מרכז הפרשה ביהושע שופטים/ספר שופטים/פרשה ה

פרשה ה 1: גדעון (ו', א-ח', כח)

תחום הפרשה

פרשת גדעון ומלחמתו במדיין מתחילה כמו כל פרשות השופטים בתיאור מצבם הדתי- אמוני הירוד של עמ"י, ובעקבות כך ה' מוסר אותם בידי מדיין, ואלה לוחצים את ישראל:"ויעשו בנ"י הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד מדין שבע שנים: ותעז יד מדין על ישראל..."(ו', א- ב). הפרשה כוללת את כל מעשי גדעון ומלחמותיו, ומסתיימת בחתימה המקובלת בספר שופטים לציון סוף התקופה:"ויכנע מדין לפני בנ"י ולא יספו לשאת ראשם ותשקט הארץ ארבעים שנה בימי גדעון"(ח', כח).
תחום פרשה זו, פרשת גדעון ומלחמותיו, דומה לפרשות נוספות בספר שופטים, המאופיינים ע"י פתיחה וסיום יחודיים לפרשות הספר.
א. הפתיחה מציינת את מחזוריות החטא והעונש.
ב. גוף הפרשה מתאר את ישועת ה' ע"י השופט, אשר נשלח ע"י ה'.
ג. סיום הפרשה מסכם בקצרה את תקופת השופט בציון משך הזמן בו שפט, או ציון משך הזמן בו שקטה הארץ. (ועוד ראה בהקדמה שבע דוגמאות מפורטות של מחזור החטא העונש וישועת ה').

ענייני הפרשה

• ישראל עושים הרע בעיני ה', ובעקבות כך "ויתנם ה' ביד מדין".
• התגלות מלאך ה' לישראל.
• התגלות מלאך ה' לגדעון.
• גדעון נלחם בעבו"ז, עפ"י דבר ה'.
• גיוס שבטי ישראל למלחמה נגד מדין (32,000 איש).
• נס גיזת הצמר.
• צמצום הלוחמים ל- 300 בלבד.
• המלחמה נגד מדין והנצחון.
• "איש אפרים" וגדעון- הימנעות ממלחמת אחים.
• מלחמת גדעון נגד סוכות ונגד פנואל.
• האפוד של גדעון שהפך לו למוקש.
• חתימה: סיכום תקופת גדעון.
  

מרכז הפרשה
כל הפסוקים בפרשה
בפרשה 93 פסוקים, כדלקמן:
פרקים ו':40; ז':25; ח':28
סך כל הפסוקים = 93
מחצית א:
פרקים ו':40; ז,א-ו:6
סך כל הפסוקים=46
מרכז:

      "ויאמר ה' אל גדעון בשלש מאות האיש המלקקים
        אושיע אתכם ונתתי את מדין בידך 
          וכל העם ילכו איש למקמו"
                                  (ז', ז)

מחצית ב:
פרקים ז',ח-כה:18; ח:28
סך כל הפסוקים=46
למשמעות הרעיון המרכזי

אין ספק שהעניין הייחודי ביותר והבולט ביותר בפרשות גדעון הוא העובדה שגדעון יוצא לקרב רק עם 300 לוחמים. זאת כנגד צבא רב, שהכתוב מאריך ומפרט את גודלו: "ומדין ועמלק וכל בני קדם נפלים בעמק כארבה לרב ולגמליהם אין מספר כחול שעל שפת הים לרב" (ז', יב). הכתוב מאריך ומדגיש את גודלו של צבא מדיין כדי להדגיש את הניגוד מול צבאו של גדעון- 300 איש בלבד.
הפסוק המרכזי בפרשת גדעון מביע רעיון גדול זה של קידוש שם שמים:"ויאמר ה' אל גדעון בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את מדין בידך.."(ז', ז).
בפסוק זה אנו מוצאים את עיקר הרעיונות הקשורים למלחמה ולנס שאמור להתרחש:
א. בקרב אמורים להשתתף רק 300 לוחמים.
ב. החלטה זו של 300 לוחמים היא דבר ה'.
ג. ה' מבטיח להושיע את עמ"י באמצעות מס' מועט זה של לוחמים.
ברור מאוד כי ניצחון על מדיין ע"י מס' מועט של לוחמים יבליט את עוצמת הנס. העם ידע כי ה' הוא העושה את המלחמה, וממילא זוהי הדרך לחזק את האמונה והביטחון בה'. אם ישראל ינצח באמצעות מס' רב של לוחמים, העם עלול לקשר את הניצחון לגבורת הלוחמים ולא לחסדי ה', כפי שהכתוב מציין זאת במפורש: "ויאמר ה' אל גדעון רב העם אשר אתך מתתי את מדין בידם פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי"(ז', ב).
הנה, הפסוק המביע את הרעיון החשוב ביותר במלחמותיו של גדעון נמצא בדיוק במרכז פרשת גדעון. הימצאותו של פסוק זה בדיוק במרכז הפרשה מוכיח שוב שהכתוב משתמש באמצעי זה (של מרכז הפרשה מבחינת מס' הפסוקים) כדי להדגיש את הרעיון המרכזי, ובדרך זו לתת לו משנה תוקף.

