מקרא כפשוטו על בראשית ב יט

• לראות מה יקרא לו - פירוש המפרשים ידוע, והוא הבל ודברי רוח, כי אמרתי לראיה מה זו עושה, ומה תכליתה? הלא סוף הדבר מוכיח על תחלתו שלא רצה ה' לשנות שם מן השמות שיקרא האדם, כמו שנאמר אחריו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, ומי פתי יאמין שכוון האדם בשמות כל החיים לדעת הבורא? ועתה אם תרצה לעמוד על פירוש המקרא הזה זכור שלא קרא האדם שמות כי אם לבעלי החיים, ולא לכל דבר שאין בו רוח חיים. וזה טעם הדבר. האדם ידע מעצמו שמפני שהוא נפש חיה היה יתרון מכל דבר שאין בו רוח חיים, אבל לא היה יודע ערכו אצל יתר בעלי החיים ידיעה ברורה. ולפיכך הביא ה' אל האדם כל החיה שיקרא להן שמות, ועל ידי כן ידע האדם שהוא המשובח והמעולה שבכל בעלי החיים. כי הקורא השם לו יתרון בדעת ותבונה וגדולה מבעל השם, וכמו שנאמר לבועז וקרא שם בבית לחם (רות ד' י"א), שפירושו היה אתה בגדול והנכבד בבית לחם. ותבין את הדבר הזהעל בריו בזכרך שבכתבי הקדש השמות נאים לבעליהם ומלמדים על מעשיהם ודרכיהם. ועל פי הדברין האלה גזרת המאמר שאנחנו בו (die Construction des Satzes) בכגזרת "יבואו אליך להחיות" (למטה ו' כ'), ואם כן, לראות שב אל האדם, והוא הפועל. וה' הביא את כל חית השדה ואת כל עוף השמים אל האדם, כדי שיראם הוא וידע מה יקרא להם, כי איך יקרא האדם לבריות שמות נאים להן ולדרכיהן והוא לא ראה אותן ולא ידע מה טיבן?

• וכל אשר יקרא לו וגו' - עיין רש"י שביאר את המקרא הזה באר היטב.