מרכז הפרשה ביהושע שופטים/ספר שופטים/פרשה י

שופטים פרשה י': כל פרשות שמשון(י"ג, א-ט"ז, לא)

תחום הפרשה

לפני הופעת השופט בספר שופטים הכתוב מתאר כי עמ"י נכשל בעבו"ז, ומשום כך ה' מוסר אותם ביד אחד מעמי האיזור, כך גם פרשה זו, המתארת את עלילות שמשון ומלחמתו בפלשתים:"ויסיפו בנ"י לעשות הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד פלשתים ארבעים שנה"(י"ג, א). הפרשה כוללת את כל האירועים הקשורים בשמשון, מאז האשה בתמנתה ועד מותו "בין העמודים". הפרשה מסתיימת בחתימה האופיינית לסיום פרשות השופטים:"...והוא שפט את ישראל עשרים שנה"(ט"ז,לא).

ענייני הפרשה

הקדשת שמשון לשופט.
שמשון והאשה בתמנתה
שמשון נוקם בפלישתים בשלוש מאות שועלים.
שמשון נלחם בפלשתים ברמת לחי.
נס "עין הקורא".
שמשון בעזתה.
שמשון ודלילה.
שמשון מגלה את סוד נזירותו.
פלשתים נוקמים בשמשון.
נקמתו האחרונה של שמשון.

מרכז הפרשה

כל הפסוקים בפרשה
פרקים י"ג:25; י"ד:20; ט"ו:20; ט"ז:31 סך כל הפסוקים=96

מחצית א:
פרקים י"ג:25; י"ד:20; ט"ו,א-ב:2
סך כל הפסוקים=47

מרכז:

"ויאמר להם שמשון נקיתי הפעם מפלשתים כי עשה אני עמם רעה:
 וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב
 וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך: ויבער אש בלפידים
 וישלח בקמות פלשתים ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית"
                                    ( ט"ו, ג-ה)

מחצית ב:
פרקים ט"ו,ו-כ:15; ט"ז:31
סך כל הפסוקים=46
למשמעות הרעיון המרכזי

במרכז פרשות שמשון אנו מוצאים שלושה פסוקים, המתארים את אחת מעלילותיו נגד הפלשתים: שמשון מחליט לנקום בפלשתים, הוא לוכד 300 שועלים, קושר אותם זנב אל זנב, מבעיר את הלפידים, ומשלח אותם בשדות פלשתים, ומבעיר"מגדיש ועד קמה ועד כרם זית". תיאור פעילות זו, הנקמה בפלשתים, יותר משבאה לתאר פעילות מסויימת היא מהווה סמל לכל פועלו נגד הפלשתים: המאפיין את פועלו של שמשון לאורך כל הדרך הוא פעולתו הנקודתית והאישית. שמשון לא מנהל קרבות צבא נגד צבא, לא נלחם נגד כל הפלשתים, ומאידך לא צירף לפעולותיו לוחמים נוספים מבנ"י. שמשון פועל לבדו נגד אוכלוסיה מקומית, או נגד רכוש הפלשתים. בדרכו שלו, לבדו, הוא מצליח להכניע את הפלשתים בעריהם הם. כל המאפיינים האלה אכן באים לידי ביטוי בשלושת פסוקי המרכז (ט"ו, ג-ה).
בדרכו זו של שמשון הוא מצליח להושיע את ישראל ולהכניע את הפלשתים. הכתוב מעיד על כך במפורש:"והוא שפט את ישראל עשרים שנה". מאידך הפלישתים אף הם מעידים כי הוא אכן הצליח להכניע אותם, והם מכנים אותו:"...מחריב ארצנו ואשר הרבה את חללינו"(ט"ז, כד).
ולסיכום, ניתן לאמר כי הכתוב הדגיש את אופי פעילותו של שמשון ע"י שימוש במרכז הפרשה. דווקא במרכז הפרשה בדיוק, מפורט מעשהו של שמשון הפועל יחידי כנגד שדות פלשתים. מעשה שהביא לישועת עמ"י למרות היותו פועל יחידי וללא העם.

שמשון- סמל להדרדרות תקופת השופטים

שמשון הינו השופט האחרון בספר שופטים. כידוע, הסדר של הופעת השופטים בספר אינו לפי הופעתם על במת ההסטוריה. הנביא בחר בסדר זה של כתיבת השופטים כדי לתאר את ההדרדרות של התקופה בכמה תחומים:

א. יחסי העם והשופט

ספר שופטים מתאר את סמכות השופט ביחס לעם ואת כניעתו של העם לשופט. ליתר דיוק, הספר מתאר את העדר סמכותו של השופט כלפי העם ואת אי כניעתו של העם לשופט. עניין זה משקף את חוסר יכולתו של השופט לגייס את העם למלחמה, ואת העובדה שהעם אינו מאוחד סביב השופט. אכן גם בתחום הזה הספר מתאר את ההדרדרות מהחמור לחמור יותר כדלקמן:
בעוד שדבורה וברק הצליחו לגייס מס' שבטים למלחמה נגד סיסרא, גדעון הצליח לגייס 32,000 איש, הרי שבפרשות שמשון אנו לא מוצאים כלל את העם במלחמות נגד פלשתים.
בתחילת הספר אנו מוצאים קשר כל שהוא בין העם והשופט. וגיוס חלק מהעם מעיד על קבלת סמכותו של השופט. יתר על כן אצל גדעון אנו מוצאים כי העם מעריך אותו ומציע לו למלוך הוא ובניו על ישראל. אולם בסוף הספר, בפרשת השופט האחרון- שמשון, מה רבה האכזבה ומה רבה ההדרדרות, העם מסגיר את השופט לידי האוייב, לידי הפלשתים (ט"ו, ט-יג).
ובהמשך לתיאור ההידרדרות בתחום זה הספר מסיים בפרשת פילגש בגבעה, אשר שם העם פועל ללא מנהיג כלל וכלל.

ב. השופט כמנהיג דתי

גם בתחום האמוני- דתי שמשון מייצג את ההדרדרות של תקופת השופטים.
דבורה הנביאה שרה לה' שירת שבח והודיה לאחר הניצחון. אין ספק, כי דבריה באו לחזק את העם באמונתו בה'.
גדעון המנהיג- השופט לאחר דבורה גם הוא פועל בתחום חיזוק האמונה. גדעון מתחיל את דרכו עוד לפני המלחמה במדיין במלחמה נגד עבו"ז. הוא משמיד את "מזבח הבעל...ואת האשרה...", ובונה מזבח לה'. אומנם בשלב הראשון העם מתקומם נגד גדעון "ויאמרו אנשי העיר אל יואש הוצא את בנך וימת כי נתץ את מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר עליו" על כל פנים, העם מזהה את גדעון עם עבודת ה', וכאשר גדעון מנצח במלחמה את מדיין, מבחינת העם יש לו שופט מנהיג שמזוהה עם עבודת ה', ובכך יש צעד חשוב וגדול לתקופתו באשר לחיזוק האמונה וחיזוק העם בעבודת ה'.
יפתח אף הוא פועל לחיזוק האמונה בה' ולהחזרת עמ"י לשורשיו. לא כדבורה ששרה שירת הודיה לה', ולא כגדעון שנלחם בבעל ובאשרה. אך הוא עושה זאת בדרכו שלו. יפתח עושה זאת בנאומו הארוך למלך בני עמון. בדבריו יפתח מאריך בתיאור הקורות את עמ"י ביציאת מצרים, תוך כדי הדגשה כי ה' הוא אלקי ישראל, ה' נתן לנו את "סיחון ואת כל עמו", וה' הוא שהוריש לנו את הארץ (י"א, יד- כז). אין ספק כי איזכור יציאת מצרים, וציון יצי"מ כנקודת התחלה של עמ"י הינם צעד גדול בדרך לאמונה בה' ולעבודת ה'. כלומר גם יפתח כמנהיג- שופט מהווה אות ומופת לאמונה בה'.
שמשון לעומת זאת אומנם הושיע את ישראל מבחינה בטחונית, אך מבחינה אמונית אינו דומה לקודמיו. לא מצאנו אצלו שירה כשירת דבורה, לא מצאנו ביעור עבו"ז כמו אצל גדעון, לא מצאנו אצלו נאום אמוני כמו אצל יפתח . יתר על כן שמשון הולך אחר עיניו, ונישא לפלשתית (וכן ראה ט"ז, א ו- ט"ז, ד).
ודאי וודאי שמעשים אלה עומדים בניגוד גמור לשופטים הקודמים לו ומבחינה אמונית וחיזוק עמ"י לעבודת ה' נראה כי ישנה הדרדרות עצומה כאשר שמשון כמנהיג- שופט מסמל את ההדרדרות בשיאה.