פתיחת התפריט הראשי


(א) התמיד - והוא במקום הקרבת קרבן התמיד, שכן קבלו חז"ל שבזמן שאין בית המקדש קיים ואין יכולים להקריב קרבנות, מי שעוסק בהן ובפרשיותיהן מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבום. ולכך יש אומרים גם כן סדר המערכה מטעם זה, והוא מה שנתפשט המנהג בימינו לומר בכל יום אביי הוי מסדר וכו'. ונראה לי פשוט דמי שיודע ספר מצוה ללמוד בגמרא פירוש המימרא הזו. וכן מה שאנו אומרין בכל יום עניני עשיית הקטורת כדי שיבין מה שהוא אומר ובזה תחשב לו האמירה במקום ההקטרה וכן כתבו הספרים דמה שאמר הגמרא (מנחות קי.) כל העוסק בפרשת עולה וכו', הכוונה שהוא מתעסק להבין עניניה לא אמירת התיבות לבד.
כתב המגן אברהם, פרשת קרבנות יאמר בעמידה. ועיין בשערי תשובה בשם כמה אחרונים שחולקים על זה. ובפרי מגדים כתב דמכל מקום בפרשת התמיד ראוי לעמוד שקורין בצבור בקול רם. גם מה שכתב בבאר היטב בשם דרך חכמה שיזהר מאד לומר פרשת התמיד בצבור עם השליח צבור עיין בשערי תשובה שהשיג על זה.
כתב הפרי מגדים מה שכתוב בסידורים בנוסח היהי רצון כאלו הקרבנו קרבן התמיד ויש גורסין הקרבתי אינו נכון כי הקרבתי בפרשת חטאת אבעלים קאי מה שאין כן בתמיד אין יחיד מקרי בעלים, ובטור הגירסא כאלו קרב התמיד במועדו וכו', וזה נכון, ובשערי תשובה מיישב גם הגירסא שלנו:


(ב) בצבור - שדרכם באותו מקום לומר רק פרשת פרשת התמיד לבד בצבור:


(ג) ולחזור - שמנהגם היה מקדם לומר הכל ביחד בקול רם, ואם כן לא יכול לשתוק בעת שיאמרו בצבור דיהיה מנכר מלתא.


(ד) ויכון - עיין בטור שהוא רק לרווחא דמילתא, שלא יהא נראה כאילו מקריב שני תמידים.


(ה) בשעה שמתפללים - ויש פוסקים שחולקין על זה ואומרים דבתפלה אין להתנענע ורק בפסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע ולימוד התורה אפילו שבעל פה, המנהג להתנענע. וכתב המגן אברהם, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד. והכל לפי מה שהוא אדם, אם מכוין היטב על ידי תנועה, יתנענע. ואם לאו, יעמוד כך ובלבד שיכוין לבו. וקצת מתנענעים תנועה משובשת שהגוף עומד על עמדו ורק בראש הופך פעם לימין ופעם לשמאל דרך גאוה, אין לעשות כן.


(ו) כדי לפרסם - אבל יום טוב אין צריכים לפרסם, שכבר הוא מפורסם מאתמול. אבל שבת אף על פי שהוא מפורסם, אומרים אותה בשחרית שהרי אין יכולים לקרותה בתורה מפני שאין בה אלא שני פסוקים כמו שיתבאר בסימן רפ"ג: