מרכז הפרשה ביהושע שופטים/פרשה א

פרשה א: עד הכניסה לארץ (א' א-ד, כד)
תחום הפרשה

עיקרו של ספר יהושע עוסק בכיבוש הארץ וחלוקתה. לפני כן פותח הספר בהקדמות כלליות. החלק הראשון של ההקדמות לפרקי הכיבוש והנחלה עוסק בהתארגנות לקראת חציית הירדן והכניסה לארץ. כל אשר התרחש עד חציית הירדן מהווה יחידת עניין אחת. לאחר שעמ"י נכנס לארץ הוא נמצא בפני מציאות חדשה ומבחינת העניין זו פרשה אחרת.
לפנינו אם כן פרשה אחת שלמה: "עד הכניסה לארץ". פרשה זו מוגדרת וברורה מבחינת תוכנה, על כן יקל עלינו לקבוע את תחומה. הפרשה מתחילה בתחילת הספר (א', א), ומסתיימת בחציית הירדן והנלוות לנס כריתת מי הירדן (ד', כד). הפסוק האחרון של הפרשה מציין את המטרה של נס כריתת הירדן:"...למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא למען יראתם את ה' אלקיכם כל הימים" (ד',כד). לאחר פסוק זה הספר עובר לתיאור תגובתם של עמי כנען לנס כריתת הירדן וממשיך בפועלם של ישראל בתוך הארץ (ברית מילה, פסח וכו'), וזוהי כבר פרשה אחרת.
חלוקת המסורה לפרשיות מסייעת בידינו לסיים את פרשתנו בפסוק הנ"ל (ד', כד), שכן המסורה מציינת פסקא לסיום פרשה לאחר פסוק זה.

עניני הפרשה

פרשתנו עוסקת בהכנות לכניסה לארץ ישראל, חציית הירדן ומצוות האבנים כזיכרון לנס.
להלן פירוט ענייני הפרשה:

• הקדמה ומבוא: חיזוק מעמדו של יהושע.
• המרגלים ביריחו.
• המסע מן השיטים לירדן.
• ההכנות לנס חציית הירדן.
• נס כריתת מי הירדן.
• מעבר העם את מי הירדן.
• מצוות שתים עשרה האבנים בעקבות נס הירדן.
  

מרכז הפרשה

סך הפסוקים בפרשה

פרקים א':18; ב':24; ג':17; ד':24
סך כל הפסוקים=83

מחצית א':
פרקים א':18; ב',א'-כ"ג:23
סך כל הפסוקים=41

מרכז:

   "ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' בידנו את כל הארץ  
       וגם נמגו  כל ישבי הארץ מפנינו"
                                    (ב, כד)

