מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה ז

פרשה ז': פרשת כיבוש מרכז הארץ (ה', יג-ט, כז)(יריחו, העי והגבעונים)
תחום הפרשה
פרשה ארוכה זו בנויה משלוש הפרשות הקודמות (ג', ה', ו'), משום כך יקל עלינו לקבוע את תחום הפרשה: תחילת הפרשה בתחילת פרשת כיבוש יריחו (ה', יג), סיומה של הפרשה בסוף פרשת הגבעונים (ט', כז).
אולם עלינו להסביר את ההיגיון שבקביעת פרשה זו: כל תיאורי הכיבוש בספר יהושע מתחלקים לשלוש פרשות גם מבחינה גאוגרפית וגם מבחינת תאורי האירועים.
א. כיבוש מרכז הארץ: יריחו העי וערי הגבעונים.
ב. כיבוש מלכי הדרום.
ג. כיבוש מלכי הצפון.
יש לראות את פרשת הגבעונים כחלק מההשתלטות על מרכז הארץ. אומנם יהושע לא יזם את כניעת הגבעונים, אך עם תום הברית אתם, נוצר מצב חדש בארץ מבחינת יהושע ומבחינת מלכי הארץ הכנענים. מבחינת יהושע, הוא ביתר את הארץ לשניים ובכך שלט על מרכז הארץ. מבחינת יושבי הארץ, אלה רצו להתאחד נגד ישראל, כפי שהדבר כתוב במפורש: "ויהי כשמע כל המלכים...ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד" (ט', א-ב). אולם כניעתם של הגבעונים והברית שהם כרתו עם ישראל מנעו מעמי כנען איחוד כזה. לכן לא יפלא, כי מיד עם כריתת הברית בין הגבעונים לישראל, מלכי הדרום יוצאים להילחם כנגד הגבעונים, כפי שכתוב: "... ונכה את גבעון כי השלימה את יהושע ואת בני ישראל" (י', א-ד). זאת במגמה להחזיר לעצמם את הרצף הטריטוריאלי בין מלכי הצפון ומלכי הדרום ולנסות להגשים את מטרתם להתאחד כולם ולהילחם נגד ישראל.
ענייני הפרשה:

הקדמה למלחמת יריחו – המפגש בין יהושע למלאך ה'(ה', יג- טו)
כיבוש יריחו(ו', א-כז)
קרב העי הראשון( ז', א-ה)
מעשה עכן(ז', ו- כו)
קרב העי השני(ח', א-כט)
מעמד הר גריזים והר עיבל(ח', ל-לה)
תגובת עמי כנען לנצחונות יהושע(ט', א-ב)
מעשה הגבעונים(ט', ג-כז)

מרכז הפרשה
כל הפסוקים בפרשה
פרקים ה',יג-טו:3;ו':27; ז':26; ח':35; ט':27
סך כל הפסוקים=118
מחצית א:
פרקים ה',יג-טו:3;ו':27; ז',א-כד:24
סך כל הפסוקים=54
מרכז

         יהושע מעניש את עכן. 
         בעקבות זאת ה' מבטיח ליהושע את נצחון העי. 
                                 (ז', כה-ח',ח[10 פסוקים])

מחצית ב:
פרקים ח', ט-לה:27;ט:7
סך כל הפסוקים=54

למשמעות הרעיון המרכזי
במרכז פרשה ארוכה זו יש עשרה פסוקים

        "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה וירגמו אתו...
        ויקימו עליו גל אבנים ...
        וישב ה' מחרון אפו..."
                               (ז', כה-כו)
       "ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ואל תחת...
         ראה נתתי בידך את מלך העי...
          ונתנה ה' אלקיכם  בידכם: 
         ...כדבר ה' תעשו ראו צויתי אתכם:"
                             (ח', א-ח)

עשרת פסוקי המרכז אינם מהווים פרשה אחת של המסורה. הם מחולקים לשתי פרשות- שני עניינים. שני הפסוקים הראשונים (ז', כה-כו) מסיימים את פרשת עכן, ואילו שמונת הפסוקים האחרים עוסקים בהקדמה למלחמת העי השניה; ה' מבטיח ליהושע : "ראה נתתי בידך את מלך העי..." ובעקבות זאת יהושע מתכונן למלחמה ומעודד את העם "... ונתנה ה' אלקיכם בידכם...".
הגם שהמסורה חילקה את עשרת הפסוקים ע"י פסקא, הרי שהם קשורים קשר תוכני של סיבה ותוצאה. בזכות סיומה של פרשת עכן " וישב ה' מחרון אפו", משום כך ה' נגלה שוב ליהושע ומסייע בידו באשר לאופן הלחימה, "שים לך ארב לעיר מאחריה" ומבטיח לו "ראה נתתי בידך את מלך העי".
עשרת הפסוקים שבמרכז מהווים רעיון מרכזי של פרשתינו ושל כל פרשות הכיבוש: אם ישראל הולך בדרך ה', אזי הם מנצחים. כתנאי להמשך הנצחונות, "וישב ה' מחרון אפו". אפשר למקד ולאמר כי בכל עשרת פסוקי המרכז אנו מוצאים שלושה רעיונות מרכזיים לכל מלחמות יהושע:
א. ה' הוא הנותן את האויבים בידי ישראל, ורק בסיוע ה' אנו מנצחים, לא "בכוחי ועוצם ידי", לא בזכות כלי מלחמה, לא בזכות תמרוני הקרב, וכך מציין הפסוק: "...ונתנה ה' אלקיכם בידכם ".
ב. נצחון ישראל על אויביו אינו מובטח כדבר המובן מאליו וללא תנאי. הדבר מותנה בקיום דבר ה', כלומר ברמה הדתית - אמונית של העם. אשר על כן רק לאחר ביעור הרע: "וירגמו אתו כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אותם באבנים" רק לאחר מכן: "ויאמר ה' אל יהושע אל תירא ... ראה נתתי בידך את מלך העי..."
ג. יהושע וצבא ישראל פועלים בדיוק לפי דבר ה', כפי שמציין הפסוק: "והיה כתפשכם את העיר תציתו את העיר באש כדבר ה' תעשו... "