מרכז הפרשה ביהושע שופטים/ספר שופטים/פרשה י"ב
פרשה יב: כל ספר שופטים(א',א- כ"א, כה)
תחום הפרשה
פרשה ארוכה זו כוללת את כל ספר שופטים מראשיתו (א', א) ועד סופו (כ"א, כה). בדרך כלל פרשה הינה יחידת עניין אחד, או בעלת רעיון ברור אחד, או עוסקת בקורותיו של שופט אחד. מבחינה זו פרשתינו יוצאת דופן, והיא כוללת פרשות רבות ושופטים רבים. מתברר שגם הספר כולו מהווה יחידה רעיונית אחת. כך עולה מבדיקת כל הספר, כפי שיבואר להלן.
אכן, עיקרו של ספר שופטים בהחלט מהווה יחידה רעיונית אחת החוזרת על עצמה מס' פעמים. עיקרו של הספר עוסק במחזוריות: החטא, העונש וישועת ה' ע"י השופט. אולם מאחר שברצוננו לאמר כי כל הספר הינו בבחינת יחידה רעיונית אחת, יהא עלינו להסביר את הקשר של המבוא לכל הספר וכן את הפרשות האחרונות העוסקות בשלושה נושאים עיקריים א. התנחלות בני דן בצפון. ב. פסל מיכה ג. פילגש בגבעה.
הקשר בין פרקי המבוא לבין הספר
לכאורה, נראה כי המבוא לספר שופטים (א', א- ג', ו) אינו קשור לספר עצמו. עד כדי כך שבמסגרת המבוא מתאר הכתוב את מותו של יהושע וקבורתו (ב', ח-ט). אכן, ספר שופטים פותח בפרקי המבוא, אשר במבט ראשוני מהווים מעין סיום לספר יהושע, יותר משהם מהווים פתיחה לספר עצמו. אולם הנביא שמואל (ב"ב י"ד ע"ב) כתב את ספר שופטים כולל פרקי המבוא. מאחר שכך הפרקים האלה הינם חלק בלתי נפרד מהספר, ועלינו מוטלת חובת היגיעה למצוא את הקשר בין פרקי המבוא לבין עיצומו של הספר.
עיון בספר יגלה לנו, כי קיים קשר הדוק בין ההקדמה לבין כל הספר, ודווקא ההקדמה תעזור לנו למצוא את הרעיונות המשותפים לכל הספר, דבר שיקל עלינו לקבוע כי כל הספר הינו בבחינת פרשה אחת. ניתן לאמר כי ההקדמה משקפת ומרמזת לכל הספר בשלושה עניינים.
א. בפרקי המבוא מוזכר שבנ"י לא כבשו את כל הארץ ונשארו בארץ חלק מהעמים האוייבים אותנו. אוייבים אלה מופיעים בהמשך ספר שופטים כאותם עמים שלוחצים את עמ"י.
ב. הספר פותח במלחמתו של יהודה לכיבוש הכנעני, שעדיין נותר בארץ. יהודה ושמעון נלחמים ומנצחים. פתיחה זו לספר שופטים באה לציין את אשר יארע לאורך כל תקופת השופטים: בניגוד למלחמות יהושע, שם כל העם נלחם את מלחמות ישראל, הרי שעתה בתקופת השופטים אין כוח מרכז ומלכד, ובכל המלחמות נגד אוייבי ישראל רק חלק מהשבטים מתגייס למלחמה. כמו כן פרשת הפתיחה: מלחמת יהודה בכנעני מהווה מסגרת לספר. אנו נמצא בסוף הספר אירוע דומה וביטוי דומה המהווה סיום מעין פתיחה כדי להדגיש את המסגרת לספר. בפתיחה לספר שאלו בנ"י באורים ותומים:"מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו"(א', א). תשובת ה' היתה:"ויאמר ה' יהודה יעלה"(א', ב) . בדומה לכך אנו מוצאים בסוף הספר במלחמת "פילגש בגבעה" אותה שאלה ואותה תשובה:"וישאלו באלקים ויאמרו בנ"י מי יעלה לנו בתחלה...עם בני בנימן..." ותשובת ה':"ויאמר ה' יהודה בתחלה"(כ', יח).
