משנה בכורים ג רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד מפרישין את הבכורים? -

יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר,

וקושרן בגמי, ואומר "הרי אלו בכורים".

רבי שמעון אומר: אף על פי כן, חוזר וקורא אותם בכורים, מאחר שיתלשו מן הקרקע.

(ב) כיצד מעלים את הבכורים? -

כל העיירות שבמעמד, מתכנסות לעירו של מעמד;

ובאין ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים;

ולמשכים, היה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון אל ה' אלוהינו" (ירמיהו לא ה).

(ג) הקרובים - מביאין תאנים וענבים; והרחוקים - מביאין גרוגרות וצימוקים.

והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו;

והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים.

הגיעו קרוב לירושלים - שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהן.

והפחות, והסגנים, והגזברין, יוצאין לקראתם - לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין.

וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהם, ושואלין בשלומן: "אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום".

(ד) החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית.

הגיעו להר הבית - אפילו אגריפס המלך, נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה.

ודיברו הלויים בשיר: "ארוממך ה' כי דיליתני, ולא שימחת אויבי לי" (תהלים ל ב).

(ה) הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות,

ומה שבידן - ניתנין לכהנים.

(ו) עודהו שהסל על כתפו,

קורא מ"הגדתי היום לה' אלוהיך" (דברים כו ג), עד שהוא גומר את כל הפרשה.

רבי יהודה אומר: עד "ארמי אובד אבי" (דברים כו ה).

הגיע ל"ארמי אובד אבי" - מוריד הסל מכתפו, ואוחז בשפתותיו,

וכוהן מניח את ידו תחתיו, ומניף וקורא מ"ארמי אובד אבי", עד שהוא גומר את כל הפרשה.

הניחו בצד המזבח, והשתחווה ויצא.

(ז) בראשונה - כל מי שהוא יודע לקרות - קורא; וכל מי שאינו יודע לקרות - מקרין אותו.

נמנעו מלהביא -

התקינו שיהו מקרין - את מי שהוא יודע, ואת מי שאינו יודע.

(ח) העשירים - מביאין את ביכוריהם, בקלתות של כסף ושל זהב.

והעניים - מביאין אותן, בסלי נצרים של ערבה קלופה.

הסלים והבכורים - ניתנין לכהנים.

(ט) רבי שמעון בן ננס אומר: מעטרין את הבכורים, חוץ משבעת המינין.

רבי עקיבה אומר: אין מעטרין את הבכורים, אלא משבעת המינים.

(י) רבי שמעון אומר: שלש מידות בבכורים - הבכורים, ותוספת הבכורים, ועיטור הבכורים.

תוספת הבכורים - מין במינו.

ועיטור הבכורים - מין בשאינו מינו.

תוספת הבכורים - נאכלת בטהרה, ופטורה מן הדמאי.

ועיטור הבכורים - חייבת בדמאי.

(יא) אימתי אמרו, תוספת הבכורים כבכורים? - בזמן שהיא באה מן הארץ.

ואם אינה באה מן הארץ - אינה כבכורים.

(יב) ולמה אמרו, הבכורים הן נכסי כוהן? -

שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות, ובהמה טמאה,

ובעל חוב נוטלן בחובו, והאישה בכתובתה, וספר תורה.

רבי יהודה אומר: אין נותנין אותן אלא לחבר, בטובה.

וחכמים אומרין: נותנין אותן לאנשי משמר, והן מחלקין ביניהן כקודשי המקדש.

הדף הראשי של משנה בכורים ג