משנה ביכורים א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ביכורים · פרק א · משנה ה | >>
רבי אליעזר בן יעקב אומר, אשה בת גרים לא תנשא לכהונה, עד שתהא אמה מישראל.
אחד גרים ואחד עבדים משוחררים, ואפילו עד עשרה דורותה, עד שתהא אמן מישראל.
האפוטרופוס והשליח והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגינוס, מביאין ולא קורין, שאינן יכולין לומר: "אשר נתתה לי ה'" (דברים כו, י).
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אִשָּׁה בַּת גֵּרִים לֹא תִּנָּשֵׂא לִכְהֻנָּה,
- עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּהּ מִיִּשְׂרָאֵל.
- אֶחָד גֵּרִים וְאֶחָד עֲבָדִים מְשֻׁחְרָרִים,
- וַאֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת,
- עַד שֶׁתְּהֵא אִמָּן מִיִּשְׂרָאֵל.
- הָאַפּוֹטְרוֹפּוֹס וְהַשָּׁלִיחַ וְהָעֶבֶד וְהָאִשָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס,
- מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין,
- שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לוֹמַר: "אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'":
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- האישה - בת גרים,
- לא תינשא - לכהונה,
- עד שתהא אימה - מישראל.
- אחד - גרים,
- ואחד - עבדים משוחררים,
- אפילו - עד עשרה דורות,
- עד שתהא אימן - מישראל.
- לא תינשא - לכהונה,
- האישה - בת גרים,
- האפטרופין,
- העבד,
- והשליח,
- והאישה,
- וטומטום,
- ואנדרוגינוס -
- מביאין - ולא קורין,
- שאינן יכולין לומר:
- "אשר נתת לי ה'" (דברים כו י).
- שאינן יכולין לומר:
האשה בת גרים - עניינו שיהיו אביה ואמה גרים או מזרע גרים. אפילו היו להם אבות רבות בישראל, כיון שלא נתערב בהם זרע ישראל בשום פנים, הרי זו לדעת רבי אליעזר בן יעקב פסולה לכהונה.
וכשנשא הכהן בת גרים או בת עבדים משוחררים, לא תתגרש מפני זה ממנו, והבנים היוצאים ממנה כוהנים בכהונם, אבל לכתחילה אין מתירין לישא אותה כרבי אליעזר בן יעקב, עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל, ואפילו למעלה הרבה, ואז תנשא לכהונה כרבי אליעזר בן יעקב לכתחילה.
והאפוטרופסין - הממונים שממנים על היתומים, בין שמינה אותם אבי היתומים או בית דין.
וטומטום - ידוע, אינו ניכר אם זכר או נקבה.
ואנדרוגינוס - מי שיש לו אברי הזרע הידועים לזכר ולנקבה, והערבים קורין אותו "בנתי", והוא מסופק.
ואמרו שאינם יכולין לומר "אשר נתתה לי" - לפי שארץ ישראל לא נתחלקה אלא לזכרים המיוחסין, הוא אשר אמר השם יתברך "לשמות מטות אבותם ינחלו"(במדבר כו, נו), וכתיב "איש לפי פקודיו"(במדבר כו, נד), עד שיהיה ודאי בלי ספק:
בת גרים לא תנשא לכהונה. מילתיה דרבי אליעזר שנויה בפ' עשרה יוחסין (דף ע.) ופליגי תנאי ואמר רבי יוחנן וכולם מקרא אחד דרשו:
