משיבת נפש/פז

<< · משיבת נפש · פז · >>

צְרִיכִין לֵידַע שֶׁכָּל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסֵפֶר "רֵאשִׁית חָכְמָה" וּשְׁאָר סִפְרֵי קֹדֶשׁ עִנְיְנֵי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה גְּדוֹלָה וְעֹצֶם הַפְּגָם וְהָעֹנֶשׁ שֶׁל כָּל חֵטְא וּפְגָם אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא, אֵין הַכַּוָּנָה בְּכָל זֶה בִּכְדֵי לְרַחֵק אֶת הָאָדָם מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְהַחֲלִישׁ דַּעְתּוֹ בְּיוֹתֵר חַס וְשָׁלוֹם, רַק כַּוָּנָתָם הַטּוֹבָה הוּא רַק לְקָרֵב וּלְהַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים וְיִתְרַחֲקוּ אֲפִלּוּ מִפְּגָם כָּל שֶׁהוּא, כִּי בְּוַדַּאי כָּךְ רָאוּי לָהֶם לְפִי עֹצֶם קְדֻשָּׁתָם מִשָּׁרְשָׁם, אֲבָל אַף־עַל־פִּי־כֵן אֲפִלּוּ מִי שֶׁפָּגַם כְּמוֹ שֶׁפָּגַם רַחֲמָנָא לִצְלָן, בְּוַדַּאי צָרִיךְ לְקַיֵּם מַאֲמַר הַכָּתוּב - אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מִי שֶׁאָכַל שׁוּם וְרֵיחוֹ נוֹדֵף יַחֲזֹר וְיֹאכַל שׁוּם וִיהִי רֵיחוֹ נוֹדֵף יוֹתֵר. וּבְוַדַּאי צָרִיךְ הָאָדָם לְהַחֲיוֹת וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת תָּמִיד יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְקַבֵּל הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר לְרָעָה חַס וְשָׁלוֹם, לְהִתְרַחֵק עַל־יְדֵי־זֶה בְּיוֹתֵר רַק שֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינַת יִרְאַת הַשֵּׁם לְחַיִּים דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי הַיִּרְאָה וְהַמּוּסָר וְלֹא לְהִתְרַחֵק חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְּרַבָּא, מֵעֹצֶם הַיִּרְאָה יְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְקַיֵּם דִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁהִזְהִירוּנוּ לְהַאֲמִין בְּחַסְדּוֹ וְטוּבוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם (שָׁם אוֹת כ"ח):