מקרא כפשוטו על בראשית ב ג

לעשות - אין במפרשים כלם יודע פירושו, מפני שלא הבינו שמושה של למ"ד עם שם הפעל או המקור ונעלם מהם הדבר הזה, משום שהמפרשים כלם יש להם בלשונותם מלה קטנה והוא להם אות שם הפעל. הגרמני יש לו zu, האנגלי to, והפרנקי de וגם á. (העמים הסלבים אין להם בלשונותם מלה כזו, אבל אין בהם מפרשים כתבי הקדש). ועל כן דמו המפרשים שגם למ"ד המשמשת בלשון המקרא עם שם הפעל כמלת שם הפעל בלשונותם. ולא זאת בלבד אלא שהמפרשים לא הבינו שמושה של למ"ד כל עיקר. (במפרשי הגויים אני מדבר ולא במפרשינו אנחנו, כי מה למפרשינו ולשמושה של אות אחת שאין הלכות גדולות תלויות בה?) ובאשר ביאורים רבים בספר הזה תלויים בידיעת כחה של למ"ד זו, הנה פה מקום אתי לגלות על שרשה ולבאר משמרת עבודתה באר היטב.

חכמי הלשון כלם אומרים שלמ"ד קיצורה של "אֶל", ולא כן הדבר. הלא תראה שלמד כח פעל לה, שלפיכך יהיה "מזמור לדוד" מאמר שלם, מה שאין כן באֶל, שלא תעשה שני שמות ואין עמהם כי אם אֶל מאמר שלם. ואל תשיבני ממה שנאמר אליכם המצוה (מלאכי ב' א'), מפני שאין כיוצא בו בכל המקרא, ועוד שמצוה כח פעל לה. ועתה אלו היה אֶל מקורו של למ"ד, הלא דיו לבן להיות כאביו, ולא היה כחו של למ"ד יפה מכח אל שממנו נחצב. ולפי דעתי למ"ד קיצורה של לו, שעקרה לשון מסע ממקום אל מקום...

[חסר]