מחצית ב':
ג':17; ד':24
סך כל הפסוקים=41

למשמעות הרעיון המרכזי

הפרשה כוללת 83 פסוקים. בין שתי מחציות שוות של 41 פסוקים אנו מוצאים במרכז פסוק בעל משמעות רבה לכל הפרשה ולכל ספר יהושע, דברי המרגלים ליהושע בשובם מיריחו. בדבריהם יש שני רעיונות חשובים מאוד לתקופה זו של ערב הכיבוש
א. נתן ה' בידינו.
"...כי נתן ה' בידנו את כל הארץ". אמונה חזקה זו בה' שהוא הנותן את הארץ והוא העוזר בניצחון תלווה את כל ספר יהושע בכיבושיו. יש בדברי המרגלים של יהושע המשך של דברי יהושע וכלב כמרגלים בתקופת המדבר, וכתיקון לדברי עשרת המרגלים. עשרת המרגלים אמרו "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, לא). ואילו יהושע וכלב אמרו "אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו..." (במדבר י"ד,ח). וביחס לעם: "...אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם וה' אתנו אל תיראם" (במדבר י"ד, ט).
ב. וגם נמגו כל ישבי הארץ
"...וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו". אין ספק כי פסוק זה מבטא יותר מכל את המצב ששרר באיזור ערב כניסתם לארץ תחת הרושם העז של הניסים: ניסי יציאת מצרים והנצחונות בעבר הירדן. ניסים אלה השאירו את רישומם על עם ישראל עצמו וכן על עמי האזור. רחב בדבריה לשני המרגלים אומרת במפורש, כי פחדם של העמים מפני בנ"י נובע מניסים אלה: "ותאמר אל האנשים ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וכי נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם: כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן לסיחן ולעוג..."(ב', ט-י).
רושם זה בא לידי ביטוי בפסוק הנמצא במרכז הפרשה. אין ספק שזו האוירה, והעם ידע שהוא נכנס לארץ באוירה של "נמגו כל ישבי הארץ מפנינו". אלא שבמקום להאריך בכך, ספר יהושע מצא לנכון לכתוב את הפסוק במרכז הפרשה. זוהי הדרך לתת לפסוק עוצמה יותר חזקה ודגש יותר גדול. לאור מיקומו של הפסוק ומשמעותו הרבה לכל הפרשה יובנו דברי המלבי"ם על פסוק זה (ב', כד):"ותכלית סיפורם היה כי נתן ה' בידנו את כל הארץ".

השוואת יהושע למשה

אי אפשר שלא להשוות את האוירה בעת הכניסה לארץ לזו ששררה 40 שנה קודם בעת יציאת מצרים. גם שם בעקבות ניסי יצי"מ וקריעת ים סוף ציין הכתוב בשירת הים את פחדם של העמים מישראל: "שמעו עמים ירגזון חיל אחז ישבי פלשת: אז נבהלו אלופי אדום אילי מואב יאחזמו רעד נמגו כל ישבי כנען" (שמות ט"ו, יד-טו)
יש כאן מעין סגירת מעגל, 40 שנה במדבר לא השכיחו את הרושם העז של ניסי יצי"מ וקריעת ים סוף. עמ"י נכנס לארץ באותה אוירה והרגשת עליונות וביטחון כמו לאחר יצי"מ .
בפרשה הבאה, פרשה ב' נדון באריכות בכך שישנה מגמה ברורה בספר לחזק את יהושע ולהשוותו למשה: "כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" (א', ה) . אכן יש בדברים אלה (דברי הפסוק המרכזי ב', כד) להשוות את מעמדו של יהושע לזה של משה. יתר על כן הביטוי דומה מאוד: בשירת הים נאמר "... נמגו כל ישבי כנען" וכאן בדברי המרגלים בתקופת יהושע: "נמגו כל ישבי הארץ מפנינו". נמצאנו למדים, כי הפסוקים בפתיחה (בעיקר הפסוקים המסיימים את הפתיחה א', יז-יח), הפסוק המרכזי וכן הפסוק המסיים את הפרשה, כל הפסוקים האלה עוסקים באותו עניין ומדגישים את הרעיון המרכזי של כל הספר.

פתיחה:

 "ככל אשר שמענו אל משה כן נשמע אליך
  רק יהיה ה' אלהיך עמך כאשר היה עם משה:
  כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך
  לכל אשר תצונו יומת רק חזק ואמץ"
                                   (א', יז- יח)

מרכז:

  "ויאמרו אל יהושע כי נתן ה' בידנו את כל הארץ
    וגם נמגו כל ישבי הארץ מפנינו"
                            (ב', כד)

סיום:

  "למען דעת כל עמי הארץ את יד ה' כי חזקה היא
   למען יראתם את ה' אלהיכם כל הימים"
                                 (ד', כד)

ה' היה עם משה וכן ה' יהיה עם יהושע. משום כך עמ"י אמור לציית ליהושע "לכל אשר תצונו" .אשר על כן העמים ידעו את " יד ה' כי חזקה היא", וכמובן התוצאה המתבקשת, כדברי רחב: "נפלה אימתכם עלינו וכי נמגו כל ישבי הארץ מפניכם" (ב', ט).