מרכז הפרשה ביהושע שופטים/ספר שופטים/פרשה ד

פרשה ד1: דבורה השופטת (כולל שירת דבורה)(ד', א- ה', לא)

תחום הפרשה

פרשת דבורה השופטת (כולל שירת דבורה) פותחת ומסיימת בביטויים האופייניים לכל פרשות השופטים. פתיחת הפרשה: "ויספו בנ"י לעשות הרע בעיני ה'..." (ד', א). סיום הפרשה: "ותשקט הארץ ארבעים שנה" (ה', לא). ביטוי זה מופיע בסוף שירת דבורה, משום כך אנו נכלול את כל השירה בפרשת המלחמה והניצחון. הנביא, כותב הספר, מצא לנכון לכתוב את ביטוי הסיום לפרשה "ותשקט הארץ ארבעים שנה" דווקא בסוף השירה, ולא בסוף פרשת המלחמה. משום כך יש הגיון להתייחס לשירה כאל חלק מפרשת המלחמה, ולהתייחס לפסוקי המלחמה ופסוקי השירה כאל פרשה אחת.
שיקול נוסף לכלול את השירה בפרשת המלחמה הוא מפני שהשירה מתארת את המלחמה עצמה. בשירה, דבורה מברכת ומשבחת את השבטים שהצטרפו למלחמה, ונוזפת באלה שלא התגייסו. כמו כן מתארת השירה את מותו של סיסרא.

מרכז הפרשה

כל הפסוקים בפרשה
פרקים ד':24 ה:31
סך כל הפסוקים=55

מחצית א:
ד':24; ה,א-ג:3 סך כל הפסוקים=27

מרכז:

  "ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום 
    ארץ רעשה גם שמים נטפו 
    גם עבים נטפו מים"
         (ה', ד)

מחצית ב:
פרק ה', ה- לא
סך כל הפסוקים=27

למשמעות הרעיון המרכזי

כאמור, אחד המסרים העיקריים בספר שופטים הינו להדגיש כי ה' עושה את המלחמה, ה' הוא המושיע, והוא הנותן את האוייב בידי המנצח. (ראה סוף הפרשה הקודמת). והנה גם בפרשתנו במרכזה אנו נמצא פסוק המביע רעיון זה, אלא שהוא מופיע במסגרת שירת דבורה ואנו נצטרך להיעזר בפרשנים כדי להבינו.
א. התרגום ורש"י פירשו פסוק זה (ה', ד) בהתייחסות למעמד הר סיני, וזאת על פי השוואה לפסוק "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו..." (דברים ל"ג, ב).
ב. הרד"ק מביא סיכום הפרשנים שלפניו, מביא את דעת רש"י והתרגום מחד גיסא, אולם מביא דיעה אחרת והיא דעת האב"ע כי פסוק זה רומז למלחמות שנלחם הקב"ה עבור ישראל כאשר יצאו ממצרים והכוונה למלחמות סיחון ועוג. להלן דברי הרד"ק: "ה' בצאתך משעיר רוב המפרשים פירשו ענין זה סיני. כמו זה סיני שחרד, כמו שנאמר ויחרד כל ההר מאד, כן חרדו שאר ההרים כמו הר שעיר והר פראן, ואע"פ שאינו כתוב שם אלא ויחרד כל ההר, וכן דעת המתרגם. והחכם רבי אברהם א"ע ז"ל פי' כי הוא רמז למלחמות שנלחם הקב"ה בעבור ישראל, וכן וזרח משעיר למו, וכן אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן, וכן אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה. ארץ רעשה וכן ותגעש ותרעש הארץ הכל רמז למלחמות. ופי' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום כי שם התחילו ישראל להלחם באומות כשעברו את הר שעיר ונלחמו בסיחון ועוג ויצא השם ית' לפניהם ונצחום ובכחו גברו בכל המלחמות ההם וכן שמים נטפו גם עבים נטפו מים."
לפי פירוש זה, הפסוק המרכזי בא להביע את השבח לה' על עזרתו לעמ"י במלחמות מאז ומתמיד, כאשר דבורה בשירתה מתכוונת בעצם להודות לקב"ה על ניצחון ברק במלחמה זו נגד סיסרא.
ג. יוסף בן מתתיהו פירש פסוק זה כפשוטו "גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים", כלומר שירדו גשמים עזים במהלך המלחמה נגד סיסרא. גשמים אלה הפכו את האדמה לבוצית ומרכבותיו של סיסרא טבעו בבוץ, ממילא צבא סיסרא איבד את כל עוצמתו ובשל כך הקרב הוכרע. פירושו זה מתבסס גם על המשך השירה:"מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא: נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נפשי עז".(ה', כ- כא). כלומר הפרשן מפרש גם פסוקים אלה כפשוטם: בעקבות ירידת הגשמים הבלתי צפויה נחל קישון עלה על גדותיו ובכך הוא סחף וגרף את צבא סיסרא המופתע .לפי הסבר זה, ברור יותר מדוע דבורה שרה את שירת האמונה וההודאה לה'. היא שרה בעקבות הנס הגלוי, כמו משה רבנו ועמ"י ששרו לה' בעקבות קריעת ים סוף.
לסיכום, לפי דברי יוסף בן מתתיהו, הפסוק המרכזי (ה', ד) אכן מציין את נס המלחמה: ירידת הגשמים ("נטפו מים"). ולפי האב"ע (רד"ק, רלב"ג, מלבי"ם ומצודות דוד) הפסוק המרכזי מביע את עזרתו של ה' באופן כללי במלחמות ישראל מאז המלחמות בסיחון ועוג, וכמובן גם במלחמה זו.
לפי שתי השיטות, נמצאנו למדים כי הפסוק המרכזי בא לציין כי ה' הוא העושה את המלחמה, הוא המכריע את הקרב, הוא הגורם לניצחון, והוא הנותן את המנוצח בידי המנצח. זהו אם כן אחד הרעיונות המרכזיים בכל ספר שופטים, כפי שמתברר במרכז פרשות רבות: פרשת עתניאל בן קנז, (פרשה א'); פרשות גדעון (פרשות ה', ה'-1 ה- 2, ה- 3); פרשת יפתח (פרשה ז'); פרשות שמשון (פרשות ח', ט').

פרשה ד2: שירת דבורה (ה', א- לא)

ניתן לחלק את שירת דבורה לשני חלקים לפי התוכן.
חלק א: המלחמה (א- כג)
חלק ב: אודות סיסרא (כד- לא)
לפי חלוקה זו אנו נפגוש שני מרכזים נוספים, כדלקמן:

חלק א': המלחמה (א- כג)

מחצית א:א-יא =11 פסוקים

מרכז:

          "עורי עורי דבורה
           קום ברק ושבה שביך בן אבינעם"
                            (ה, יב)

מחצית ב:יג-כג = 11 פסוקים

הפסוק המרכזי הינו היחיד בשירת דבורה, אשר מציין את הניצחון.

חלק ב: אודות סיסרא (כד- לא)

מחצית א:כד- כז = 4 פסוקים

מרכז

"בין רגליה נפל שכב
בין רגליה כרע נפל
כאשר כרע שם נפל שדוד"
      (ה, כז [סוף מחצית א'])

מחצית ב:כח-לא = 4 פסוקים

הפסוק המרכזי מציין את מפלתו האישית של סיסרא.