משירי החורף (ביאליק)

הַצּוּר הוֹרִיד לָנוּ יוֹם חָזָק מִצֹּר,
יוֹם עָז, מוּצָק אֶחָד כְּפוֹר, קֶרַח וָקֹר.
 
רוּם עוֹלָם, כָּל-כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתַּחַת,
הָאוֹר וְהָאַוֵּר כְּעֵין מִקְשָׁה אַחַת.
 
אֵין זֹאת כִּי נִתְרוֹפֵף הָעוֹלָם – וּנְתָנוֹ
הַיּוֹצֵר בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַל-גַּב סְדָנוֹ,
 
וַיָּנֶף פַּטִּישׁוֹ, וּבְהַלְמוּת עֲנָק
אֵל קָרָא לַכֹּחַ וַיִּשֹּׁם: חֲזָק!
 
וְלֵיל תָּמִים בֵּין פַּטִּישׁ וּסְדָן אוֹתוֹ רִקַּע,
וּכְאִלּוּ כָל-כֹּחוֹ, כִּבְיָכוֹל, בּוֹ שִׁקַּע.
 
וַיֵּצֵא עִם-שֶׁמֶשׁ יוֹם עַזִּיז וּמְסֻמָּר
וְכֹחַ עוֹלָמִים בּוֹ חָסוּם וּמְשֻׁמָּר.
 
וְעוֹד תְּלוּיִם בָּאַוֵּר צַחְצוּחֵי הַזִּיו
מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ, מֵאֵד רוּחַ פִּיו.
 
וְאוֹר בֹּקֶר מִסְתַּנֵּן עֲלֵיהֶם בִּיקָרוֹ,
וְנִטַּל כָּל-חֻמּוֹ וְנִשְׁאַר זָהֳרוֹ.
 
וְאֵין סוֹף לַלַּבְנוּנִית וְלַזֹּהַר אֵין קֵץ,
מִתַּחְתִּית עַד-רוֹם וּמִבַּיִת עַד-עֵץ.
 
וְהַשֶּׁלֶג בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה מְנֻפֶּה,
כַּזְּכוּכִית הַלְּבָנָה עַל-כֻּלָּם מְצֻפֶּה.
 
וְהַגַּגּוֹת כְּכוֹבְעֵי הַשַּׁיִשׁ מַרְאִיתָם,
מַחֲצִיתָם מַבְהִיקִים וְעֵין תְּכֵלֶת מַחֲצִיתָם,
 
וּלְעֵינֵי כָל-חַי וְהַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִירִים –
הָעוֹרְבִים לְבַדָּם עַל-גַּבָּם מַשְׁחִירִים,
 
מַחֲלִיקִים עַל-צִפּוּי הַזְּכוּכִית וְצֹרְחִים,
מְנַקְּרִים וְשׂרְטִים – וּפִתְאֹם הֵם פֹּרְחִים.
 
וַעֲשַׁן הָאֲרֻבּוֹת, כִּזְקַן עַתִּיק יוֹמִין,
מִסְתַּלְסֵל בֶּהָדָר וְנִשָּׂא לִמְרוֹמִים.
 
וְהַקֶּרַח הַלֹּהֵט בַּכֹּל מְפַעְפֵּעַ,
וּבְלֶב-כֹּל אוֹן אֵיתָן כַּמַּסְמֵר נוֹטֵעַ;
 
וּבָהִיר וּמוּצָק הָעוֹלָם! זֶה-כֹּחוֹ –
שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת-עַצְמוֹ וְהוּא חָזָק מִתּוֹכוֹ.
 
מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ, מֵרֹב עֹצֶר אוֹנִים
מִתְבַּקְּעִים בַּיַּעַר חֲסִינֵי אַלּוֹנִים.
 
כְּמוֹ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים כָּל-מְצוּקֵי הָאָרֶץ
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁחִשְּׁבוּ הִתְפָּרֶץ,
 
וְהֵם חוֹתְרִים וְחוֹרְגִים מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם –
עוֹד מְעַט וְהִתְפּוֹצֵץ הַכַּדּוּר מִפְּנֵיהֶם!
 
                           *
 
וּבְלִבּוֹ שֶׁל-אָדָם אוֹן שַׂגִּיא פּוֹרֵחַ,
וּכְיוֹם זֶה הוּא בָהִיר וְקַר וּבוֹטֵחַ.
 
וְעָצַם הַכֹּחַ וְשָׂגָה וְגָאָה
מֵרֶגַע לְרֶגַע, מִשָּׁעָה לְשָׁעָה.
 
וְצַר-לוֹ בֶּחָזֶה וּמְחַשֵּׁב הֲרֹס
אֶת-קִירוֹת הַלֵּב מֵהִתְאַפֵּק וָעֹז.
 
הַפָּנִים לְהָבִים, כָּל-שָׁרִיר מָתוּחַ,
וּכְמִדְרַךְ עֲנָקִים מִצְעָדוֹ בָטוּחַ.
 
וְשָׁאַף אֶת-נִשְׁמַת הַקֶּרַח מְלֹא לֹעוֹ
וּבָאָה כַּבַּרְזֶל בְּדָמוֹ וּזְרֹעוֹ.
 
וּלְאֶגְרֹף שֶׁל-בַּרְזֶל כַּף-יָדוֹ נִקְמֶצֶת
וְתַאֲוָה אַדִּירָה אֶל-תּוֹכָה פּוֹרֶצֶת:
 
לַהֲלֹם בָּאֶגְרֹף וּלְפוֹצֵץ בְּאַחַת
שָׁמַיִם מֵעָל וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.
 
וְצַר-לוֹ מִכֹּחַ, וְלֹא יָכִיל לֵב אוֹתוֹ,
וְהִתְפָּרֵץ מִכְּבָלָיו עָרוֹתוֹ, עָרוֹתוֹ.
 
וְהִתְנַפֵּל אֶל-חֵיק עֶגְלַת-חֹרֶף: "הוֹ, רַכָּב,
כְּנֶשֶׁר אֶל-מֶרְחַב אֵין-סוֹף וּלְמֶרְחַקָּיו!
 
לִמְקוֹם שֶׁתִּתְאַדַּם הַלֶּחִי וִיסֹעַר
כַּמּוֹץ לִפְנֵי סוּפָה הָעֹז וְהַנֹּעַר!
 
וּבְאֶרֶץ לֹא-עֻבַּד בָּהּ, רְחָבָה וּבְהִירָה –
כָּאֵפֶר תְּפֻזַּר-נָא עָצְמָה כַבִּירָה!"
 
תרס"ב.

טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.