משנה ברורה על אורח חיים תקפב

סעיף א עריכה

(א) בעשרת ימי תשובה – במהרי"ל כתב, דיש מקומות נוהגין לומר מערבית בשני לילות של ראש השנה. ואין נוהגין כן במקומינו, לפי שהם שירות ושבחות [דרכי משה]. עוד כתב בשם מנהגים, דנוהגין הקהל לומר פסוק "תקעו בחודש שופר" וגו', ולא הוי הפסק, דהוי כגאולה אריכתא. [1].

(ב) המלך הקדוש – משום שעכשיו הם ימי דין, שהקב"ה יושב ודן כל העולם ומראה מלכותו וממשלתו, שהוא בכל משלה.

(ג) או שהוא מסופק – דחזקה מה שהוא רגיל הוא מזכיר. והכא לא מהני שיאמר תשעים פעמים, כמו בסימן קי"ד סעיף ח', דהכא אינו רשאי לומר "ברוך אתה ה'", דהוי ברכה לבטלה. ואם יאמר בלא שם, אם כן בתפילה, כשיאמר בשם, יחזור ללימודו לומר "ברוך אתה ה' האל הקדוש". הלכך לית ליה תקנתא.

(ד) חוזר לראש – דשלוש ברכות ראשונות חשובות כאחת. ואם בראש השנה ויום הכיפורים נודע לו שהתפלל על הסדר לומר: "ובכן תן פחדך" וכו', רק שמסופק בגמר הברכה אם סיים "המלך הקדוש", אפשר דאין צריך לחזור, דאולי לא שייך לומר בזה כהרגל לשונו בכל השנה, מחמת התוספות שמוסיף לומר קודם סיום הברכה.

(ה) עיין לעיל סוף סימן קי"ז – סעיף ה'. ועיין שם במ"ב ס"ק י"ח.

(ו) עיין לעיל סימן קי"ח – דשם פסק הרמ"א להלכה, דאם אמר "מלך אוהב צדקה ומשפט", כיוון שהזכיר "מלך" – אין צריך לחזור. ועיין שם במ"ב ס"ק ג' מה שכתבנו שם בשם האחרונים בזה.

סעיף ב עריכה

(ז) ותוך כדי דיבור וכו' – היינו שלא שהא משגמר "האל הקדוש", רק כדי שלוש תיבות. ואם שהא יותר משיעור זה, לא מהני חזרתו. וכל זה כשלא התחיל עדיין ברכה אחרת, דאי לאו הכי, אפילו תוך כדי דיבור חוזר לראש.

(ח) אינו צריך לחזור – היינו אפילו לא נזכר שהוא ימי תשובה, ובעת שאמר "ברוך אתה ד'" היה בדעתו גם כן לסיים "האל הקדוש", אפילו הכי, כיוון שלבסוף נזכר ואמר "המלך הקדוש", מהני.

(ט) וכן הדין וכו' – אזיל לשיטתיה בסעיף הקודם. ולפי מה שפסק הרמ"א בסימן קי"ח, בכל גווני אין צריך לחזור, אם לא שאמר בפעם הראשון "האל אוהב צדקה ומשפט" ולא הזכיר מלך.

סעיף ג עריכה

(י) המלך הקדוש – ואם טעה ואמר "האל הקדוש", יש דעות באחרונים אם צריך לחזור. ודווקא אם סיים הברכה, אבל אם נזכר קודם שסיים, יתחיל מן "המלך הקדוש" [אחרונים].

(יא) אם חל ראש השנה בשבת – רוצה לומר, יאמר גם כן בברכת מעין שבע שבליל שבת "המלך הקדוש".

(יב) וכן כשחל וכו' – רוצה לומר גם כן דאינו חותם בשל יום הכיפורים, רק בשל שבת, וככל יום טוב שחל להיות בשבת, שאינו מזכיר בה של יום טוב, וכנזכר לעיל בסימן רס"ח סעיף ט', עיין שם.

סעיף ד עריכה

(יג) בכריעה – לפי שאנו תלויים בדין. לפיכך יכווין להתפלל באימה וביראה.

והנה מלשון זה משמע כשאר כריעה המוזכר בכתוב אצל דניאל, דהוה בריך על ברכוהי. וכן בשלמה כתיב, "קם מכרוע על ברכיו" וגו'. אבל אין נוהגין כן, אלא יתפלל בכריעת ראשו עם גופו בלבד [אחרונים].

(יד) לזקוף בסוף – פירוש, קודם שיאמר "ברוך אתה". והוא הדין בתחילת הברכה. והטעם, שלא להוסיף על תקנת חכמים, שלא תיקנו אלא בתחילת אבות והודאה ובסופן. ועיין לעיל בסימן קי"ג ובמ"ב שם.