ג. הספר פותח בסוף תקופת יהושע. נראה כי לנביא שמואל, כותב ספר שופטים, יש עניין גדול ליצור קשר הדוק בין ספר יהושע לספר שופטים. ראשית, כי כך נוצר קשר שרשרת בין שני הספרים.
שנית בדרך הניגוד מתחדד ומובלט המצב בתקופת השופטים לעומת תקופת יהושע:
1. בתקופת יהושע עבדו את ה':"ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע"(ב', ז). לעומ"ז בתקופת השופטים בנ"י עובדים עבו"ז וזהו אחד ממאפייני הדור.
2. בתקופת יהושע העם מאוחד ומלוכד סביב יהושע וכל העם יוצאים לכל המלחמות. לעומ"ז בתקופת השופטים לא היה מנהיג שהצליח ללכד את העם וממילא בכל המלחמות בתקופה זו יוצא רק חלק קטן של העם להילחם נגד אוייבי ישראל.
לסיכום, נראה אם כן כי ההקדמה יותר משהיא שייכת לסוף תקופת יהושע, הרי שהיא מרמזת ומשקפת את כל תקופת השופטים.
פרשות השופטים כיחידה אחת
באשר לגוף הספר הרי שהוא עוסק בעניין אחד ורעיון אחד. אומנם הספר עוסק במספר פרשות, כל פרשה שופט אחר, אך בהחלט יש קשר הדוק ומכנה משותף לכולם. בכל הפרשות אנו מוצאים את מחזוריות החטא העונש וישועת ה' (כפי שפורט והוסבר בהקדמה).
התנחלות בני דן, פסל מיכה ופילגש בגבעה
פרקי הספר האחרונים העוסקים בהתנחלות בני דן, בפרשת פסל מיכה ובעניין פילגש בגבעה, נראים לכאורה כלא שייכים לרעיון המרכזי של הספר: מחזוריות החטא, העונש וישועת ה'. אולם בחינה מדוקדקת תגלה כי שלוש הפרשות האלה אכן משתלבות ברעיון המרכזי והעיקרי של כל ספר שופטים. הספר מראה דרך המחזוריות הנ"ל את ההידרדרות של התקופה בשלושה תחומים עיקריים:
א. רפיון ידיהם של ישראל בכיבוש הארץ ועקב כך גויי הארץ לוחצים את עמ"י.
ב. עמ"י עובד עבו"ז במשך כל התקופה (עקב כך ה' מענישם וכו' וכו').
ג. עמ"י מפוצל ומפורד ללא כח מנהיגות אשר ירכז את העם.
מחזוריות החטא העונש וישועת ה' אכן מרכזית בספר, אך בס"ה היא מהווה מסגרת לרעיונות העיקריים, ובדרך מחזוריות זו הנביא מדגיש ובמבליט את שלושת הרעיונות העיקריים הנ"ל.
מתברר כי שלוש הפרשות האחרונות בספר מהווים מעין שיא של הדרדרות אצל עמ"י בשלושת הנושאים שרצה הספר להדגיש:
א. פרשת ההתנחלות של בני דן בצפון באה להדגיש את הרעיון כי בנ"י התעצלו במשימת הכיבוש. ושיא בעניין זה הינו שבט דן שנטש את נחלתו במרכז הארץ ומחפש נחלה באיזור הצפון.
ב. פרשת פסל מיכה מהווה שיא ההדרדרות בהתרחקות מעבודת ה'. בנ"י עובדים פסל מעשה אדם ובוחרים להם כהנים שלא משבט לוי.
ג. פרשת פילגש בגבעה מהווה שיא ההדרדרות בפיצולו ובפילוגו של עמ"י ובכך שאין מנהיג מרכזי ומלכד. בפרשה זו מתנהלת מלחמת אחים, ומנהיג- איננו נמצא כלל וכלל.
