מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה ו

פרשה ו': הגבעונים (ט', א-כז)
תחום הפרשה

פרשת הגבעונים נמצאת בין פרשת המזבח בהר עיבל (ח' ל- לה) לבין המלחמה נגד מלכי הדרום (י', א-מג). פרשת הגבעונים מתחילה מיד בתום פרשת מעמד הר עיבל: "ויהי כשמע כל המלכים אשר בעבר הירדן ...ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד" (ט', א-ב) . אומנם שני פסוקים אלא מהווים רקע לכל פרשת הגבעונים; כל העמים שמעו את נצחונות יהושע על יריחו ועל העי ומשום כך החליטו להתאחד. הם הבינו לפי הנסיון של יריחו ושל העי, שאין סיכוי לנצח את ישראל אם הם ילחמו כל עיר - ממלכה לחוד נגד ישראל. משום כך הם החליטו להתאחד וליצור כח אחד גדול כנגד ישראל. תוכנית זו סוכלה באיבה ע"י הגבעונים. ראשית הגבעונים עצמם לא הצטרפו לאיחוד כוחות זה. שנית, בעקבות פרישת הגבעונים ואיחודם עם ישראל, הרי שעמי הארץ מצאו עצמם נחלקים גיאוגרפית לשניים. כל מרכז הארץ נתון עתה בידי יהושע וממילא מלכי הדרום נותקו ממלכי הצפון.
לאור האמור אפשר וצריך לראות את שני פסוקי הפתיחה (ט',א-ב) כחלק בלתי נפרד מפרשת הגבעונים.
ניתן לסכם ולאמר כי פרשת הגבעונים פותחת בדרך הניגוד: בעוד ששאר מלכי הארץ החליטו להתאחד ולהילחם כגוש אחד נגד ישראל, הרי שהגבענים החליטו להיכנע ולכרות ברית עם ישראל.

מרכז הפרשה
כל הפסוקים בפרשה
פרק ט', א-כז.
סך כל הפסוקים=27
מחצית א:
פרק ט', א- יג
סך כל הפסוקים=13
מרכז:

    "ויקחו האנשים מצידם ואת פי ה' לא שאלו"
                                   (ט', יד)

מחצית ב:
פרק ט', טו- כז
סך כל הפסוקים=13

למשמעות הרעיון המרכזי

הפסוק המופיע במרכז הפרשה מציין מפורשות כי בנ"י היו צריכים לשאול את ה' (אורים ותומים). הכתוב בעצם מוחה על כך שנשיאי העדה כרתו ברית עם הגבעונים מבלי להתייעץ עם ה': "ויקחו האנשים מצידם ואת פי ה' לא שאלו".
מצאנו עד כה, שבמרכז פרשיות המלחמה מופיע הקשר בין ה' לעם ישראל. העם מבין כי ה' הוא הנותן את האוייבים בכף ישראל, כדברי המרגלים "נתן ה' בידנו את כל הארץ" (ב', כד). עתה בדרך הניגוד, כאשר עמ"י עושה צעד חשוב ולא נועץ בה', הכתוב מציין בצורה ברורה את העדר הקשר בין ישראל לבין ה'. הקשר חייב להיות. אם עמ"י מאבד קשר זה הכתוב מציין זאת. כדי להדגיש רעיון זה, הדבר נכתב בדיוק במרכז הפרשה.

"ויעש להם יהושע שלום"

אפשר בהחלט לחלק את הפרשה אחרת, לפי חלוקת המסורה. כלומר, פסוקים א-ב אינם חלק מהפרשה, אלא הם פסוקי רקע ומבוא לפרשה, ומשום כך לא נספור אותם בפרשה. אם כך הפרשה תכלול רק 25 פסוקים: ט', ג-כז.

מרכז הפרשה

מחצית א':
ט', ג-יד (12 פסוקים)
מרכז
"ויעש להם יהושע שלום ויכרת להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה"(ט', טו)
מחצית ב':
ט', טז-כז(12 פסוקים.)

לפי חלוקה זו הפסוק המרכזי מביע את שיא הפרשה ואת התפנית בתוכן הפרשה. עד כאן הגבעונים שאפו לברית ולשלום עם ישראל. בפסוק טו הדבר עלה בידהם: "ויעש להם יהושע שלום ויכרת להם ברית ". מכאן ואילך שני הצדדים נמצאים במציאות אחרת- הברית נחתמה. אפשר לראות בפסוק ט"ו לא רק שיא בפרשה ונקודת התפנית בתוכן הפרשה, אלא גם רעיון מרכזי וחשוב בפני עצמו. הברית בין הגבעונים לעם ישראל מהווה עובדה חדשה במציאות בא"י. הגבעונים הופכים להיות חלק מהנוף הישראלי של הארץ בהסכמה ולפי כללים שיקבעו בהמשך: "ויתנם יהושע ביום ההוא חטבי עצים ושאבי מים לעדה ולמזבח ה'..."