מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה י"ד

פרשה י"ד: המזבח על הירדן (כ"ב, א- לד)

תחום הפרשה

פרשתנו עוסקת בקורות את שני השבטים וחצי לאחר ארבע עשרה שנות כיבוש ונחלה: מעשה המזבח שבנו על הירדן ותגובת עמ"י לכך. פרשות הכיבוש והנחלה מסתיימות בפסקת סיום וסיכום:
"ויתן ה' לישראל את כל הארץ אשר נשבע לתת לאבותם וירשוה וישבו בה: וינח ה' להם מסביב ככל אשר נשבע לאבותם ולא עמד איש בפניהם מכל איביהם את כל איביהם נתן ה' בידם: לא נפל דבר מכל הדבר הטוב אשר דבר ה' אל בית ישראל הכל בא" (כ"א, מא- מג).
לאחר תיאור זה של סיום חלוקת הארץ מתחילה פרשה חדשה והיא פרשת חזרתם של שני השבטים וחצי לעבה"י המזרחי והפרידה מהם. פרשתנו מובדלת בפסקא לפני ואחרי, כלומר גם מבחינת התוכן וגם לפי סימון פרשות המסורה, גבולותיה של הפרשה ברורים מאוד: כ"ב, א-לד.
פרשתנו פותחת בקריאתו של יהושע "לראובני ולגדי ולחצי מטה מנשה" (א) . יהושע מחזק אותם לקיום המצוות: "רק שמרו מאוד לעשות את המצוה ואת התורה..." (ה). לאחר מכן יהושע משלחם לנחלתם לעבר הירדן המזרחי עם שלל רב.
כאשר הם מגיעים ל"גלילות הירדן" הם בונים שם "מזבח על הירדן מזבח גדול למראה"(י). עמ"י חוששים שהם עשו זאת כעבו"ז, משום כך עמ"י מתכונן לצאת ולהילחם בהם . אלא שלפני כן העם שולח משלחת בראשות פנחס בן אלעזר לבירור העניין.
שבטי עבה"י המזרחי הסבירו את מניעיהם למשלחת, והבהירו כי המזבח לא נועד לעבו"ז, אלא להיפך, מטרתם לחזק את הקשר לעמ"י ולעבודת ה'. הם הסבירו כי הם חוששים, שבדורות הבאים יווצר נתק בין שני חלקי העם, ובני הדור הבא בעבה"י המערבי לא יהיו מוכנים לקבלם כחלק מהעם: "ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת לאמר מחר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם ולה' אלקי ישראל" (כד). מחשש זה הם בנו מזבח באיזור הגבול כדי להעיד שכולנו עם אחד ולכולנו א-ל אחד: "כי עד הוא בינינו וביניכם" (כח).
הדברים התקבלו אצל המשלחת בשביעות רצון "וייטב בעיניהם". המסר הועבר לבנ"י, "וייטב הדבר בעיני בנ"י ויברכו אלקים..." בעקבות האירוע "ויקראו בני ראובן ובני גד למזבח כי עד הוא בינתינו כי ה' האלקים"(לד).

ענייני הפרשה'

• יהושע נפרד משני השבטים וחצי א-ו
• יהושע משלחם עם שלל ז-ח
• שני השבטים וחצי חוזרים לעבה"י המזרחי ובונים מזבח בגלילות הירדן ט-יב
• בנ"י שולחים משלחת לעבה"י המזרחי ומוכיחים את שני השבטים וחצי יג- כ
• שני השבטים וחצי מצטדקים ומסבירים את מעשיהם כא-כט
• המשלחת מקבלת את דברי שבטי עבה"י המזרחי וחוזרת למקומה ל-לד
  

מרכז הפרשה

בפרשה 34 פסוקים כ"ב א-לד.

מחצית א:כ"ב, א-טו = 15 פסוקים

מרכז:

  דברי משלחת ישראל לשבטי עבה"י המזרחי
                     ( ט"ז- כ[ 5 פסוקים])

מחצית ב: כ"א- לד = 14 פסוקים

למשמעות הרעיון המרכזי
במרכז הפרשה נמצא נאום משלחת שבטי ישראל אל שני השבטים וחצי. נאום שכולו תוכחה, כ"ב, טז- כ:
"כה אמרו כל עדת ה' מה המעל הזה אשר מעלתם באלקי ישראל לשוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכם מזבח למרדכם היום בה': המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו עד היום הזה ויהי הנגף בעדת ה': ואתם תשבו היום מאחרי ה' והיה אתם תמרדו היום בה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצף: ואך אם טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו ובה' אל תמרדו ואתנו אל תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח ה' אלהינו: הלוא עכן בן זרח מעל מעל בחרם ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו: "

ערבות הדדית
ניתן לאמר כי הרעיון המרכזי המודגש בפסוקי המרכז הוא הערבות ההדדית. למעשה, כאשר שני השבטים וחצי עוברים אל מעבר לירדן, יש חשש מניתוק של שני חלקי העם, בייחוד על רקע החיץ הגיאוגרפי של נהר הירדן. עם הפרידה מתגבר החשש של הניתוק על רקע אי עבודת ה'. משכן שילה מהווה את המרכז הרוחני, שם עמ"י אמור להקריב את קורבנותיו ורק שם, (כי נאסרו הבמות). לשם עמ"י אמור לעלות לרגל. מאחר וכך יש חשש כבד והגיוני כי השבטים הרחוקים יתעצלו להגיע עד לשילה לעבודת הקורבנות. בלב העם מקנן החשש כי השבטים הרחוקים אשר בעבה"י יתנתקו משילה ומעבודת ה' וימשכו אחר עבו"ז.
העם מודע מאוד לעניין הערבות ההדדית. במשך כל תקופת המלחמות - כיבוש הארץ העם התגבש באופן המעשי ביותר. במשך שבע שנים יצאו "כל עם המלחמה" לכיבוש הארץ. מעשה עכן חיזק עוד יותר את המשמעות של הערבות ההדדית בקרב העם. משום כך העם מזדעק כאשר הוא רואה את בנית המזבח הגדול למראה אשר נבנה בגלילות הירדן. העם חושש שמא המזבח נועד לעבו"ז, ובליבו חשש של עונש על כל העם, כפי שקרא לאחר חטא עכן.
בנאום העם לשבטי עבה"י אנו מוצאים את שם ה' מופיע 10 פעמים! דבר זה בא להביע את חששם הכבד שמא יש פגם בעבודת ה'. כמו כן העם חושש שחטא של קבוצה אחת יפגע בכל העם: "ומחר אל כל עדת ישראל יקצף".
אכן עניין זה של חשש לעונש, לפי תקדים עכן, מודגש במרכז נאום שבטי ישראל: בנאום חמישה פסוקים ובפסוק השלישי, במרכז הנאום, הדברים כתובים מפורשות: "ואתם תשבו היום מאחרי ה' והיה אתם תמרדו היום בה' ומחר אל כל עדת ישראל יקצף" (יח).
המבנה של פסוקי המרכז אף הוא מדגיש רעיון זה של ערבות הדדית. כל הרעיונות בפסוקי המרכז מופיעים פעמיים ובצורה מקבילה, כאשר באמצע פסוקי המרכז, אנו נמצא את הרעיון של הערבות ההדדית, את החשש שאחד יחטא ועל כל העדה יקצוף:

מבנה פסוקי המרכז

[טז]כה אמרו כל עדת ה'
 |  מה המעל הזה אשר מעלתם באלקי ישראל
 |  |  לשוב היום מאחרי ה' בבנותכם לכם מזבח
 |  |  |  למרדכם היום בה':
 |  |  |  |  [יז]המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו
 |  |  |  |  |  עד היום הזה ויהי הנגף בעדת ה'.
 |  |  |  |  |  |  [יח]ואתם תשבו היום מאחרי ה' והיה אתם תמרדו היום בה' 
 |  |  |  |  |  ומחר אל כל עדת ישראל יקצף:
 |  |  |  |  [יט]ואך אם טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת ה'אשר שכן שם משכן ה' והאחזו בתוכנו
 |  |  |   ובה' אל תמרדו ואתנו אל תמרדו
 |  |  בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח ה' אלקינו:
 |  [כ]הלא עכן בן זרח מעל מעל בחרם
 ועל כל עדת ישראל היה קצף והוא איש אחד לא גוע בעונו:

למבנה פסוקי המרכז – קשר שרשרת.

עיון מדוקדק בפסוקי המרכז יראה לנו, כי הפסוק הראשון של נאום השבטים מתקשר עם המרכז ועם הסיום, מאידך המרכז מתקשר גם עם הסיום. בכך מודגש הרעיון העיקרי של הערבות ההדדית, זאת ע"י קריאה מצומצמת של פסוקי המרכז: הפתיחה, המרכז והסיום.