מתברר כי גם בשיא ההדרדרות אפשר לראות אור גדול: אומנם העם אדיש כלפי עבו"ז. העם הינו עובד עבו"ז ומשום כך לא מפריע לו ששבט דן עובד עבו"ז. אולם עמ"י לא איבד את רמתו המוסרית הגבוהה, והוא אינו מוכן להיות אדיש לשפיכות דמים ולגילוי עריות. כנגד תופעות אלה העם יוצא למלחמה ובמלוא הכח.
לסיכום, ניתן לאמר כי כל ספר שופטים מהווה יחידה רעיונית אחת. מתברר אם כן כי גם המבוא לספר וגם פרשות הסיום עוסקות בשלושת הרעיונות העיקרים של ספר שופטים: רפיון עמ"י מהמשך הכיבוש, ההתרחקות מעבודת ה' והעדר כח מנהיגות מרכזי בעמ"י דבר הגורם לפיצול בעם. רעיונות אלה מודגשים במבוא לספר, בפרשות הסיום וכמובן במהלך כל הספר במסגרת המחזוריות של החטא, העונש וישועת ה'.
מרכז הפרשה
פרקים א':36; ב:23; ג:34; ד:24; ה:31; ו:40; ז:25; ח':35; ט':57; י':18; י"א:40; י"ב:15; י"ג:25; י"ד:20; ט"ו:20; ט"ז:31; י"ז:13; י"ח:31; י"ט:30; כ':48; כ"א:25
סך כל הפסוקים=621
מחצית א':
פרקים א':36; ב:23; ג:34; ד:24; ה:31; ו:40; ז:25; ח':35; ט':57; י',א-ה:5
סך כל הפסוקים=310
מרכז:
תיאור מחזור החטא העונש וישועת ה'
( י', ו- טז [תחילת מחצית ב'])
מחצית ב':
י'יז-יח:2; י"א:40; י"ב:15; י"ג:25; י"ד:20; ט"ו:20; ט"ז:31; י"ז:13; י"ח:31; י"ט:30; כ':48; כ"א:25
סך כל הפסוקים=311
משמעות פסוקי המרכז
במרכז הספר אנו מוצאים אחד עשר פסוקים, ובהם מתואר העניין המרכזי והציר המרכזי של כל ספר שופטים:
מחזוריות החטא העונש וישועת ה'.
"ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו: ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון: וירעצו וירצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה את כל בני ישראל אשר בעבר הירדן בארץ האמרי אשר בגלעד: ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ותצר לישראל מאד: ויזעקו בני ישראל אל ה' לאמר חטאנו לך וכי עזבנו את אלקינו ונעבד את הבעלים:
ויאמר ה' אל בני ישראל הלא ממצרים ומן האמורי ומן בני עמון ומן פלשתים: וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם: ואתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לכן לא אוסיף להושיע אתכם: לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם: ויאמרו בני ישראל אל ה' חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה: ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה' ותקצר נפשו בעמל ישראל"(י', ו-טז).
בפסוקים אלה מופיעים כל הרעיונות של המחזוריות בהדגשה ניכרת ויתרה. להלן נפרט את עיקרי העניינים בפסוקי המרכז ונסביר מדוע פסוקים אלה אכן ייחודיים ושונים משאר כל האזכרות של המחזוריות בספר:
א. עמ"י עושה הרע בעני ה' ועובד עבודה זרה:
"ויסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים" (י', ו)
ב. ה' כועס על העם ושולח עמים להציק לעמ"י:
ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון: וירעצו וירצצו את בני ישראל בשנה ההיא שמנה עשרה שנה... ותצר לישראל מאד"(י', ז-ח)
ג. בנ"י זועקים לה':"ויזעקו בני ישראל אל ה' לאמר חטאנו לך..."(י', י)
ה' מסרב להושיע את בנ"י. בעקבות זאת בנ"י פונים שוב לה', ועוזבים את העבודה הזרה וחוזרים לעבודת ה'.