רעיון מרכזי בספר שופטים

נראה, כי רעיון זה שה' הוא המושיע את העם ולא הכח של הצבא, זהו אחד הרעיונות המרכזיים של כל ספר שופטים. וכן מצאנו בפרשות: א', ה', ה-1, ה-2, ה-3, ג', ח', ט'. יתר על כן אצל גדעון מודגש כי לא העם מתעורר להגן על עצמו, ואף לא השופט מתעורר לכך. אלא ה' הוא המדרבן את גדעון לתפקידו כמושיע הכתוב מעיד כי הסיבה לכך שהעם נתון בידי הגויים שמסביב היא מפני שהעם עובד עבו"ז: "ויעשו בנ"י הרע בעיני ה' ויתנם ה' ביד מדין שבע שנים" (ו', א). משום כך כאשר העם צועק אל ה' מנוגשיו, וכאשר ה' אכן מושיע את העם, יש עניין גדול לטפל בשורש הבעיה. לא רק לנצח את האוייבים הנוגשים, אלא לחזק את האמונה בה', כדי שהעם לא יכשל שוב בעבו"ז, ושוב ימסר בידי אוייבים וחוזר חלילה.
אין זה כי אם טבעי והגיוני שהעם המנצח במלחמה יזקוף זאת לזכותו. צבא מנצח משייך את הניצחון ליכולת הקרבית של הלוחמים, לתעוזה, לאומץ, לאימונים היעילים, לתושיה של המפקדים והמנהיגים וכל כיו"ב. הקב"ה רוצה למנוע תופעה זו של כוחי ועוצם ידי, ובלשון הכתוב:"פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי"(ז',ב). אשר על כן ה' פונה לגדעון לצמצום חייליו עד 300, ובדרך זו להעצים את הנס, לחזק את האמונה בה',ובדרך זו אולי אף למנוע חזרה לעבו"ז בעתיד.

תפקידו של השופט

כל הנאמר לעיל, אפשר לראותו מנקודת ראותו של השופט: תפקידו של השופט אינו מצטמצם בפתרון הבעיה הבטחונית בלבד. תפקידו האמיתי של השופט לתת פיתרון שורשי ומעמיק לבעית האמונה והביטחון בה'. אם ינצח במלחמה, אך לא יחזיר את העם לאלקיו, אם כן מה הועילו חכמים בתקנתם? הרי שוב העם יגרר אחר עבו"ז. עקב כך ה' ימסור את עמ"י שוב בידי אוייבים ולוחצים וחוזר חלילה. אלא על כורחך יש ציפיה מהשופט, שהוא ישיב את העם לעבודת ה', ויחזיר את הביטחון והאמונה בה'. כשהעם יחזור לעבודת ה', ממילא תתוקן הבעיה מן היסוד.
בידי השופט ישנה דרך אחת חשובה למלא את תפקידו זה והיא באמצעות המלחמה. זו נכפית עליו ככורח המציאות, כעונש בגלל עבו"ז. הוא השופט, אמור להשתמש בה כמנוף לחיזוק האמונה והחזרת העם לה' אלוקיו.
אם ילחמו מעטים נגד רבים, ובאופן קיצוני ביותר: 300 איש כנגד צבא המונה "כחול שעל שפת הים", וזאת עפ"י ה', ממילא כאשר יבוא הניצחון, תחזור האמונה בה', יחזור הביטחון בה' אלקי ישראל, והעם ישוב לעבודת ה'.
הנה כי כן, אנו מוצאים במרכז פרשת גדעון את הפסוק המביע את הרעיון החשוב ביותר של הפרשה. ה' הוא המושיע והוא הנותן את האוייבים בידי ישראל"...בשלש מאות האיש המלקקים אושיע אתכם ונתתי את מדין בידך..."(ז', ז).

פרשה ה 2: ההתגלות לגדעון(ו', א- לב)

תחום הפרשה

ניתן לחלק את פרשת גדעון לפרשיות יותר קטנות. כגון ההתגלות לגדעון עד המלחמה.
הפרשה כוללת בעיקר שלושה נושאים:

• ההקדמה לפרשת גדעון(מחזוריות החטא והעונש) (ו', א-י)
• התגלות המלאך לגדעון (ו', יא- כד)
• מלחמת גדעון בעבו"ז (ו', כה- לב)
  

מבנה ומרכז

מחצית א': ו', א- טז = 16 פסוקים

מרכז:

 "ויאמר אליו ה'
   כי אהיה עמך
   הכית את מדין כאיש אחד"
                (ו', טז [סוף מחצית א'])

מחצית ב':ו', יז- לב = 16 פסוקים

אכן במרכז הפרשה אנו מוצאים את הרעיון המופיע מס' פעמים בספר שופטים והוא: ה' הוא המושיע . ובלשון הכתוב:"כי אהיה עמך". זהו התנאי לניצחון. אם ה' עם המנהיג, אם ה' עם העם, הניצחון מובטח. אם החטאים מרחיקי את ה' מהעם , הרי שהגויים לוחצים את ישראל.

