מקור:חוק הרשות לפיתוח הנגב

<שם> חוק הרשות לפיתוח הנגב, התשנ״ב–1991

<מאגר 2000580 תיקון 567164>

@ 1. הגדרות (תיקון: תשנ״ג, תשנ״ג–2, תש״ע–2)

בחוק זה –

- ”הוועדה הבין־משרדית” – הוועדה שמונתה בהתאם להוראות סעיף 6א;

- ”הרשות” – הרשות לפיתוח הנגב המוקמת לפי חוק זה;

- ”הנגב” – שטח המדינה שמדרום לקו 115, ברשת ישראל, שיטת קסיני־סולדנר;

- ”המועצה” – מועצת הרשות כאמור בסעיף 9;

- ”המינהלה” - מינהלת הרשות כאמור בסעיף 11;

- ”השרים” – שר הכלכלה והתכנון ושר האוצר;

- ”השר” – השר לפיתוח הנגב והגליל;

- ”מיזם חקלאי–תיירותי משולב” – מיזם בנגב שבמסגרתו נעשה שימוש במקרקעין הן לחקלאות והן לתיירות, לרבות שימושים נלווים לשימושים אלה ולרבות שימוש למגורי המחזיק באותם מקרקעין למטרות האמורות;

- ”רשות מקומית” – עיריה או מועצה מקומית.

@ 2. הרשות

מוקמת בזה הרשות לפיתוח הנגב.

@ 3. הרשות – תאגיד

הרשות היא תאגיד.

@ 4. הרשות - גוף מבוקר

הרשות היא גוף מבוקר, כמשמעותו [[בסעיף 9(2) לחוק מבקר המדינה, התשי״ח–1958 [נוסח משולב]]].

@ 5. תפקידי הרשות (תיקון: תש״ע–2)

(א) ואלה תפקידי הרשות:

(1) ליזום פעולות לפיתוחו הכלכלי והחברתי של הנגב;

(2) להכין תכניות לפיתוחו הכלכלי והחברתי של הנגב;

(3) לעודד יוזמות כלכליות לפיתוח הנגב, לרבות מיזמים חקלאיים–תיירותיים משולבים;

(4) לתאם בין משרדי הממשלה, הרשויות והגופים העושים לפיתוח הנגב;

(5) ליזום מחקרים ולספק מידע בכל הקשור ליוזמות, לתכניות ולמפעלים כלכליים וחברתיים בנגב;

(6) לייעץ ולסייע בכל הקשור לתכנון ולהקמה של מפעלים כלכליים וחברתיים בנגב לרבות להליכים הדרושים לענין זה לפי כל דין;

(7) לפעול למען ריכוז מושבם בנגב של הנהלות גופים, יחידות ממשלתיות וחברות ממשלתיות הפועלים בעיקר בנגב;

(8) ליזום פעילות ליישוב הנגב ולהגברת יכולת קליטת העליה בו.

(ב) בביצוע תפקידיה תדאג הרשות שפעולותיה יהיו תואמות את מדיניותה הכלכלית של הממשלה.

@ 6. סמכויות הרשות (תיקון: תש״ע–2)

ואלה סמכויות הרשות:

(1) לקבוע את הגופים שיבצעו את התכניות לפיתוח הכלכלי והחברתי שהכינה הרשות;

(2) לקבוע את השימוש במשאבים שיעמדו לרשותה;

(3) לקבל תרומות בישראל ומחוצה לה לצורך ביצוע תפקידיה;

(4) להקים תאגידים, בעצמה או ביחד עם אחרים, או לרכוש זכויות בתאגידים קיימים והכל לצורך ביצוע תפקידיה;

(5) ליצור ולקיים קרנות לפיתוח כלכלי לנגב;

(6) לקבל, בכפוף לאמור בכל חוק, מילווה לצרכי ביצוע תפקידיה ולהנפיק למטרה זו איגרות חוב; איגרות החוב, המילוות ותנאיהן טעונים אישור השר, בהסכמת שר האוצר;

(7) לקבוע בכללים, באישור השר וועדת הכלכלה של הכנסת, הוראות, תנאים ואמות מידה להכרה במיזם חקלאי–תיירותי משולב, לרבות לעניין היתכנות כלכלית של המיזם ולעניין שימושים נלווים לשימוש במקרקעין הן לחקלאות והן לתיירות;

((פורסמו כללי הרשות לפיתוח הנגב (מיזמים חקלאיים–תיירותיים משולבים), התשע״ז–2017.))

(8) להמליץ לרשות מקרקעי ישראל, באישור השר, על הקצאת מקרקעין למיזם חקלאי–תיירותי משולב, שמתקיימים בו הכללים שנקבעו לפי פסקה (7); ואולם השר לא יאשר המלצה כאמור אלא לאחר שקיבל את המלצת הוועדה הבין־משרדית; המלצת הרשות לפי פסקה זו תהווה תנאי להקצאת מקרקעין על ידי רשות מקרקעין ישראל.