סעיף ה עריכה

(טו) זכרנו ומי כמוך – דהגאונים תיקנו בעשרת ימי תשובה לומר "זכרנו" בברכת אבות, ובגבורות "מי כמוך", ובהודאה "וכתוב", ובשים שלום "בספר". ועל כן, כיוון שאינו אלא תיקון הגאונים, אם שכח לאומרם, אין לחזור.

(טז) רק שסיים אותה ברכה – רוצה לומר, שאמר השם של הברכה, אין לחזור, משום חשש ברכה לבטלה. אבל כל זמן שלא אמר השם של הברכה, יכול לחזור, אף על פי שיש כמה שמות (כגון ב"וכל החיים").

"לחיים" יאמר בשב"א תחת הלמ"ד, ולא יאמר בפת"ח, דלא לישתמע לאחיים, לומר לא חיים. ובימים האלו שהם ימי דין, צריך לדקדק ולפרט היטב תפילתו. אבל בשאר ימות השנה אנו אומרים "והעמידנו מלכנו לחיים" בפת"ח תחת הלמ"ד, ואין אנו חוששין, לפי שאחר כוונת הלב הן הדברים.
ולא יאמר "לחיים טובים", רק "לחיים", עד שיגיע ל"וכתוב לחיים" וכו', אז יאמר "לחיים טובים". כי המבקש צריך לבקש מתחילה דבר מועט, ואחר כך מוסיף והולך.
אין לומר "באהבה מקרא קודש", רק "יום תרועה מקרא קודש".
אין לומר "ודברך מלכנו אמת", רק "ודברך אמת".
וכופלין "לעילא" בכל עשרת ימי תשובה בכל הקדישים שאומרים.

(יז) אם לא אמר וכתוב ובספר וכו' – וכן גם תוספות "ובכן תן" וכו' שאומרין בברכה שלישית, אם לא אמרו כלל, אין מחזירין אותו [אחרונים].

סעיף ו עריכה

(יח) ואינו מזכיר ראש חודש – דכשאומרים "יום הזכרון", קאי נמי אראש חודש דקרי זכרון, דכתיב: "ובמועדיכם ובראשי חדשיכם" וגו' "והיה לכם לזכרון".

סעיף ז עריכה

(יט) אומר יום תרועה וכו' – ואפילו בתפילת הלילה או בקידוש, אף על גב שאין תוקעין בלילה, מכל מקום היום הוא יום של תרועה ,דלמחר בוודאי יתקעו.

וכתבו האחרונים, דבדיעבד אם אמר בחול "זכרון תרועה" וסיים הברכה, אינו חוזר, [דהא בתורה כתיב "זכרון תרועה", אף על גב דמדאורייתא תקיעה שריא בשבת]. והוא הדין בשבת אם אמר "יום תרועה" גם כן אינו חוזר.

(כ) בשבת אומר וכו' – ואומר "אלהינו ואלהי אבותינו רצה במנוחתינו קדשנו" וכו'. אבל ביום הכיפורים שחל בשבת, אין אומרים "רצה במנוחתנו", כיוון שהוא יום עינוי ואינו מנוחה גמורה [לבוש ושאר אחרונים].

סעיף ח עריכה

(כא) אינו אומר מועדים לשמחה וכו' – רוצה לומר, דלא כאיזו דיעות שהוזכרו בטור, דסבירא ליה שיש לאומרם.

(כב) אינו אומר ואין אנו יכולים לעלות וליראות – דהא אפילו בזמן המקדש לא היה המצוַת עשה להיראות, כי אם בשלושה רגלים.

(כג) וחותמין ודברך אמת – יאמר "ותמלוך אתה ד' לבדך", ולא "אתה הוא ד' לבדך" [ברכי יוסף]:

סעיף ט עריכה

(כד) בקול רם – מפני שעל ידי זה יוכלו להתפלל יותר בכוונה. ומכל מקום לא יגביה קולו יותר מדאי.

(כה) תיכתב – ולנקבה יאמר "תיכתבי" ביו"ד.

המגן אברהם מצדד דיש לומר גם כן "ותיחתם". והגר"א בביאורו מסכים לדעת העשרה מאמרות, דאין לומר "ותיחתם".
ועיין במגן אברהם, דיכולין לומר "לשנה טובה תיכתב" עד חצות היום. ועיין בט"ז, דמוכח מיניה דיום שני כיום א' דמי לזה, ויכולין לומר גם בליל שני "לשנה טובה תיכתב". ובאליה רבה חולק על זה.
  1. ^ (והנוהגים כמנהג הגר"א ובעל התניא, שלא לומר בליל שבת "ושמרו" וגו' לאחר "השכיבנו", אין אומרים אותו)