקום ליקח עצים מן היער בדינא דמלכותא אין איסור אם לוקח משם לסכך:

(יב) אלא יקנו אותם מעובדי כוכבים וכו' - והיינו שעכו"ם בעצמו יקצץ אותם מתחלה ואם העכו"ם גנב העצים מן היער עיין בבה"ל. וכתבו האחרונים דה"ה אם קצץ הישראל ונותן לחבירו ג"כ שרי דהוי יאוש ביד הראשון הקוצץ ושינוי רשות ביד השני:

(יג) דכל גזל וכו' - ר"ל דשמא גזל העכו"ם הקרקע ומ"מ אם א"א מותר לקצוץ בעצמו ובלבד שיטול רשות מבעל הקרקע ואפילו הוא עכו"ם:

(יד) אין עושין וכו' - ואין לברך לישב בסוכה ומ"מ לענין דין הקודם בסקי"ג במקום שאי אפשר שמותר לקצוץ בעצמו אפשר שמותר לברך במדינותינו שרוב הקרקעות שיש להעכו"ם ניתן להם מדין המלכות ודינא דמלכותא דינא ועיין לקמן בסימן תרס"ד בט"ז והעתקתי דבריו פה בבה"ל:

(טו) יצא שתקנת - כצ"ל. ר"ל אף דמדאורייתא פסולה היא אפילו אם ירצה לשלם עבור העצים דצריך לסתור הבנין ולהשיב הגזילה לבעליו מכל מקום כבר תקנו חכמים כדי שירצו בנ"א לעשות תשובה שאינו משלם לו אלא דמי עצים ודיו ויש כח בידם לעשות זה שהפקר ב"ד הפקר א"כ ממילא אם ישלם לו דמי עצים הוי אח"כ שלו ממש ומותר לישב בה וגם לברך עליה:

(טז) דמי עצים - ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא:

(יז) אבל אם גזל סוכה וכו' - דאז היא עצמה נגזלת שאיננה מחובר לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמות שהיא בנויה דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה הוצאות הלכך גזולה היא:

(יח) לא יצא - דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים למעוטי גזולה דלא הוי לך ומשמע מדברי המ"א דאף אחרים שישבו בה ג"כ לא יצאו י"ח דלא הוי לך ולענ"ד צ"ע בזה ועיין בה"ל:

(יט) לא יצא בה - ולא דמיא להנ"ל בס"ב דהתם הקרקע בחזקת בעליה עומדת ואינה נגזלת וכל המחובר לקרקע הרי היא כקרקע משא"כ הכא לא קיימא הסוכה בקרקע דראובן א"כ לא גזל אלא העצים ולא הקרקע והוי גזולה: