מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה י

פרשה י': המלחמה נגד מלכי הדרום ומלכי הצפון (י', א-י"א, כ)

תחום הפרשה

פרשה זו כוללת את שתי הפרשות הקודמות (ח', ט'), המלחמה נגד מלכי הדרום והמלחמה נגד מלכי הצפון. הפרשה תכלול את תיאורי המלחמות וכן את הסיכומים שבסופן כדלקמן.

• המלחמה נגד מלכי הדרום י', א-מא
• סיכום המלחמות בדרום י', מב- מג
• המלחמה נגד מלכי הצפון י"א, א-טו
• סיכום כל המלחמות י"א, טז-כ

ההיגיון שבקביעת הפרשה

שתי המלחמות האחרונות של יהושע: המלחמה נגד מלכי הדרום ונגד מלכי הצפון, מהוות את עיקר פרשות המלחמה של יהושע. מלחמות אלה אינן קרב נגד עיר אחת, אלא בכל אחת מהן נכבש חבל ארץ גדול ועיקרי. פעם אחת כל דרום הארץ, ופעם שניה כל צפון הארץ. בס"ה בשתי מלחמות אלה כבש יהושע את כל הארץ.
לעומת שתי מלחמות אלה הרי ששתי המלחמות הקודמות נגד יריחו ונגד העי הן מלחמות נקודתיות. כאשר בכל מלחמה נכבשה רק עיר אחת.

ייחודן של מלחמות יריחו והעי

ניתן למנות לפחות חמש סיבות מדוע יש להפריד את מלחמות יריחו והעי ממלחמות הכיבוש העיקריות בדרום ובצפון:

א. קרבות נקודתיים.
הקרבות ביריחו ובעי היו קרבות נקודתיים ולא מערכתיים. בכל קרב נכבשה עיר אחת בלבד. הדבר שונה מאוד מהמלחמות הבאות שהיו מערכתיות. האחת כנגד כל מלכי הדרום והאחת כנגד כל מלכי הצפון.

ב. מטרה ייחודית
כמובן, המטרה בקרבות היא לכבוש. אך ניתן לאמר כי בכיבוש יריחו והעי היתה מטרה נוספת ובעלת חשיבות רבה. המטרה בכיבוש יריחו: אין ספק, כי לכיבוש יריחו היתה מטרה עיקרית נוספת והיא לנטוע בעם את האמונה כי "ה' נלחם לכם". הניצחון הניסי חיזק בעם את האמונה ביכולתו ובאפשרותו לכבוש את הארץ. זאת לאו דווקא משום שבנ"י היו מלומדי מלחמה, אלא מפני שהם הבינו שה' נלחם לישראל וזהו המשך מהלך הגאולה שהחל ביציאת מצרים. עם ישראל זכה, ראה והפנים בקרב יריחו כי דברי רחב ודברי המרגלים ששלח יהושע מתקיימים: "ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ" (ב', ט דברי רחב ) וכן: "כי נתן ה' בידנו את כל הארץ..." (ב', כד דברי המרגלים). המטרה בכיבוש העי: מאידך המטרה העיקרית של קרב העי היתה לחנך את העם ולבסס אצלו את המודעות כי "ה' איש מלחמה", וה' יתן את הארץ בידנו, אך הדבר אינו ללא תנאי. הדבר תלוי במעשיהם של עם ישראל. משום כך בשל חטאו של עכן העם הפסיד בקרב על העי בפעם הראשונה, מאידך לאחר תיקון חטאו של עכן הצליח העם בקרב השני נגד העי. רק כאשר "וישב ה' מחרון אפו"(ז', כו), רק אז ה' מבטיח "אל תירא ואל תחת... ראה נתתי בידך את מלך העי ואת עמו ואת עירו ואת ארצו" (ח',א).