והשליח. אמרינן בירושל' (הל' ה) שלח ר' יוסי בשם ר"ל בשם ר' הושעיא בשליקטן לשלחן ביד אחר אבל אם ליקטן להביא הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הבכורים שנראו להיותן בקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה ובפ' המוכר את הספינה (דף פא:) ובסוף השולח (דף מז:) א"ר יוסי בר חנינא בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא דכתיב ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה באחד פירש שם רבינו שמואל דאם עשה השליח הכל נהי דאין השליח קורא כדתנא הכא הבעלים מיהא קורין ואומר הנה הבאתי דשלוחו של אדם כמותו והשתא קשה דמדנקט ומת שליח בדרך משמע דלקיחה מתוך הבית היינו לקיחה שעשה השליח והבעלים עשו הבאה לעזרה ולא נקט בצרן אלא לפי שדרך הבעלים משלחין מה שרוצין וא"כ מה לי ליקטן והביאן הוא מה לי ליקטן ושילחן ביד אחר תרוייהו חזו לקריאה נינהו ואין ניתרין אלא בקריאה ואין לפרש דהאי ומת שליח כמו או מת דאם כן הוה ליה למימר או שבצרן שליח ומת בדרך ומיהו יש לפרש דבצירה היא הלקיחה [ורבותא] נקט אע"פ שגם הם גמרו ההבאה לאחר [שמת] שליח בדרך אפילו הכי לא קרינא ביה לקיחה והבאה בא' מאחר ששליח עשה מקצתה מ"מ צ"ל דההיא בשבצרו לשלחן ביד אחר כדמוקי בירושל' (שם) מתני' דאם בצרן להביאן הוא כיון דנראו לקריאה נדחו בששיגרן ביד שליח הו"ל למימר ירקבו וה"נ אמרי' בפ' ואלו הן הלוקין (ד' יח:) הפריש בכורים קודם לחג ועבר עליהם החג ירקבו משום דנראו ונדחו וגריעי מהפריש אחר החג דמביא והפריש ומכר שדהו נמי דבסמוך מוקי לה בירושלמי בשנתן דעתו למכור מתחלה ויבש המעין ונקצץ האילן כשיבש משעה ראשונה והא דא"ר אבהו בשם ר' יוחנן היורש מביא ואינו קורא מדקדק עליה בירושל' מה תנן קיימין בחיי אביו שלוחו הוא ואם לאחר מיתת אביו שלו הן אלא כן אנן קיימין בשהיה אביו חולה או מסוכן:
והאשה מביאה ואינה קוראה אבל בעלה מביא וקורא כדתנן בסוף השולח (שם) ולביתך מלמד שאדם מביא בכורים מנכסי אשתו וקורא ומסיק התם מתוך ברייתא אחרת דלא איירי בחיי אשתו לריש לקיש אלא לאחר מיתה ואיצטריך קרא להיה מביא ושמע שמתה וכן בירושלמי שאינה יכולה לומר אשר נתתה לי. דבין למאן דאמר ב"ב (דף קיז.) ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ בין למאן דאמר לבאי הארץ לא היו נקבות בכלל:
ירושלמי (שם) כתיב ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך (דברים כו) מלמד שאדם מביא ביכורין מנכסי אשתו וקורא ריש לקיש אמר לאחר מיתה הא בחייה לא רבי יוחנן אמר לא שנייה היא מחיים היא לאחר מיתה:
לא תנשא לכהונה - דכתיב (ביחזקאל מד) מזרע בית ישראל יקחו להם נשים, [וכשאמה] מישראל קרינא בה מזרע ישראל דמשמע ואפילו מקצת זרע. והלכה כר' אליעזר בן יעקב לכתחלה, אבל בדיעבד אם נשא אין מוציאין אותה ממנו, ובניה כשרים אפילו להיות כהנים גדולים:
האפטרופוס - הממונה על היתומים, בין שמנוהו בית דין בין שמנהו אבי יתומים. אפטרופוס אבי הקטנים, בלשון רומי קורין לאב פאטי"ר ולקטנים פוס:
והשליח - שלקטן מתחלה לשלחן ביד אחר אז מצי למשלחינהו אבל לקטן להביאן הוא עצמו לא מצי למשלחינהו, שכל בכורים שנראו לקריאה אינן נתנים אלא בקריאה:
והאשה - אבל אם יש לה בעל בעלה מביא וקורא, דכתיב (דברים כו) אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך, מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא:
שאין יכולין לומר אשר נתת לי - שלא נתחלקה הארץ לנקבות ו. וכתיב (במדבר כו) איש לפי פקודיו עד שיהיה ודאי איש ז:
הגר מביא ואינו קורא. כתב הר"ב בשם הרמב"ם שאינו הלכה דאברהם נקרא אב לכל העולם. ומסיים הרמב"ם לפי שהוא למדם אמונה ע"כ. אבל כ"ע מודו דלא נתחלקה הארץ לגרים. וזה באר בחבורו מטעם דשבועה שנשבע לאברהם היתה קודם שנקרא אברהם:
