משה דוד ואלי על משלי לא ל
| משה דוד ואלי על משלי • פרק ל"א • פסוק ל' |
• ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי
אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝הֹוָ֗ה הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃
<< · משה דוד ואלי על משלי · לא · ל · >>
והנה, כשמשבחין את אשת חיל סתם "ואת עלית על כולנה", אין כוונתם על יופיה, כי הוא דבר חומרי שאין לו העמדה וקיום, שהרי מעט חולי שיבוא ממעט את היופי והזקנה מבטלתו, וכל שכן המוות שמורידו לידי עפר רימה ותולעה. ולכן משביחין את העיקר שהוא יראת ה', ואינם מקפידים על הטפל שאינו אלא שקר והבל, כמו שהוא היופי החומרי של מישכא דחיויא, דאיהו שופרא דבלי בעפרא, ואין השבח ראוי כי אם אל היופי הרוחני שהוא האמיתי והעיקרי וקיים לעד. וזהו שאמר: "שקר החן והבל היופי, אשה יראת ה' היא תתהלל". וכבר ידוע שאין "אשה יראת ה'" כמו אשת חיל העליונה, דאיהי דרגא דיראה ממש, וכל מגמתה תמיד לעשות רצון בעלה שהוא המלך הקדוש שם הוי"ה דיקא, וזה סוד: "אשה יראת ה' היא תתהלל".
ואם תאמר: ולמה לא ישבחו גם את יופיה, כאילו היתה כעורה ח"ו חס וחלילה, חס ושלום, והלא אדרבא, היא היותר נאה מכל הנאות, כמו שמצינו בשיר השירים שבעלה משבחה בעניין אמרו (שיר השירים): "כלך יפה רעיתי ומום אין בך"! אלא, סוד העניין דע, כי יש זמן שהיא נראית כעורה, ושאר המלכיות נראה שהן נאות יותר ממנה, כמו שהוא בזמן הגלות, שהיא לבושה לבושי קדרות, וגם נמשך לה מעט מזער מן העור העליון, בגין דאתרא הוא דקא גרים, וזה וזה גורם שהיא נראית כעורה, כמו שאומרת על עצמה: (שיר השירים א): "אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש", ושאר המלכיות נראות יותר נאות, לפי שמאיר אליהן האור המגולה מצד הגבורות בעת הצלחתן, אבל היופי שלהם אינו אלא של שקר והבל, לפי שאין לו העמדה וקיום, כי הוא עתיד להסתלק מהם בעת מפלתן, ולהינתן אל המלכות הקדושה שהיתה נראית כעורה בזמן הגלות מפני חסרונה. וזהו שאמר: "אשה יראת ה' היא תתהלל" בלשון עתיד, לרמוז אל כללות האורות שיהיה לה בזמן הגאולה. וכל שכן שהוא שלה וראוי לה על כל פנים, ולא ניטל ממנה אלא מפני עוונותיהם של ישראל, שלטעם זה אמר הנביא: (ישעיהו ס א): "קומי אורי כי בא אורך", כלומר: האור שהוא שלך. וכנגד זה נאמר כאן: "היא תתהלל", כלומר: היא ולא שאר מלכויות של חול, כי האור העליון גנוב הוא איתם, והוא שמראה להם פנים בעת שליטתן.
וכמה יפה אמר רבי ישמעאל "בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן", שהרי בנות ישראל כולן הן משורשה של זאת אשת חיל העליונה, ולכן מגיע אליהן מה שמגיע לה בזמן הגלות, שהוא עניין רע של לבושי קדרות ומיעוט האורות, שהכל נרמז בלשון עניות. ונמצא שהן נאות מצד עצמן, כמו שהיא אשת חיל העליונה, אבל צרתה היא צרתן ועניותה היא עניותן. וכאשר תחזור העטרה ליושנה ואשת חיל לאיתנה, אז לא תמצאנה בנות יפות בכל העולם כבנות ישראל, כי אורה של אשת חיל תתפשט עליהן ועל הבחורים השמחים עמהן, וכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'.