ג. כל העם יחוה את המלחמה.
בשתי מלחמות אלה מוזכר, שכל הלוחמים השתתפו בקרבות:
במלחמת יריחו: "וסבתם את העיר כל אנשי המלחמה" (ו', ג).
ובמלחמת העי: "ויקם יהושע וכל עם המלחמה" (ח', ג).
אין הגיון צבאי לתקוף עיר אחת עם "כל עם המלחמה" המונים למעלה מ- 600 אלף לוחמים. ואכן המרגלים אשר ריגלו את העיר העי המליצו על 2000 או 3000 איש ובמפורש מציעים לפי ההגיון הצבאי "אל תיגע שמה את כל העם" (ז', ג). כלומר, העובדה שבקרבות אלו יצאו כל העם הינו מכוון ולאו דווקא כשיקול צבאי. אלא מתוך השיקול שכל העם יחווה את הנס ביריחו ובהעי ובכך כולם יתחזקו באמונתם בה', כי ה' עושה לנו את החיל הזה. מסר זה כל העם צריך לחוות, משום כך כל העם יצא לשני הקרבות הראשונים, הגם שהיו נגד עיר בודדת. תכלית נוספת לכך שכל העם נלחם הוא ללא ספק הרצון האלקי לקשור את כל העם בעבותות אהבה לא"י. ע"י קשר מעשי, ע"י כך שהעם מוסר נפשו למען הארץ, נלחם עבור ארצו, הדבר יצור קשר הדוק בין העם לארצו
ד. יעד טקטי לחלוקת הארץ.
לכיבוש יריחו והעי היתה מטרה טקטית והיא לחצות את ארץ ישראל וליצור חיץ בין מלכי הצפון לבין מלכי הדרום. הכתוב מציין במפורש כי כל המלכים רצו להתאחד ולהילחם יחדיו נגד עם ישראל: "ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן בהר ובשפלה ובכל חוף הים הגדול אל מול הלבנון החתי והאמרי הכנעני הפרזי החוי והיבוסי: ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד" ( ט', א-ב). אכן כיבוש יריחו והעי (וכן כניעת הגבעונים) מנע ממלכי כנען להתאחד, והם נאלצו לצאת למלחמה לחוד. מלכי הדרום בנפרד ומלכי הצפון בנפרד.

ה. הכשרת הקרקע למעמד הר עיבל.
מיד לאחר כיבוש העי מזדרז יהושע לקיים את מעמד הר עיבל והר גריזים "כאשר צוה משה עבד ה' את בנ"י ככתוב בספר תורת משה" (ח', ל). הרי יהושע יכול היה לדחות מעמד זה לסוף שנות הכיבוש. והנה בעיצומם של קרבות, יהושע עושה אתנחתא מהכיבוש ומתפנה יחד עם כל העם למעמד הר עיבל. ללמדך שיהושע התכוון לקיים מעמד זה מוקדם ככל האפשר. כלומר, לאחר שנכבשו יריחו והעי, התפנתה הדרך לשכם, הגם שהארץ עדיין לא נכבשה. אשר על כן אפשר לומר, כי לכיבוש יריחו והעי יש עוד מטרה, והיא לאפשר את מעמד הר עיבל. (ועוד ראה על כך לעיל פרשה ה')

השוואה מבנית של שתי המלחמות

מתברר, כי שתי מלחמות אלה, המלחמה נגד מלכי הדרום ואח"כ נגד מלכי הצפון, דומות מאוד במבנה שלהן ובדרך בה מתוארים הקרבות.
א. פתיחה
לשתי המלחמות פתיחה דומה בתוכן ובסגנון: המלחמה נגד מלכי הדרום פותחת בביטוי "ויהי כשמע אדני צדק מלך ירושלם" , כי יהושע כבש את מרכז הארץ. לפיכך הוא מארגן ומאחד את מלכי הדרום נגד עם ישראל. בדיוק כך פותחת המלחמה נגד מלכי הצפון: "ויהי כשמע יבין מלך חצור", כי יהושע כבש את כל דרום הארץ, בעקבות זאת הוא מגבש ומאחד את כל מלכי הצפון נגד יהושע ועם ישראל.

ב. תאור המלחמה (בצורה מבנית)
תיאור שתי המלחמות מחולק לשני חלקים: חלק ראשון תיאור המלחמה בשדה הקרב וההכרעה הצבאית של צבא האוייב. בחלק השני, המלחמה בערים וכיבושן.
ג. תיאור הניצחון
בשתי המלחמות אנו מוצאים אותם תיאורים וביטויים המתארים את הניצחון: במלחמה נגד מלכי הצפון: "ויכום לפי חרב ויחרימו את כל נפש אשר בה לא השאיר שריד כאשר עשה לחברון כן עשה לדברה ולמלכה..." (י', לט). כן אנו מוצאים בתיאור מלחמת הצפון: "... רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם לא השאירו כל נשמה"

ד. סיום
ביטוי סיום לכל מלחמה מדגיש כי העם פועל כפי שצווה. במלחמת הדרום: "ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' אלקי ישראל" (י', מ). ובמלחמת הצפון: "ויכם לפי חרב החרים אותם כאשר צוה משה עבד ה' " (י"א, יב).
להלן סיכום ההשוואה בין מלחמת הדרום ומלחמת הצפון בטבלה:
השוואת מלחמת הדרום ומלחמת הצפון

טקסט הכותרת	מלחמת הדרום (פרק י')	מלחמת הצפון (פרק י"א)
א. פתיחה	"ויהי כשמע אדני צדק מלך ירושלם…" (י', א)	"ויהי כשמע יבין מלך חצור" (י"א, א)
ב. התארגנות	איחוד חמשת מלכי הדרום למלחמה נגד גבעון (י', ג-ה)	איחוד כל מלכי הצפון למלחמה נגד ישראל (י"א, א-ה)
ג. שלושה שלבים בתאור המלחמה	1. הכרעה צבאית בשדה הקרב (ט-יא) 2. מרדף אחר המלכים והצבא. (ט"ז- כו) 3. כיבוש הערים. (כח-מב)	1. הכרעה צבאית בשדה הקרב (ז-ט) .2. מרדף אחר המלכים והצבא(ח). 3. כיבוש הערים. (י-יד)
ד. תאור השמדת האויב	"ואת מקדה לכד יהושע ביום ההוא ויכה לפי חרב ואת מלכה החרם אותם ואת כל הנפש אשר בה לא השאיר שריד ויעש למלך מקדה כאשר עשה למלך יריחו" (י', כח) "ואת כל הנשמה החרים" (י',מ) וכן (י', כט- מ)	"...רק את כל האדם הכו לפי חרב עד השמדם אותם לא השאירו כל נשמה"(י"א, יד) "...ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם" (י"א, יז)
ה. הכל לפי ציווי ה'	"...ואת כל מלכיהם לא השאיר שריד ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' אלקי ישראל"(י', מ)	"ואת כל ערי המלכים האלה ואת כל מלכיהם לכד יהושע ויכם לפי חרב החרים אותם כאשר צוה משה עבד ה'" (י"א, יב)

מבנה ומרכז

כל הפסוקים בפרשה
פרקים י',א-מג:43; י"א,א-כ:20 סך כל הפסוקים=63

מחצית א':
י', א-לא = 31 פסוקים.

מרכז

 "ויתן ה' את לכיש ביד ישראל וילכדה ביום השני ויכה לפי
  חרב ואת כל הנפש אשר בה ככל אשר עשה ללבנה" 	
                  ( י', לב)

מחצית ב':
פרקים י',לג-מג:11; י"א,א-כ:20 סך כל הפסוקים = 31 פסוקים

למשמעות הרעיון המרכזי

כאמור, פרשה זו, פרשה י', מורכבת משתי הפרשות הקודמות.
פרשה ח': המלחמה נגד מלכי הדרום
פרשה ט': המלחמה נגד מלכי הצפון.
בשתי הפרשות הקודמות מצאנו במרכז אותו רעיון והוא השילוב בין השתדלות האדם לרצון ה'. ה' הוא הנותן את הארץ בידי ישראל ובאותו פסוק מרכזי מתואר במפורש שעמ"י נלחם ומנצח, כובש ומשמיד את אוייביו: בפרשה ח', "המלחמה נגד מלכי הדרום" מצאנו במרכז "ויתן ה' גם אותה ביד ישראל ואת מלכה ויכה לפי חרב ואת כל הנפש אשר בה לא השאיר בה שריד ויעש למלכה כאשר עשה למלך יריחו" (י', ל). פסוק עם מסר דומה מצאנו במרכז פרשה ט', המלחמה נגד מלכי הצפון "ויתנם ה' ביד ישראל ויכום וירדפום...ויכם עד בלתי השאיר להם שריד" (י"א, ח).
הנה כי כן אותו רעיון בדיוק מופיע גם במרכז פרשה זו, פרשה י', הכוללת את שתי קודמותיה: "ויתן ה' את לכיש ביד ישראל וילכדה ביום השני ויכה לפי חרב ואת כל הנפש אשר בה ככל אשר עשה ללבנה (י', לב) .
כלומר הפסוק מביע את השילוב המוביל את כל ספר יהושע. ה' הוא העושה את המלחמה אך חייבת להיות השתדלות של האדם.