מרכז הפרשה ביהושע שופטים/ספר שופטים/פרשה ז

פרשה ז: יפתח-המלחמה בבני עמון ובאיש אפריים (י', יז- י"ב, ז)

תחום הפרשה

פרשה זו כוללת את כל האירועים ביחס ליפתח.
בפרשה שתי פרשיות עיקריות:
א. המלחמה בבני עמון; ההקדמה, המלחמה והתוצאות.
ב. המלחמה "באיש אפרים"; מלחמת אחים עקובה מדם, אשר נהרגו בה 42 אלף איש משבט אפרים.
הפרשה פותחת כמו קודמתה בהיערכות הכוחות למלחמה של בני עמון מזה ובני ישראל מזה.
(הפרשה לא כוללת את פסוקי המבוא (י', ו- טז), העוסקים בכך שבנ"י מכעיסים את ה', ולכן הם נמסרים בידי האוייב, ראה על כך הערה 15 בפרק הקודם).
הפרשה מסתיימת בחתימה האופיינית לפרשות השופטים: "וישפט יפתח את ישראל שש שנים וימת יפתח הגלעדי..." (י"ב, ז).

מרכז הפרשה כל הפסוקים בפרשה
פרקים י',יז-יח:2; י"א,א-מ:40; י"ב,א-ז:7
סך כל הפסוקים=49

מחצית א':
פרקים י',יז-יח:2; י"א,א-כג:23
סך כל הפסוקים=25

מרכז:

    "הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש
     ואת כל אשר הוריש ה' אלקינו מפנינו אותו נירש"
                       ( י"א, כד [פסוק ראשון במחצית ב'])

מחצית ב':
פרקים י"א,כד-מ:17; י"ב,א-ז:7
סך כל הפסוקים=24

למשמעות הפסוק המרכזי

אמונת היסוד של מציאות עמ"י בארצו במרכז כל פרשת יפתח, פרשה בת 49 פסוקים, אנו נמצא את הפסוק, אשר מביע יותר מכל את יסוד האמונה של עמ"י בארצו:
"הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש ואת כל אשר הוריש ה' אלקינו מפנינו אותו נירש".
דברים אלה נאמרים ע"י יפתח בדבריו- פנייתו למלך בני עמון, במטרה למנוע את המלחמה. בדברים אלה מגלה יפתח את אמונתו העזה בה'. יתר על כן בפסוק זה מובעת אמונת היסוד של מציאותו של עמ"י בארצו. ה' אלקינו הוא המוריש לנו את הארץ הזאת. אמונה זו אמורה להיות אבן יסוד לכל דיאלוג עם שכנינו ועם כל העמים השואלים ומתנצחים ביחס לקיומו של ישראל וביחס להימצאותו בא"י.
רק תשובה בסגנון זה של יפתח מייצגת אמונה שלמה ואמיתית בצדקת דרכנו ובצדקת היותנו כאן בא"י. כל תשובה מגמגמת בכל נוסח שהוא, שלא תעמיד במרכז את ה' אלקי ישראל, המחליט למי לתת איזה חבל ארץ, תהיה בבחינת מיעוט אמונה, וויתור על הבסיס הצודק להיותנו כאן בארצנו.

תפקידו של השופט

הדגשת זכות קיומנו בא"י
כאמור, ספר שופטים סובב סביב ציר של חטאי העם בעבו"ז (כלומר חוסר אמונה בה'), משום כך ה' מוסר את העם בידי הגויים, העם צועק לה', בעקבות צעקתו של העם ה' מביא שופט וזה מושיע את העם , וחוזר חלילה (ראה בהקדמה). כמובן, תפקידו הדחוף והראשוני של השופט- להושיע את העם מידי האוייב המציק לו. אולם בכך השופט לא מונע את ההדרדרות, אשר עלולה לבוא בעתיד. אשר על כן תפקידו היותר חשוב ויותר יסודי של השופט הוא בחינוך העם לאמונה בה'. יפתח קורא נכון את המצב בהווה, והוא צופה את העתיד. הוא ממלא את תפקידו כשופט בנאמנות ובמסירות ובדרך הטובה ביותר בתחום זה של חיזוק האמונה בעם. יפתח עושה זאת, בדרך הרצאת דברים למלך בני עמון. בנאומו יפתח מגלה את דעתו והשקפת עולמו בצורה הברורה ביותר. יפתח בדרכו זו, מחזק את עמ"י באמונה בה'. הוא מבהיר בצורה חד משמעית כי זכות קיומנו בארץ ישראל הוא מפני שה' הוריש לנו את הארץ: "ואת כל אשר הוריש ה' אלקינו מפנינו אותו נירש". וכדי לתת יתר משמעות ומשנה תוקף לפסוק זה הוא נמצא בדיוק במרכז הפרשה מבחינת מס' הפסוקים.
גם גדעון פעל כשופט לחזוק האמונה בה'. גדעון עשה זאת בשתי דרכים.
א. הוא הורס את מזבח הבעל וכורת את האשרה, כפי שה' מצווה אותו. (ו', כה- כח).
ב. הוא נלחם מלחמת "מעטים מול רבים" באופן קיצוני: 300 חיילים כנגד צבא רב "כחול שעל שפת הים לרוב"(ז', י"ב), גם זאת ע"פ צו ה'.
בהשוואה לגדעון שפעל לחיזוק האמונה בה' אך לפי דברי ה', הרי שיפתח פועל להגברת האמונה מתוך יוזמתו שלו. על רקע זאת דברי יפתח למלך בני עמון מקבלים משנה תוקף, וברור שהם מקבלים משמעות אצל עמ"י יותר מאשר למלך בני עמון, אשר אליו הדברים מופנים.