ד. ה' נענה לעם ומושיע אותם ע"י שופט הוא יפתח.
לייחודו של תיאור החטא והעונש בפסוקי המרכז
כאמור, מחזוריות זו מופיעה בספר שבע פעמים אולם המחזוריות המופיעה במרכז הספר (י', ו-טז) הינה שונה משאר כל האזכרות. היא יוצאת דופן באופן ברור ובולט, והיא דומה במקצת למחזוריות המופיעה בפעם הראשונה בספר במסגרת המבוא לספר (ב', יא- טז). השוני העיקרי שבתיאור המחזוריות, אשר בפסוקי המרכז הוא תיאור העבודה זרה בעמ"י.
תיאור העבו"ז
חמש פעמים מתוך השבע מופיע תיאור העבו"ז בקיצור וללא פירוט סוג העבו"ז, ובסמוך בידי מי נמסרו ישראל כעונש על עזבם את ה'.
א. לפני הופעת עתניאל בן קנז: "ויעשו בנ"י את הרע בעיני ה' וישכחו את אלקיהם ויעבדו את הבעלים ואת האשרות: ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד כושן רשעתים מלך ארם נהרים ויעבדו בנ"י את כושן רשעתים שמנה שנים (ג', ז-ח) .
ב. לפני הופעת אהוד בן גרא:"ויספו בנ"י לעשות הרע בעיני ה' ויחזק ה' את עגלון מלך מואב על ישראל..."(ג', יב).
ג. לפני הופעת דבורה וברק: "ויספו בנ"י לעשות הרע בעיני ה' ואהוד מת:"וימכרם ה' ביד יבין מלך כנען..."(ד', א-ב).
ד. לפני הופעת גדעון: ויעשו בנ"י הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד מדין שבע שנים" (ו', א).
ה. לפני הופעת שמשון:"ויסיפו בנ"י לעשות הרע בעיני ה' ויתנם ה'ביד פלשתים ארבעים שנה"(י"ג, א).
חמשת האיזכורים האלה שונים מאוד מהמחזוריות המופיעה במבוא לספר.
המחזוריות במבוא לספר
"ויעשו בנ"י את הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים: ויעזבו את ה' אלקי אבותם המוציא אותם מארץ מצרים וילכו אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיהם וישתחוו להם ויכעסו את ה' : ויעזבו את ה' ויעבדו לבעל ולעשתרות: ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד שסים וישסו אותם וימכרם ביד אויביהם מסביב ולא יכלו עוד לעמד לפני אויביהם: בכל אשר יצאו יד ה' היתה בם לרעה כאשר דבר ה' וכאשר נשבע ה' להם ויצר להם מאד"(ב', יא-טז).
הנה כי כן, מחזוריות החטא העונש וישועת ה' הנמצאת במבוא לספר הינה בעלת אופי כללי מחד, ומאידך היא מפורטת יותר. בזאת היא שונה מכל חמשת האיכורים הנ"ל. להלן פירוט השינויים:
א. תיאור חטא העבו"ז מפורט מאוד.
ב. לא מפורש בידי מי ה' מוסר את בנ"י, אלא הדבר מצויין באופן כללי כיאה להקדמה.
ג. תיאור לחצם וסבלם של ישראל מפורט מאוד
ד. לבסוף, תיאור המושיע אינו ספציפי אלא כללי.
המחזוריות בפסוקי המרכז
מתברר, כי מחזוריות החטא העונש וישועת ה', המופיעה במרכז הספר (י', ו-טז) הינה יוצאת דופן בצורה ברורה ומוחלטת ביחס לכל שש ההופעות האחרות. אומנם היא נכתבת כהקדמה לפרשת יפתח, אך ברור שהיא כללית מאוד, רחבה ומפורטת, ומהווה גם הקדמה לפרשת יפתח ולא רק. עיקר תפקידה להדגיש את הרעיון העיקרי של הספר- מחזוריות החטא והעונש- והדבר נעשה כאן מפני שזהו מרכז הספר (מבחינת מס' הפסוקים). להלן פירוט העניינים בפסוקי המרכז והדגשת השוני, אשר בא לידי ביטוי בהרחבה ובפירוט.
