מקרא מבואר/טקסט גולמי/שיר השירים

פרק א

זֶה הַשִּׁיר הַמֻּבְחָר שֶׁל שְׁלֹמֹה. נַשֵּׁק אוֹתִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיךָ, כִּי אַהֲבָתְךָ טוֹבָה יוֹתֵר מִיַּיִן. שִׁמְךָ הַטּוֹב יוֹצֵא לְפָנֶיךְ כְּרֵיחַ שֶׁל שְׁמָנִים מְבֻשָּׂמִים וּבְסִבָּתָם נְעָרוֹת מִתְאַהֲבוֹת בְּךָ. מְשׁוֹךְ אוֹתִי אֵלֶיךָ וְנָרוּץ יַחַד אַחֲרֶיךָ כְּקֶדֶם, כְּשֶׁהַמֶּלֶךְ הִכְנִיס אוֹתִי אֶל חֲדָרָיו, נָגִיל וְנִשְׂמַח בְּךָ, נִשְׁאַף מֵרֵיחַ אַהֲבָתְךָ הַטּוֹבָה יוֹתֵר מִיַּיִן, אוֹהֲבִים אוֹתְךָ בְּנֶאֱמָנוּת. אֲנִי אֻמַּת יְרוּשָׁלַיִם, גַּם כְּשֶׁאֵינֶנִּי מְאִירַת פָּנִים עֲדַיִן בְּתוֹכִי אֲנִי נָאָה, כְּמוֹ אוֹהָלִים מֻכֵּי שֶׁמֶשׁ כְּמוֹ יְרִיעוֹת בְּמִקְדַּשׁ שְׁלֹמֹה. אַל תִּסְתַּכְּלוּ עָלַי כָּכָה עַל שֶׁאֲנִי כֵּהָה, זֶה רַק שִׁזּוּף בַּשֶּׁמֶשׁ, בְּנֵי עַמִּי זִלְזְלוּ בִּי וְשָׁלְחוּ אוֹתִי לִשְׁמוֹר בְּכַרְמֵי זָרִים, לֹא בַּכֶּרֶם שֶׁלִּי. סַפֵּר לִי אָהוּב נַפְשִׁי, אֵיךְ אַתָּה רוֹעֶה אֶת צֹאנְךָ? כֵּיצַד אַתָּה גּוֹרֵם לוֹ לִרְבּוֹץ כְּחוֹם הַיּוֹם? לָמָּה שֶׁאֶהְיֶה כְּמוֹ אֲבֵלָה עַל עֶדְרֵי אֲהוּבֶיךָ שֶׁעָלַי לִרְעוֹת! – הַיָּפָה שֶׁבַּנָּשִׁים, אִם אֵינֵךְ יוֹדַעַת – צְאִי בְּעִקְבוֹת רוֹעֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת הַגְּדִיּוֹת שֶׁלָּךְ עַל יַד מְקוֹם הָרוֹעִים הַבְּקִיאִים.

דּוֹמָה אַתְּ רַעֲיָתִי לְסוּסַת רְכִיבָה מִצְרִית זְרִיזָה. לְחָיַיִךְ כֹּה נָאִים בַּתַּכְשִׁיטִים הַמְּשֻׁלָּשִׁים, וְצַוָּארֵךְ כֹּה יָפֶה בַּחֲרוּזִים. נַעֲשֶׂה לָךְ מְשֻׁלְּשֵׁי זָהָב עִם נְקֻדּוֹת כֶּסֶף. – בְּעוֹד שֶׁהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב לִשְׁתּוֹת גַּם הַבּוֹשֶׂם שֶׁלִּי מַדִּיף רֵיחַ. אֲהוּבִי הוּא עֲבוּרִי כְּמוֹ חֲבִילַת בּוֹשֶׂם הַמּוֹר, הוּא יָבוֹא לִישׁוֹן בְּחֵקִי. אֲהוּבִי הוּא עֲבוּרִי כְּמוֹ אֶשְׁכּוֹל בּוֹשֶׂם הַכּוֹפֶר שֶׁגָּדֵל בְּעֵין גֶּדִי.

אַתְּ יָפָה רַעֲיָתִי, עֵינַיִךְ יָפוֹת כְּמוֹ יוֹנִים. – אַתָּה יָפֶה אֲהוּבִי וְגַם נָעִים, וְגַם מִטָּתֵנוּ רַעֲנָנָה. תִּקְרַת בֵּיתֵנוּ מֵאֲרָזִים, וְהַנְּסָרִים הַמֻּחְלָקִים עֲשׂוּיִים מִבְּרוֹשִׁים.

פרק ב

אֲנִי כְּמוֹ פֶּרַח חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, כְּמוֹ שׁוֹשַׁנַּת הָעֵמֶק. – כְּמוֹ שׁוֹשַׁנָּה בֵּין קוֹצִים כָּךְ רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת. – כְּמוֹ עֵץ תַּפּוּחַ בֵּין עֲצֵי יַעַר כָּךְ אֲהוּבִי בֵּין הַבָּנִים, בְּצִלּוֹ חָמַדְתִּי לָשֶׁבֶת וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְפִי. הוּא הֱבִיא אוֹתִי לְחֵדֶר הַיַּיִן וְהֵנִיף עָלַי אַהֲבָה. שִׂימוּ בְּצִידִי גְּבִיעֵי יַיִן, רַפְּדוּ אֶת מְקוֹמִי בְּתַפּוּחִים, כִּי אֲנִי חוֹלַת אַהֲבָה. יַד שְׂמֹאלוֹ תּוֹמֶכֶת בְּרֹאשִׁי בְּחִבָּה, וְיַד יְמִינוֹ מְחַבֶּקֶת אוֹתִי. מַשְׁבִּיעָה אֲנִי אֶתְכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּצְּבָיִים אוֹ בָּאַיָּלוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה, אַל תָּעִירוּ וְאַל תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתַּחְפּוֹץ לְהִתְעוֹרֵר מֵעַצְמָהּ.

אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹל בּוֹאוֹ שֶׁל אֲהוּבִי, הוּא מְדַלֵּג עַל הָרִים, מְקַפֵּץ מֵעַל גְּבָעוֹת. אֲהוּבִי דּוֹמֶה לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר בֶּן אַיָּלָה, הִנֵּה הוּא כְּבָר עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֵי הַקִּיר, מַשְׁגִּיחַ עָלַי מִן הַחַלּוֹנוֹת, מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים. עָנָה לִי אֲהוּבִי וְאָמַר: קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּבוֹאִי! כִּי הִנֵּה הַסְּתָיו עָבָר, הַגֶּשֶׁם חָלַף וְהָלַךְ לוֹ. בָּאָרֶץ כְּבָר נִרְאִים נִצָּנִים, עוֹנַת הַזָּמִיר הִגִּיעָה וְקוֹל הַיּוֹנִים נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. פַּגֵּי הַתְּאֵנָה חָנְטוּ וּסְמָדַר הַגְּפָנִים מַדִּיף רֵיחַ, קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּבוֹאִי! אֲהוּבָתִי מִסְתַּתֶּרֶת בִּנְקִיקֵי הַסֶּלַע, מֵאֲחוֹרֵי הַמַּדְרֵגָה; הַרְאִי לִי אֶת מַרְאֵךְ, הַשְׁמִיעִי לִי אֶת קוֹלֵךְ, כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵךְ נָאֶה.

תִּפְסוּ לָנוּ אֶת הַשּׁוּעָלִים הַקְּטַנִּים הַמְּחַבְּלִים בַּכְּרָמִים, כִּי בַּכֶּרֶם שֶׁלָּנוּ הָעֲנָבִים קְטַנְטַנִּים. אֲהוּבִי מְיוֹעָד לִי וַאֲנִי מְיוֹעֶדֶת לוֹ, הוּא הַמְּטַיֵּל בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ וְיִסְתַּלְּקוּ הַצְּלָלִים הָאֲרֻכִּים, טַיֵּל לְךָ אֲהוּבִי כְּמוֹ צְבִי אוֹ כְּמוֹ עוֹפֶר בֶּן אַיָּלָה, עַד הֶהָרִים הָרְחוֹקִים.

פרק ג

עַל מִטָּתִי בַּלֵּילוֹת הִשְׁתּוֹקַקְתִּי אֶל זֶה שֶׁנַּפְשִׁי אוֹהֶבֶת, חִפַּשְׁתִּי אוֹתוֹ וְלֹא מָצָאתִי. קַמְתִּי וְהִסְתּוֹבַבְתִּי בָּעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת, חִפַּשְׁתִּי אֶת אוֹתוֹ שֶׁנַּפְשִׁי אוֹהֶבֶת, חִפַּשְׁתִּי אוֹתוֹ וְלֹא מָצָאתִי. מָצְאוּ אוֹתִי הַשּׁוֹמְרִים שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעִיר –הַאִם רְאִיתֶם אֶת זֶה שֶׁנַּפְשִׁי אוֹהֶבֶת? כִּמְעַט שֶׁהִצְלַחְתִּי לַעֲבוֹר מֵהֶם וְהָיִיתִי מוֹצֵאת אֶת זֶה שֶׁנַּפְשִׁי אוֹהֶבֶת, הָיִיתִי אוֹחֶזֶת בּוֹ בְּלִי לְהַרְפּוֹת עַד שֶׁהָיִיתִי מְבִיאָה אוֹתוֹ אֶל בֵּית אִמִּי – אֶל הַחֶדֶר שֶׁל הוֹרָתִי. מַשְׁבִּיעָה אֲנִי אֶתְכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּצְּבָיִים אוֹ בָּאַיָּלוֹת שֶׁבַּשָּׂדֶה, אַל תָּעִירוּ וְאַל תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתַּחְפּוֹץ לְהִתְעוֹרֵר מֵעַצְמָהּ.

רְאוּ אֶת אֲהוּבָתִי! – מִי זֹאת שֶׁעָלְתָה מִמִּדְבַּר סִינַי כְּמוֹ עָנָן עָשָׁן, מְבֻשֶּׂמֶת בְּמוֹר וּבִלְבוֹנָה וּבְכָל בּוֹשֶׂם שֶׁרוֹכְלִים מוֹכְרִים. וְעַכְשָׁיו, סְבִיב מִטָּתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יֵשׁ שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל. כֻּלָּם מְתֻרְגָּלִים לֶאֱחוֹז בַּחֶרֶב בַּקְּרָב, כָּל אֶחָד חַרְבּוֹ עַל מוֹתְנָיו, שׁוֹמְרִים מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת.

הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה עָשָׂה לְעַצְמוֹ אַפִּרְיוֹן מְפוֹאָר לְמִטָּתוֹ מֵעֲצֵי הַלְּבָנוֹן. אֶת עַמּוּדָיו עָשָׂה מִכֶּסֶף, אֶת הָרִצּוּף מִזָּהָב, עָלָיו פָּרוֹכֶת צֶמֶר צָבוּעַ בְּאַרְגָּמָן, תּוֹכוֹ מָלֵא אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל. צְאוּ וְהַבִּיטוּ בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בַּכֶּתֶר שֶׁאִמּוֹ עִטְּרָה אוֹתוֹ בּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ – בְּיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

פרק ד

אַתְּ יָפָה רַעְיָתִי, אַתְּ יָפָה – עֵינַיִךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ יָפוֹת כְּמוֹ יוֹנִים, שַׂעְרֵךְ דּוֹמֶה לְעֵדֶר עִזִּים שֶׁגּוֹלְשׁוֹת מֵהַר הַגִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ דּוֹמוֹת לְעֵדֶר עִזִּים זֵהוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, כֻּלָּם תּוֹאֲמוֹת וְאֵין בָּהֶם פְּגָם. שִׂפְתוֹתַיִךְ כְּחוּט אָדוֹם בּוֹהֵק, וְדִבּוּרֵךְ נָאֶה, רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ כְּפֶלַח רִמּוֹן. צַוָּארֵךְ מְקֻשָּׁט כְּמִגְדַּל דָּוִד שֶׁבָּנוּי לְמוֹפֵת, תְּלוּיִים עָלָיו אֶלֶף מְגִנִּים וְכָל נַרְתִּיקֵי חִצֵּי הַגִּבּוֹרִים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עוֹפָרִים תְּאוֹמִים בְּנֵי צְבִיָּה שֶׁרוֹעִים בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים. עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַשֶּׁמֶשׁ וְיִסְתַּלְּקוּ הַצְּלָלִים הָאֲרֻכִּים, אֲטַיֵּל לִי אִתָּךְ אֶל הַר בּוֹשֶׂם הַמּוֹר – אֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, אֵין בָּךְ שׁוּם פְּגָם.

יַחַד אִתִּי מֵהַלְּבָנוֹן כַּלָּתִי, בּוֹאִי יַחַד אִתִּי מֵהַלְּבָנוֹן, הַבִּיטִי מֵרֹאשׁ הָרֵי אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ פִּסְגַת הַחֶרְמוֹן הַמֻּשְׁלֶגֶת, מִמְּעוֹנוֹת הָאֲרָיוֹת מֵהַָרֵי הַנְּמֵרִים. כָּבַשְׁתְּ אֶת לִבִּי אֲחוֹתִי כַּלָּתִי, כָּבַשְׁתְּ אֶת לִבִּי כְּבָר בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ, בְּאַחַת מִשַּׁרְשְׁרוֹת צַוָּארֵךְ. מַה יָּפָה אַהֲבָתֵךְ אֲחוֹתִי כַּלָּתִי, כֹּה טוֹבָה אַהֲבָתֵךְ יוֹתֵר מִיַּיִן וְרֵיחַ הַשֶּׁמֶן שֶׁלָּךְ מְבֻשָּׂם יוֹתֵר מִכָּל הַבְּשָׂמִים. שִׂפְתוֹתַיִךְ נוֹטְפוֹת מְתִיקוּת כַּלָּתִי, דְּבַשׁ וְחָלָב שׁוֹפְעִים מִלְּשׁוֹנֵךְ, וְרֵיחַ שִׂמְלוֹתַיִךְ כְּרֵיחַ הַלְּבָנוֹן. אֲחוֹתִי כַּלָּתִי הִיא כְּמוֹ גַּן נָעוּל, מְקוֹר מַיִם נָעוּל – מַעְיָן שָׁמוּר. נְטִיעוֹתַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פֵּירוֹת מְתוּקִים, וּבְשָׂמִים שֶׁל כּוֹפֶר וְנֵרְדְּ. נֵרְדְּ וְכַרְכּוֹם קָנֶה וְקִנָּמוֹן וְכָל עֲצֵי לְבוֹנָה, מוֹר וַאֲהָל וְכָל שׁוֹרְשֵׁי בְּשָׂמִים. מֻשְׁקִים בְּמַעְיַן שֶׁל גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים, וְנוֹזְלִים מֵהַלְּבָנוֹן. הִתְעוֹרְרִי רוּחַ צָפוֹן וּבוֹאִי רוּחַ דָּרוֹם, נַשְּׁבִי בְּגַנִּי וְיַשְׁקֶה הַגֶּשֶׁם אֶת בְּשָׂמָיו, וְאָז יָבוֹא אֲהוּבִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל מִפֵּרוֹתָיו הַמְּתוּקִים.

פרק ה

בָּאתִי לְגַנִּי אֲחוֹתִי הַכַּלָּה, לִקַּטְתִּי מוֹר וּשְׁאָר בּוֹשֶׂם, אָכַלְתִּי מִקְּנֵה הַסֻּכָּר וּמְתִיקוּתוֹ הַנִּשְׁפֶּכֶת, שָׁתִיתִי מֵהַיַּיִן הָאָדוֹם וְהַלָּבָן, אִכְלוּ יְדִידִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ אֲהוּבִים.

– אֲנִי יְשֵׁנָה אַךְ לִבִּי עֵר, וְהִנֵּה קוֹל אֲהוּבִי דּוֹפֵק בַּפֶּתַח: פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַּמָּתִי! רֹאשִׁי כְּבָר מָלֵא בְּטַל, תַּלְתַּלַּי נוֹטְפוֹת טִפּוֹת לַיְלָה! – כְּבָר פָּשַׁטְתִּי אֶת הַכֻּתּוֹנֶת אֵיךְ אֶלְבַּשׁ אוֹתָהּ? כְּבָר רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיךְ אֲטַנֵּף אוֹתָם? אֲהוּבִי סִלֵּק אֶת יָדוֹ מֵחוֹר הַמַּנְעוּל לְהִסְתַּלֵּק, וּמִיַּד הִתְגַּעְגַּעְתִּי אֵלָיו. מִיַּד קַמְתִּי לִפְתּוֹחַ לַאֲהוּבִי וְעַל יָדַי וְאֶצְבְּעוֹתַי לִקְרָאתוֹ בּוֹשֶׂם מוֹר שֶׁנָּטַף עַל יָדִית הַמַּנְעוּל. פָּתַחְתִּי לַאֲהוּבִי אַךְ אֲהוּבִי כְּבָר חָמַק וְעָבַר, נַפְשִׁי יָצְאָה כְּשֶׁאָמַר שֶׁהוּא עוֹזֵב, חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ וְלֹא מָצָאתִי, קָרָאתִי וְהוּא לֹא עָנָה לִי. מָצְאוּ אוֹתִי הַשּׁוֹמְרִים שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעִיר הִכּוּ וּפָצְעוּ אוֹתִי, שׁוֹמְרֵי הַחוֹמוֹת לָקְחוּ אֶת צְעִיפִי מֵעָלַי. מַשְׁבִּיעָה אֲנִי אֶתְכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִם תִּמְצְאוּ אֶת אֲהוּבִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ? – שֶׁאֲנִי חוֹלַת אַהֲבָה! – מַה מְּיוּחָד בַּאֲהוּבֵךְ מִשְּׁאָר הָאֲהוּבִים, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? מַה מְּיוּחָד בַּאֲהוּבֵךְ מִשְּׁאָר הָאֲהוּבִים שֶׁכָּכָה אַתְּ מַשְׁבִּיעָה אוֹתָנוּ? – אֲהוּבִי בָּהִיר וּפָנָיו וְרֻדּוֹת, אֵין אֶחָד מֵרְבָבָה כָּמוֹהוּ. רֹאשׁוֹ אוֹצַר זָהָב, שְׂעָרוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כְּעוֹרֵב. עֵינָיו כְּמוֹ יוֹנִים עַל מַעְיְנוֹת מַיִם, רוֹחֲצוֹת בְּחָלָב, מְמֻקָּמוֹת בִּשְׁלֵמוּת. לְחָיָיו כַּעֲרוּגַת בּוֹשֶׂם שֶׁגְּדֵלִים בָּהּ תַּמְרוּקִים, שִׂפְתוֹתָיו כְּמוֹ שׁוֹשַׁנִּים שֶׁנּוֹטְפוֹת מִבּוֹשֶׂם הַמּוֹר. יָדָיו כְּמוֹ מְגִלּוֹת שֶׁל זָהָב מְמֻלָּאוֹת בְּאַבְנֵי תַּרְשִׁישׁ, מֵעָיו כְּמוֹ שֶׁנְהָב מְכֻסֶּה בְּאַבְנֵי סַפִּיר. שׁוֹקָיו כְּמוֹ עַמּוּדֵי שַׁיִשׁ עַל יְסוֹדוֹת אַדְנֵי זָהָב, מַרְאֵהוּ כְּאֶרֶז מֻבְחָר בַּלְּבָנוֹן. דִּבְרֵי פִּיו מַמְתַּקִּים, וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים, זֶה אֲהוּבִי וְזֶה יְדִידִי, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

פרק ו

– לְאָן הָלַךְ אֲהוּבֵךְ, הַיָּפָה בַּנָּשִׁים? לְאָן פָּנָה אֲהוּבֵךְ וּנְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ אִתָּךְ? – אֲהוּבִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגוֹת הַבְּשָׂמִים, לְטַיֵּיל בַּגַּנִּים וּלְלַקֵּט שׁוֹשַׁנִּים. אֲנִי מְיוֹעֶדֶת לַאֲהוּבִי וַאֲהוּבִי מְיוֹעָד לִי, הוּא הַמְּטַיֵּל בֵּין הַשּׁוֹשַׁנִּים.

רַעְיָתִי, אַתְּ יָפָה כְּעִיר הַבִּירָה, נָאָה כִּירוּשָׁלַיִם, חֲזָקָה כִּצְבָא גְּדוּדִים. הַפְנִי אֵלַי אֶת מַבָּטֵךְ הוּא מְרוֹמֵם אוֹתִי, שַׂעְרֵךְ דּוֹמֶה לְעֵדֶר עִזִּים שֶׁגּוֹלְשׁוֹת מֵהַגִּלְעָד. שִׁנַּיִךְ דּוֹמוֹת לְעֵדֶר כְּבָשִׂים שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, כֻּלָּם תּוֹאֲמוֹת וְאֵין בָּהֶם פְּגָם. רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ דּוֹמָה לְפֶלַח רִמּוֹן. שִׁשִּׁים מַלְכּוֹת יֵשׁ לִי וּשְׁמוֹנִים פִּילַגְשִׁים וַעֲלָמוֹת לְלֹא מִסְפָּר. אַךְ יוֹנָתִי הַמֻּשְׁלֶמֶת הִיא יְחִידָה, הִיא יְחִידָה וּמְיוּחֶדֶת לָאֵם שֶׁיָּלְדָה אוֹתָהּ, כָּל הַבָּנוֹת רָאוּ אוֹתָהּ וְאִשְּׁרוּ, וְהַמְּלָכוֹת וְהַפִּילַגְשִׁים הִלְלוּ אוֹתָהּ. מִי זֹאת שֶׁנִּרְאֵית כְּמוֹ הַשַּׁחַר, יָפָה כַּלְּבָנָה מְיוּחֶדֶת כַּחַמָּה, חֲזָקָה כִּצְבָא גְּדוּדִים!

יָרַדְתִּי אֶל גִּנַּת אֱגוֹז לִרְאוֹת אֶת אֲבִיב פֵּרוֹת הַנַּחַל, לִרְאוֹת הַאִם הַגֶּפֶן פָּרְחָה, אִם צָמְחוּ נִצָּנֵי הָרִמּוֹנִים. – לֹא יָדַעְתִּי מִכָּךְ, הָיִיתִי חָפֵצָה לִהְיוֹת בְּמֶרְכְּבוֹת עַמִּי הָאוֹהֵב!

פרק ז

– שׁוּבִי שׁוּבִי יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנַבִּיט בָּךְ, מַה תַּבִּיטוּ בִּירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה בְּהִתְכַּנְּסוּת הַמַּחֲנוֹת! מַה יָּפוּ צְעָדַיִךְ בָּעֲלִיָּה לָרֶגֶל, בִּתּוֹ שֶׁל הָאֵל הַמֵּטִיב, סִתְרֵי יְרֵכַיִךְ דּוֹמִים לְתַכְשִׁיטִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן. טַבּוּרֵךְ כַּאֲגַרְטָל בְּצוּרַת סַהַר שֶׁאֵינוֹ חָסֵר יַיִן לִמְזִיגָה, בִּטְנֵךְ כַּעֲרֵמַת חִטִּים מֻקֶּפֶת שׁוֹשַׁנִּים. שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עוֹפָרִים תְּאוֹמִים בְּנֵי צְבִיָּה. צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל שֶׁנְהָב, עֵינַיִךְ צְלוּלוֹת כִּבְרֵכוֹת הַמַּיִם שֶׁעַל יַד הַשַּׁעַר הָרָאשִׁי שֶׁל הָעִיר חֶשְׁבּוֹן, אַפֵּךְ כַּמִּגְדַּל בִּלְבָנוֹן שֶׁצּוֹפֶה לְעֵבֶר דַּמֶּשֶׂק. רֹאשֵׁךְ שֶׁעָלַיִךְ דּוֹמֶה לְהַר הַכַּרְמֶל, וְצַמּוֹתַיִךְ הַתְּלוּיוֹת כְּחוּטֵי אַרְגָּמָן, הַמֶּלֶךְ קָשׁוּר בְּאַהֲבָה בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ הַגּוֹלְשׁוֹת. כֹּה יָפָה וְכֹה נְעִימָה אַתְּ, אַהֲבָה עֲנֻגָּה. קוֹמָתֵךְ הַזְּקוּפָה דּוֹמָה לְעֵץ תָּמָר וְשָׁדַיִךְ לְאֶשְׁכּוֹלוֹת הַתְּמָרִים. אָמַרְתִּי, אֶעֱלֶה עַל עֵץ הַתָּמָר, אוֹחַז בַּעֲנָפָיו, וְיִהְיוּ עַכְשָׁיו שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת עֲנָבִים, וְרֵיחַ נְשִׁימָתֵךְ כְּרֵיחַ תַּפּוּחִים. וְטַעֲמֵךְ כְּיַיִן טוֹב עֲבוּר אַהֲבָה אֲמִתִּית, שֶׁגּוֹרֵם גַּם לִישֵׁנִים לְשׂוֹחֵחַ. – אֲנִי מְיוֹעֶדֶת לַאֲהוּבִי וּתְשׁוּקָתוֹ הִיא בִּי.

בֹּא אֲהוּבִי נֵצֵא לַשָּׂדֶה, נָלוּן בֵּין בִּשְׂמֵי הַכֹּפֶר. נָקוּם הַשְׁכֵּם בַּבּוֹקֶר וְנֵצֵא לַכְּרָמִים, נִרְאֶה אִם פָּרְחוּ פִּרְחֵי הַגֶּפֶן, אִם נִפְתְּחוּ עִנְבֵי הַסְּמָדַר הַזְּעִירִים, אִם צָמְחוּ נִצָּנֵי הָרִמּוֹנִים, שָׁם אַעֲנִיק לְךָ אֶת אַהֲבָתִי. פִּרְחֵי הַיַּסְמִין הִדִּיפוּ רֵיחַ, לְפִתְחֵנוּ מְצוּיִים כָּל מִינֵי פֵּרוֹת מְתוּקִים טְרִיִּים וִיבֵשִׁים, שָׁמַרְתִּי לְךָ מֵהֶם, אֲהוּבִי!

פרק ח

מִי יִתֵּן שֶׁתִּהְיֶה כְּאָחִי שֶׁיָּנַק מֵהַשָּׁדַיִם שֶׁל אִמִּי, וּכְשֶׁאֶפְגּוֹשׁ אוֹתְךָ בַּחוּץ אֲנַשֵּׁק אוֹתְךָ וְלֹא יָבוּזוּ לִי. וְאוֹבִיל וַאֲבִיא אוֹתְךָ לְבֵית אִמִּי כְּהֶרְגְּלֵנוּ, וְאֶמְזוֹג לְךָ מֵהַיַּיִן הַמְּבֻשָּׂם וּמִמִּיץ הָרִמּוֹן. יַד שְׂמֹאלוֹ שֶׁל אֲהוּבִי תִּתְמוֹךְ בְּרֹאשִׁי וְיַד יְמִינוֹ תְּחַבֵּק אוֹתִי. מַשְׁבִּיעָה אֲנִי אֶתְכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אַל תָּעִירוּ וְאַל תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתַּחְפּוֹץ לְהִתְעוֹרֵר מֵעַצְמָה.

רְאוּ אֶת אֲהוּבָתִי – מִי זֹאת שֶׁעָלְתָה מִמִּדְבַּר סִינַי מִתְרַפֶּקֶת עַל אֲהוּבָהּ! תַּחַת עֵץ הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּי אֶת אַהֲבָתְךָ עַם יִשְׂרָאֵל, שָׁמָּה הָיוּ חֶבְלֵי הַלֵּדָה שֶׁל אִמְּךָ, שָׁמָּה יָלְדָה אוֹתְךָ. שִׂים אוֹתִי כְּטַבַּעַת עַל לִבְּךָ – כְּטַבַּעַת עַל זְרוֹעֲךָ, כִּי הָאַהֲבָה עַזָּה כַּמָּוֶת – קִנְאָתְךָ לִי קָשָׁה כְּמוֹ הַשְּׁאוֹל, לוֹהֶטֶת כְּשַׁלְהֶבֶת אֵשׁ. גַּם מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה – נְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּ אוֹתָהּ, אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ תְּמוּרַת אַהֲבָה זוֹ, יִלְעֲגוּ לוֹ.

אָמְרוּ עָלַי: יֵשׁ לָנוּ אָחוֹת צְעִירָה שֶׁטֶּרֶם צָמְחוּ שָׁדֶיהָ, מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּבַקְּשׁוּ לָשֵׂאת אוֹתָהּ? אִם הִיא חוֹמָה נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירָה שֶׁל כֶּסֶף, וְאִם הִיא דֶּלֶת נַקִּיף אוֹתָהּ בְּלוּחַ אֶרֶז. אֲנִי שְׁמוּרָה כְּמוֹ חוֹמָה וְשָׁדַי כְּבָר כְּמִגְדָּלִים, כָּךְ אֲנִי מֻשְׁלֶמֶת וּמוֹצֵאת חֵן בְּעֵינֵי אֲהוּבִי.

לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיָה כֶּרֶם בְּבִקְעַת הַכְּרָמִים, הוּא נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַשּׁוֹמְרִים שֶׁכָּל אִישׁ יָבִיא תְּמוּרַת פֵּרוֹתָיו אֶלֶף שִׁקְלֵי כֶּסֶף. הֲשִׁיבוּ אֶת כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנַי, קַח לְךָ שְׁלֹמֹה אֶת הָאֶלֶף, וְעוֹד מָאתַיִם לַשּׁוֹמְרִים אֶת פֵּרוֹתָיו! – אֲהוּבָתִי הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרַי מַקְשִׁיבִים לִשְׁמוֹעַ אֶת קוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִי לִי אוֹתוֹ! – בְּרַח מֵהֶם אֲהוּבִי, הֱיֵה דּוֹמֶה לִצְבִי אוֹ לְעוֹפֶר בֶּן אַיָּלָה עַל הָרֵי בְּשָׂמִים.