משנה בכורים ג רמבם
נוסח הרמב"םעריכה
(א) כיצד מפרישין את הבכורים? -
- יורד אדם לתוך שדהו, ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר,
- וקושרן בגמי, ואומר "הרי אלו בכורים".
- רבי שמעון אומר: אף על פי כן, חוזר וקורא אותם בכורים, מאחר שיתלשו מן הקרקע.
(ב) כיצד מעלים את הבכורים? -
- כל העיירות שבמעמד, מתכנסות לעירו של מעמד;
- ובאין ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים;
- ולמשכים, היה הממונה אומר "קומו ונעלה ציון אל ה' אלוהינו" (ירמיהו לא ה).
(ג) הקרובים - מביאין תאנים וענבים; והרחוקים - מביאין גרוגרות וצימוקים.
- והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו;
- והחליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין קרוב לירושלים.
- הגיעו קרוב לירושלים - שלחו לפניהם, ועטרו את ביכוריהן.
- והפחות, והסגנים, והגזברין, יוצאין לקראתם - לפי כבוד הנכנסין היו יוצאין.
- וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדין לפניהם, ושואלין בשלומן: "אחינו אנשי מקום פלוני, באתם בשלום".
(ד) החליל מכה לפניהם, עד שהן מגיעין להר הבית.
- הגיעו להר הבית - אפילו אגריפס המלך, נוטל את הסל על כתפו ונכנס, עד שהוא מגיע לעזרה.
- ודיברו הלויים בשיר: "ארוממך ה' כי דיליתני, ולא שימחת אויבי לי" (תהלים ל ב).
(ה) הגוזלות שעל גבי הסלים היו עולות,
- ומה שבידן - ניתנין לכהנים.
(ו) עודהו שהסל על כתפו,
- קורא מ"הגדתי היום לה' אלוהיך" (דברים כו ג), עד שהוא גומר את כל הפרשה.
- רבי יהודה אומר: עד "ארמי אובד אבי" (דברים כו ה).
- הגיע ל"ארמי אובד אבי" - מוריד הסל מכתפו, ואוחז בשפתותיו,
- וכוהן מניח את ידו תחתיו, ומניף וקורא מ"ארמי אובד אבי", עד שהוא גומר את כל הפרשה.
- הניחו בצד המזבח, והשתחווה ויצא.
(ז) בראשונה -
כל מי שהוא יודע לקרות - קורא; וכל מי שאינו יודע לקרות - מקרין אותו.
- נמנעו מלהביא -
- התקינו שיהו מקרין - את מי שהוא יודע, ואת מי שאינו יודע.
(ח) העשירים - מביאין את ביכוריהם, בקלתות של כסף ושל זהב.
- והעניים - מביאין אותן, בסלי נצרים של ערבה קלופה.
- הסלים והבכורים - ניתנין לכהנים.
(ט) רבי שמעון בן ננס אומר: מעטרין את הבכורים, חוץ משבעת המינין.
- רבי עקיבה אומר: אין מעטרין את הבכורים, אלא משבעת המינים.
(י) רבי שמעון אומר: שלש מידות בבכורים - הבכורים, ותוספת הבכורים, ועיטור הבכורים.
- תוספת הבכורים - מין במינו.
- ועיטור הבכורים - מין בשאינו מינו.
- תוספת הבכורים - נאכלת בטהרה, ופטורה מן הדמאי.
- ועיטור הבכורים - חייבת בדמאי.
(יא) אימתי אמרו, תוספת הבכורים כבכורים? - בזמן שהיא באה מן הארץ.
- ואם אינה באה מן הארץ - אינה כבכורים.
(יב) ולמה אמרו, הבכורים הן נכסי כוהן? -
- שהוא קונה מהן עבדים וקרקעות, ובהמה טמאה,
- ובעל חוב נוטלן בחובו, והאישה בכתובתה, וספר תורה.
- רבי יהודה אומר: אין נותנין אותן אלא לחבר, בטובה.
- וחכמים אומרין: נותנין אותן לאנשי משמר, והן מחלקין ביניהן כקודשי המקדש.
הדף הראשי של משנה בכורים ג