1. בנ"י עובדים עבו"ז. יש כאן פירוט של סוגי העבו"ז מה שאין כן בכל הספר:"ויסיפו בנ"י לעשות הרע בעיני ה' ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה' ולא עבדוהו"(י', ו).
בס"ה מונה הכתוב שבעה סוגי אלילים שעמ"י עובד. אין ספק שיש כאן מגמה מכוונת לפרט ולהדגיש את הריבוי. פירוט זה הינו ייחודי בכל ספר שופטים. כמו כן יש לציין כי לאחר כל הפירוט הכתוב חוזר ומדגיש "ויעזבו את ה' ולא עבדוהו" .
2. ה' כועס על בנ"י ומוסר אותם בידי אוייבים. גם כאן יש פרוט של העינוי והשעבוד מה שאין כן בכל הספר. כמו כן יש פירוט של שני עמים המציקים לישראל, שוב דבר שאינו מצוי באף פרשה אחרת בספר:"ויחר אף ה' בישראל וימכרם ביד פלשתים וביד בני עמון וירעצו וירצצו את בנ"י בשנה ההיא שמנה עשרה שנה את כל בנ"י אשר בעה"י בארץ האמרי אשר בגלעד: ויעברו בני עמון את הירדן להלחם גם ביהודה ובבנימין ובבית אפרים ותצר לישראל מאד"
3. בנ"י זועקים אל ה' לעזרה. בכל שאר ההופעות של מחזוריות החטא העונש וישועת ה', מיד אנו מוצאים את ישועת ה'. לעומ"ז כאן בפסוקי המרכז, ישנה תוכחה של ה' לבנ"י וסירוב של ה' להושיע את בנ"י. גם עניין זה הינו ייחודי לפרשה זו ואינו מצוי עוד בספר שופטים: ויאמר ה' אל בנ"י הלא ממצרים ומן האמורי ומן בני עמון
ומן פלשתים: וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם ותצעקו אלי ואושיעה אתכם מידם: ואתם עזבתם אותי ותעבדו אלהים אחרים לכן לא אוסיף להושיע אתכם: לכו זעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בעת צרתכם" הכתוב מפרט שבעה עמים שה' הציל את בנ"י מידם. אין ספק שפרוט זה נעשה במסגרת ההדגשה המרובה של כל רעיונות הספר המופיעים בפסוקי המרכז .
4. בנ"י זועקים שוב אל ה': לאחר שה' סירב, בנ"י פונים שוב אל ה' והפעם הכתוב מציין שבנ"י עוזבים את העבו"ז.ציון זה אף הוא ייחדי לספר שופטים. זוהי הפעם היחידה שמוזכר בספר שופטים במפורש שבנ"י חוזרים לעבודת ה':"ויאמרו בנ"י אל ה' חטאנו עשה אתה לנו ככל הטוב בעיניך אך הצילנו נא היום הזה: ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את ה'..."(י', טו). פסוקי המרכז מסתיימים בביטוי "ותקצר נפשו בעמל ישראל" (י, טו). גם ביטוי זה, אשר בא להדגיש את סבלם של ישראל הינו ייחודי לפרשת המרכז, ביטוי המתאים לפסוקים שכל מטרתם להדגיש את המצב הכללי השורר במשך כל תקופת השופטים.
לסיכום, נמצאנו למדים כי בפסוקי המרכז מופיע הרעיון המרכזי של הספר: מחזוריות החטא והעונש. אלא שבפסוקים אלה מופיע רעיון זה בהרחבה יתרה ובהדגשה רבה.