ואם היתה אמו מישראל. לשון הר"ש בירושלמי פריך כלום נשבע לנקבות ולא משני מידי. ושמא לא חש לשנויי דלאו פירכא היא עכ"ל. והיינו טעמא דלאו פירכא היא דאף על גב דלאמו לא נשבע [כדפי' במשנה דלקמן] לאבי אמו שהוא מישראל נשבע ועוד הגע בעצמך דשבועה דלאבותינו ליוצאי מצרים או לבאי הארץ היתה. אי נמי לאברהם ליצחק ויעקב ולאו אבות המביאים ממש):
[ואפילו עד עשרה דורות. ונראה לי דלאו דוקא אלא כמו שנאמר בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה"נ דכותי' ול' הרמב"ם בפ' י"ט מהלכות אסורי ביאה אפילו לאחר כמה דורות]:
והאשה. פי' הר"ב שלא נתחלקה הארץ לנקבות. וכן פירשו הרמב"ם. והר"ש. ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה. כמו שעי"ז ציוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':
[וטומטום ואנדרוגינוס. וכתב הר"ב וכתיב איש לפי פקודיו וכו'. תמיהני דכל דוכתי אימעטו מכח ספק. ובמתני' דלקמן נמי ממעטינן קונה שני אילנות מחמת ספק]:
(ה) (על המשנה) עד עשרה דורות. לאו דוקא דכמו שנא' בממזר עד דור עשירי ופירושו עד עולם ה"נ דכותיה וכ"כ הר"מ אפילו לאחר כמה דורות:
(ו) (על הברטנורא) ובנות צלפחד לאו בתורת חלוקה לקחו אלא בתורת ירושה כמו שעי"ז צוה לדורות והעברתם את נחלתו וגו':
(ז) (על הברטנורא) תמיהני דבכל דוכתי אימעטו מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטין קונה שני אילנות מכח ספק. תוי"ט:
ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו': מילתי' דר' אליעזר שנוי' בפ' עשרה יוחסין ופליגי תנאי והתם עיקר והכא אגב גררא נקטה:
בפי' ר"ע ז"ל דכתיב מזרע בית ישראל יקחו להם נשים וכשאמה וכו'. אמר המלקט הפסוק אינו אומר רק ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים כי אם בתולות מזרע בית ישראל וכו'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל בת גרים שאבי' ואמה גריס עד שתהא אמה מישראל או אמו של הזכר וכ"ש אביו או הגיורת אמה מישראל וכ"ש אבי' מישראל ע"כ. וז"ל הרמב"ם ז"ל אבל לכתחלה אין מתירין לישא אותה כר' אליעזר בן יעקב עד שיהא לה אב או אם או זקן או זקנה מישראל ואפי' למעלה הרבה ואז תנשא כר"א בן יעקב לכתחלה ע"כ וקשה לע"ד לשון אשה דנקט ראב"י במילתי' דהוה סגי דליתני ראב"י אומר בת גרים לא תנשא וכו':
אשר נתת לי ה': גרסי':
יכין
ר' אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים: אפי' עד י' דורות ולא הי' צד א' ישראל:
ואפילו עד עשרה דורות: לאו דוקא. אלא ר"ל אפילו עד כמה דורות ואפי' טפי מי' דורות:
עד שתהא אמן מישראל: וכ"ש בהי' רק אביה ישראל. וקיי"ל [אה"ע הי' ז' סכ"א] לכתחילה לא תנשא ובדיעבד לא תצא בהיתה הורתה ולידתה בקדושה ואפי' היה צד א' ישראל נמי רק בהיתה הורתה ולידתה בקדושה מותרת לכהן [ב"ש שם]:
האפוטרופוס: בין שמינוהו ב"ד או אבי יתומים:
והשליח: שלקטן בעה"ב מתחלה כדי לשלחן ביד אחר דאל"כ אינו רשאי לשלחן [ועיין רש"י גטין דמ"ז ב' ד"ה מביא]:
והעבד: וביש לה בעל הוא מביא וקורא:
מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי השם: דכל אלו לא נטלו חלק בארץ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת