מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה י"ג

פרשה י"ג: כיבוש ונחלה (ו', א-כ"ב, ו)

תחום הפרשה

פרשת הכיבוש והנחלה בנויה משתי הפרשות הקודמות: פרשת הכיבוש ופרשת הנחלה. לעיל בדקנו את שתי הפרשות כל אחת בפני עצמה, כעת נתייחס לשתיהן כאל יחידה אחת. פרשה זו מקיפה כמעט את כל הספר.
יש הגיון רב בחיבור שתי הפרשות האלה לאחת. ראשית, עניינו ועיקרו של הספר הוא הכיבוש והנחלה. שנית, הכיבוש לבד חסר תכלית כל מטרתו - הנחלה. הא בהא תליא. אשר על כן יש לראות בכל פרקי הכיבוש והנחלה פרשה אחת.
מאחר שהפרשה כוללת את שתי הפרשות הקודמות, הרי שתחום הפרשה יהא בתחילתה של פרשות הכיבוש וסיומה של הפרשה יהא בסוף פרשת הנחלה. פרשתנו אם כן תתחיל בתחילת מלחמת יריחו (ה', יג ראה הערות 2, 12), וסיומה של הפרשה יהא עם שילוחם של שני השבטים וחצי לעבה"י המזרחי בסוף פרשת הנחלות. (כ"ב, ח)

מבנה ומרכז
כל הפסוקים בפרשה
בפרשה ארוכה זו מהווה את רובו של ספר יהושע
ה':3; ו':27; ז':26; ח':35; ט':27; י':43; י"א:23; י"ב:24; י"ג:33; י"ד:15; ט"ו:63; ט"ז:10; י"ז:18; י"ח:28;י"ט:51; כ':9; כ"א:43; כ"ב:8
סך כל הפסוקים=486

מחצית א':
ה':3; ו':27; ז':26; ח':35; ט':27; י':43; י"א:23; י"ב:24; י"ג,א-ל"ב:32
סך כל הפסוקים=240

מרכז:

"ולשבט הלוי לא נתן משה נחלה ה' אלקי ישראל הוא נחלתם כאשר דבר להם:
ואלה אשר נחלו בני ישראל בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבני ישראל:
בגורל נחלתם כאשר צוה ה' ביד משה לתשעת המטות וחצי המטה: כי נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן וללוים לא נתן נחלה בתוכם:
כי היו בני יוסף שני מטות מנשה ואפרים ולא נתנו חלק ללוים בארץ כי אם ערים לשבת ומגרשיהם למקניהם ולקנינם:
כאשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את הארץ" 
                                   ( י"ג,לג - י"ד,ה[6 פסוקים])
             

מחצית ב':

י"ד,ו-ט"ז:11; ט"ו:63; ט"ז:10; י"ז:18; י"ח:28;י"ט:51; כ':9; כ"א:43; כ"ב:8  

סך כל הפסוקים=240

למשמעות פסוקי המרכז

במרכז הפרשה אנו מוצאים שישה פסוקים, אשר מהווים פרשה עצמאית לפי המסורה , כלומר יש פסקא לפניהם ואחריהם:
י"ג, לג - י"ד, א-ה. בפסוקי המרכז אנו מוצאים שני רעיונות עיקריים:
א. גם משה וגם יהושע לא נתנו נחלה ללוים, כי "ה' אלוקי ישראל הוא נחלתם".
ב. כל חלוקת הנחלות נעשתה "כאשר צוה ה' את משה כן עשו".
באשר למיקום פסוקי המרכז, הרי שהם נמצאים בין תיאור חלוקת הנחלות של משה לבין זו של יהושע. בין חלוקת הנחלות בעבה"י המזרחי לשני השבטים וחצי לבין חלוקת הנחלות לשאר שבטי ישראל בארץ כנען. נמצאנו למדים שפסוקי המרכז מהווים חוליה מקשרת בין נחלת משה לבין נחלת יהושע.
עיון מפורט בפסוקי המרכז יגלה לנו כי תוכנם הינו בעל משמעות רבה, ומשום כך נכתבו הפסוקים במרכז הפרשה לצורך הדגשה. להלן הרעיונות העיקריים המובעים בפסוקי המרכז:
א. שבט לוי לא קיבל נחלה ע"י משה כי"ה' אלקי ישראל הוא נחלתם" (י"ג, לג).
ב. פירוט המנהיגים המנחילים את ארץ כנען: אלעזר הכהן, יהושע וראשי אבות המטות לבנ"י (י"ד, א).
ג. חלוקת הארץ לתשעת השבטים וחצי נעשתה "כאשר צוה ה' ביד משה" (י"ד, ב).
ד. שבט יוסף נחלק לשנים, משום כך שבט לוי אינו נחשב בין שנים עשר השבטים לצורך החלוקה. מאידך הם כן קיבלו "ערים לשבת" בתוך בני ישראל (י"ד, ד).
ה. "כאשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את הארץ" (י"ד, ה).

הרעיונות המובעים בפסוקי המרכז מובאים במבנה כיאסטי עם מרכז מודגש כדלקמן:

	הרעיונות בפסוקי המרכז	המקור
א.	משה לא נתן נחלה ללוויים	"ולשבט לוי לא נתן משה נחלה ה' אלקי ישראל הוא נחלתם" (י"ג,לג).
ב.	אלעזר הכהן, יהושע וראשי המטות מחלקים את נחלת תשעת השבטים וחצי.	"ואלה אשר נחלו בנ"י בארץ כנען אשר נחלו אותם אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי אבות המטות לבנ"י"(י"ד, א).
ג.	הכל נעשה "כאשר צוה ה'"	"כאשר צוה ה' ביד משה" (י"ד, ב).
ב.	משה כבר נתן נחלה לשני השבטים וחצי	"כי נתן משה נחלת שני המטות וחצי המטה מעבר לירדן" (י"ד, ג).
א.	משה לא נתן נחלה ללויים	"וללוים לא נתן נחלה בתוכם"(י"ד, ג).
סיום	1. מה כן קיבלו הלויים 2. הכל נעשה "כאשר צוה ה'"	"ולא נתנו חלק ללוים בארץ כי אם ערים לשבת..." (י"ד, ד). "כאשר צוה ה' את משה כן עשו בני ישראל ויחלקו את הארץ"

פסוקי המרכז קשורים לענייני הירושה, אך אין בהם פירוט נחלה כל שהיא. כלומר פסוקים אלה דומים יותר לפסוקי פתיחה או סיום , ובהם רעיונות כלליים ביחס לירושת הארץ, כגון: סיכום פועלו של משה ביחס לחלוקה, מי הם המחלקים את הירושה בנוסף ליהושע, לייחודו של שבט לוי, שלא קיבל ירושה. כמו כן במרכז פסוקי המרכז וגם בסיומה מודגשת העובדה כי הכל נעשה "כאשר צוה ה' את משה".

לסיכום אנו מוצאים כי במרכז הפרשה הדגיש הכתוב את הרעיונות החשובים ביחס לפרשתנו ואם אפשר לאמר ביחס לכל ספר יהושע.
א. הכל נעשה "כאשר צוה ה' ".
ב. הלוויים לא קיבלו נחלה כי ה' הוא נחלתם.

המסר לכל העם

העובדה שהלויים לא קיבלו נחלה כי ה' הוא נחלתם, עובדה זו מתייחסת רק למציאות כאשר כל עמ"י בארצו. אולם נראה כי בדבר זה יש מסר לכל עמ"י ולדורות ללא קשר למציאות של כל העם בארץ וללא קשר לעבודת שבט לוי בבית המקדש. עמ"י מכונה "ממלכת כהנים". כלומר בהבנה מסויימת כל העם קדוש, כל העם שואף לקדושה. (לא קדושת כהנים ביחס לעבודת ביהמ"ק, אלא קדושה במשמעות יותר רחבה). כל שבט חייב לשבת בנחלתו. זוהי מציאות בריאה של עם. רק כך עמ"י יכול למלא את ייעודו בעולם. ייעוד של קידוש שם שמיים ושל תיקון עולם במלכות שדי. אולם הנחלה הפיזית לא אמורה להפריע לעם לשאוף לכך שה' הוא נחלתו. כל העם ולא רק שבט לוי אמור להתקרב לאלוקיו באמצעות עבודת ה'. כל העם צריך לשאוף לכך שה' הוא נחלתו.