פרשה ה 3: מלחמת גדעון במדין עד ההכרעה בשדה הקרב(ו', לב- ז', כה)

תחום הפרשה

פרשה זו כוללת בעיקר ארבעה עניינים:

• התגייסות שני הצדדים למלחמה מדיין וישראל (לג- לה)
  
• נס גיזת הצמר (לו- מ)צמצום החיילים בצבאו של גדעון
  
• מ- 32 אלף עד 300 חייל (ג', א-ח)
  
• הכרעת המלחמה בשדה הקרב (ז', ט-כה)
  

מבנה ומרכז

כל הפסוקים בפרשה
פרקים ו',לב-מ:8; ז':25
סך כל הפסוקים=33
מחצית א':
פרקים ו',לב-מ:8; ז',א-ח:8
סך כל הפסוקים=16

מרכז:

   "ויהי בלילה ההוא
    ויאמר אליו ה'
    קום רד במחנה כי נתתיו בידך"
                         (ז',ט')

מחצית ב':

ז', י- כ = 16 פסוקים

גם כאן, כמו בפרשה הקודמת, מודגש הרעיון החשוב ביותר במלחמות ישראל: ה' הוא הנותן את הניצחון, ובלשון הכתוב "כי נתתיו בידך".

פרשה ה 4: גדעון- ההקדמות והמלחמה עד ההכרעה בשדה הקרב (ו', א-ז', כה)

פרשה זו כוללת את שתי קודמותיה ה-1 וכן ה- 2. מאז ההקדמה לפרשת גדעון (מחזוריות החטא והעונש) ועד ההכרעה בשדה הקרב עם הריגתם של שני שרי מדיין, זאב ועורב.

מבנה ומרכז
כל הפסוקים בפרשה
פרקים ו':40; ז:25
סך כל הפסוקים=65
מחצית א':
ו', א-לג = 33 פסוקים
מרכז:

 "ורוח ה' לבשה את גדעון
 ויתקע בשופר
 ויזעק אביעזר אחריו"
       (ו', לד [פסוק ראשון של מחצית ב'])

מחצית ב':
פרקים ו',לד-מ:7; ז:25
סך כל הפסוקים=32

גם בפרשה זו כמו שתי קודמותיה, ה-1 וכן ה-2, אנו מוצאים במרכז אותו רעיון. גדעון יוצא לקרב ומנצח כי "רוח ה' לבשה את גדעון".

שלושת פסוקי המרכז

ו', לב: גדעון נלחם בעבו"ז.
ו', לג: מדיין ועמלק מתגייסים כדי להילחם בישראל.
ו', לד: "רוח ה' לבשה את גדעון" ומשום כך הוא מנצח במלחמה.
נראה, כי פסוקי המרכז בנויים בדרך של סיבה ותוצאה: מאחר שגדעון נלחם בעבו"ז, הגם שמדיין ועמלק מתגייסים להלחם בישראל, בכל זאת גדעון מנצח. זאת מאחר ש "רוח ה' לבשה את גדעון".

רעיון אחד בשלושה לבושים

במרכזן של שלוש הפרשות: ה-1, ה-2, ה-3, מצאנו אותו רעיון. אלא שהוא נכתב כל פעם בנוסח אחר ובעצם בהדגשה קצת שונה. להלן הפסוקים לפי סדר הופעתם:
ה-1: "ויאמר אליו ה' כי אהיה עמך..." (ו', טז).
ה-2: "ויאמר אליו ה'...כי נתתיו בידך" (ז', ט).
ה'-3: "ורוח ה' לבשה את גדעון..." (ו', לד)
שלושת הפסוקים מביעים באופן כללי אותו רעיון. המלחמה נתונה בידי ה', הוא המחליט מי ינצח, הוא הנותן את האוייב בידי ישראל. כלומר, הכל נתון להשגחתו של הבורא. כמובן, הדבר תלוי במצבו האמוני של העם בזכויותיו או בחובותיו חלילה.
בשלושת הפסוקים הנ"ל נמצאנו למדים, כי הרעיון מובע בגיוונים שונים, ואולי הדבר מרמז על הדרגתיות בקרבת ה' לעם ובהשגחתו של ה' על עמ"י.
א. "כי אהיה עמך..." כמובן, זו הבטחה חיובית ומעודדת, אך נראה שהיא לא מייצגת את הקרבה הגדולה ביותר.
ב. "ורוח ה' לבשה את גדעון". נראה שביטוי זה מביע קרבה יותר גדולה של המנהיג והקב"ה.
ג. "כי נתתיו בידך" מבחינת ההבטחה לניצחון ההבטחה ברורה מאוד וחד משמעית.