משירי החורף (ביאליק)
הַצּוּר הוֹרִיד לָנוּ יוֹם חָזָק מִצֹּר,
יוֹם עָז, מוּצָק אֶחָד כְּפוֹר, קֶרַח וָקֹר.
רוּם עוֹלָם, כָּל-כַּדּוּר הָאָרֶץ מִתַּחַת,
הָאוֹר וְהָאַוֵּר כְּעֵין מִקְשָׁה אַחַת.
אֵין זֹאת כִּי נִתְרוֹפֵף הָעוֹלָם – וּנְתָנוֹ
הַיּוֹצֵר בַּלַּיְלָה הַזֶּה עַל-גַּב סְדָנוֹ,
וַיָּנֶף פַּטִּישׁוֹ, וּבְהַלְמוּת עֲנָק
אֵל קָרָא לַכֹּחַ וַיִּשֹּׁם: חֲזָק!
וְלֵיל תָּמִים בֵּין פַּטִּישׁ וּסְדָן אוֹתוֹ רִקַּע,
וּכְאִלּוּ כָל-כֹּחוֹ, כִּבְיָכוֹל, בּוֹ שִׁקַּע.
וַיֵּצֵא עִם-שֶׁמֶשׁ יוֹם עַזִּיז וּמְסֻמָּר
וְכֹחַ עוֹלָמִים בּוֹ חָסוּם וּמְשֻׁמָּר.
וְעוֹד תְּלוּיִם בָּאַוֵּר צַחְצוּחֵי הַזִּיו
מִנִּשְׁמַת אֱלוֹהַּ, מֵאֵד רוּחַ פִּיו.
וְאוֹר בֹּקֶר מִסְתַּנֵּן עֲלֵיהֶם בִּיקָרוֹ,
וְנִטַּל כָּל-חֻמּוֹ וְנִשְׁאַר זָהֳרוֹ.
וְאֵין סוֹף לַלַּבְנוּנִית וְלַזֹּהַר אֵין קֵץ,
מִתַּחְתִּית עַד-רוֹם וּמִבַּיִת עַד-עֵץ.
וְהַשֶּׁלֶג בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה מְנֻפֶּה,
כַּזְּכוּכִית הַלְּבָנָה עַל-כֻּלָּם מְצֻפֶּה.
וְהַגַּגּוֹת כְּכוֹבְעֵי הַשַּׁיִשׁ מַרְאִיתָם,
מַחֲצִיתָם מַבְהִיקִים וְעֵין תְּכֵלֶת מַחֲצִיתָם,
וּלְעֵינֵי כָל-חַי וְהַשֶּׁמֶשׁ מַזְהִירִים –
הָעוֹרְבִים לְבַדָּם עַל-גַּבָּם מַשְׁחִירִים,
מַחֲלִיקִים עַל-צִפּוּי הַזְּכוּכִית וְצֹרְחִים,
מְנַקְּרִים וְשׂרְטִים – וּפִתְאֹם הֵם פֹּרְחִים.
וַעֲשַׁן הָאֲרֻבּוֹת, כִּזְקַן עַתִּיק יוֹמִין,
מִסְתַּלְסֵל בֶּהָדָר וְנִשָּׂא לִמְרוֹמִים.
וְהַקֶּרַח הַלֹּהֵט בַּכֹּל מְפַעְפֵּעַ,
וּבְלֶב-כֹּל אוֹן אֵיתָן כַּמַּסְמֵר נוֹטֵעַ;
וּבָהִיר וּמוּצָק הָעוֹלָם! זֶה-כֹּחוֹ –
שֶׁכּוֹבֵשׁ אֶת-עַצְמוֹ וְהוּא חָזָק מִתּוֹכוֹ.
מֵרֹב אַמֵּץ כֹּחַ, מֵרֹב עֹצֶר אוֹנִים
מִתְבַּקְּעִים בַּיַּעַר חֲסִינֵי אַלּוֹנִים.
כְּמוֹ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים כָּל-מְצוּקֵי הָאָרֶץ
בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שֶׁחִשְּׁבוּ הִתְפָּרֶץ,
וְהֵם חוֹתְרִים וְחוֹרְגִים מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם –
עוֹד מְעַט וְהִתְפּוֹצֵץ הַכַּדּוּר מִפְּנֵיהֶם!
*
וּבְלִבּוֹ שֶׁל-אָדָם אוֹן שַׂגִּיא פּוֹרֵחַ,
וּכְיוֹם זֶה הוּא בָהִיר וְקַר וּבוֹטֵחַ.
וְעָצַם הַכֹּחַ וְשָׂגָה וְגָאָה
מֵרֶגַע לְרֶגַע, מִשָּׁעָה לְשָׁעָה.
וְצַר-לוֹ בֶּחָזֶה וּמְחַשֵּׁב הֲרֹס
אֶת-קִירוֹת הַלֵּב מֵהִתְאַפֵּק וָעֹז.
הַפָּנִים לְהָבִים, כָּל-שָׁרִיר מָתוּחַ,
וּכְמִדְרַךְ עֲנָקִים מִצְעָדוֹ בָטוּחַ.
וְשָׁאַף אֶת-נִשְׁמַת הַקֶּרַח מְלֹא לֹעוֹ
וּבָאָה כַּבַּרְזֶל בְּדָמוֹ וּזְרֹעוֹ.
וּלְאֶגְרֹף שֶׁל-בַּרְזֶל כַּף-יָדוֹ נִקְמֶצֶת
וְתַאֲוָה אַדִּירָה אֶל-תּוֹכָה פּוֹרֶצֶת:
לַהֲלֹם בָּאֶגְרֹף וּלְפוֹצֵץ בְּאַחַת
שָׁמַיִם מֵעָל וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.
וְצַר-לוֹ מִכֹּחַ, וְלֹא יָכִיל לֵב אוֹתוֹ,
וְהִתְפָּרֵץ מִכְּבָלָיו עָרוֹתוֹ, עָרוֹתוֹ.
וְהִתְנַפֵּל אֶל-חֵיק עֶגְלַת-חֹרֶף: "הוֹ, רַכָּב,
כְּנֶשֶׁר אֶל-מֶרְחַב אֵין-סוֹף וּלְמֶרְחַקָּיו!
לִמְקוֹם שֶׁתִּתְאַדַּם הַלֶּחִי וִיסֹעַר
כַּמּוֹץ לִפְנֵי סוּפָה הָעֹז וְהַנֹּעַר!
וּבְאֶרֶץ לֹא-עֻבַּד בָּהּ, רְחָבָה וּבְהִירָה –
כָּאֵפֶר תְּפֻזַּר-נָא עָצְמָה כַבִּירָה!"
תרס"ב.
טקסט זה הועתק מפרויקט בן-יהודה.