@ 6א. ועדה בין־משרדית לעניין מיזם חקלאי–תיירותי משולב (תיקון: תש״ע–2)

(א) השר ימנה ועדה בין־משרדית, שתפקידה להמליץ לו בעניין הקצאת מקרקעין למיזם חקלאי–תיירותי משולב כאמור בסעיף 6(8), ואלה חבריה:

(1) נציג שימנה השר מבין עובדי משרדו, והוא יהיה היושב ראש;

(2) נציג שימנה שר המשפטים מבין עובדי משרדו;

(3) נציג שימנה שר החקלאות ופיתוח הכפר מבין עובדי משרדו;

(4) נציג שימנה שר התיירות מבין עובדי משרדו;

(5) נציג שימנה השר להגנת הסביבה מבין עובדי משרדו.

(ב) הוועדה הבין־משרדית תקבע את סדרי עבודתה ודיוניה.

@ 7. השתתפות המדינה

במסגרת כל חוק תקציב תקצה הממשלה לרשות סכומים להשתתפות בפעולות פיתוח הנגב ובהוצאות הרשות.

@ 8. הכנסות הרשות

כל הכנסה שתקבל הרשות תשמש במסגרת תקציבה למטרות שהועידה הרשות לשם ביצוע תפקידיה.

@ 9. מועצת הרשות (תיקון: תשנ״ג, תשס״ט, תש״ע)

(א) לרשות תהיה מועצה, וזה הרכבה:

(1) נציגי הממשלה מקרב עובדי המדינה, שימנו אותם, אחד אחד, השרים הבאים: ראש הממשלה, שר האוצר, השר לאיכות הסביבה, שר האנרגיה והתשתית, שר הבטחון, שר הבינוי והשיכון, שר הבריאות, שר החינוך והתרבות, שר החקלאות, שר הכלכלה והתכנון, שר המשפטים, שר העבודה והרווחה, שר הפנים, השר לקליטת העליה, שר התחבורה, שר התיירות, שר התעשיה והמסחר ושר התקשורת;

(2) נציג רשות מקרקעי ישראל מקרב עובדי המדינה, שתמנה מועצת מקרקעי ישראל;

(3) נציגי הרשויות המקומיות בנגב, נציג אחד לכל רשות;

(4) שני נציגי אוניברסיטת בן גוריון בנגב;

(5) נציג המרכז הרפואי על שם סורוקה;

(6) נציג לשכת המסחר והתעשיה בנגב;

(7) נציג התאחדות התעשיינים;

(8) נציג התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל;

(9) שני נציגי ההסתדרות הכללית שימנה המזכיר הכללי של ההסתדרות;

(10) נציג הסוכנות היהודית;

(11) נציג הקרן הקיימת לישראל.

(ב) יושב ראש המועצה ייבחר בידי המועצה מבין חבריה, באישור השרים.

@ 10. תפקידי המועצה

(א) ואלה תפקידי המועצה:

(1) לקבוע את מדיניות הרשות;

(2) לייעץ לממשלה בכל הקשור בביצוע חוק זה;

(3) לאשר את תקציב הרשות;

(4) לפקח על ביצוע תפקידי הרשות.

(ב) המועצה רשאית למנות ועדות מבין חבריה ולאצול להן מסמכויותיה.

@ 11. מינהלת הרשות (תיקון: תשנ״ג)

(א) עניני הרשות ינוהלו בידי מינהלה מבין חברי המועצה, וזה הרכבה:

(1) נציגי השרים האלה: שר האוצר, השר לאיכות הסביבה, שר הבינוי והשיכון, שר החקלאות, שר הכלכלה והתכנון, שר הפנים, שר התיירות, שר התעשיה והמסחר;

(2) נציג עירית באר־שבע;

(3) נציג המועצות האזוריות בנגב, שימנה השר לאחר התייעצות עם המועצות האזוריות בנגב;

(4) נציג הרשויות המקומיות שאינן מועצות אזוריות, שימנה השר, לאחר התייעצות עם הרשויות המקומיות בנגב שאינן מועצות אזוריות;

(5) נציג שימנה השר מקרב המועצות המקומיות, שמרבית האוכלוסיה בכל אחת מהן היא בדואית, לאחר התייעצות עמן;

(6) נציג ההסתדרות הכללית שימנה המזכיר הכללי של ההסתדרות;

(7) נציג לשכת המסחר והתעשיה בנגב;

(8) נציג התאחדות התעשיינים;

(9) נציג התאחדות המלאכה והתעשיה בישראל;

(10) נציג הסוכנות היהודית;

(11) נציג הקרן הקיימת לישראל;

(12) נציג אוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

(ב) יושב ראש המינהלה ייבחר בידי המינהלה מבין חבריה, באישור השר.

@ 12. סייג לחברות

(א) לא יכהן כחבר המועצה או כחבר המינהלה:

(1) מי שאינו אזרח בישראל;

(2) מי שתוך עשר שנים שקדמו למינויו הורשע בפסק דין סופי, או היה נושא את עונשו, בשל עבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון;

(3) מי שקשור, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו או שותפו, בחוזה או בעסקה עם הרשות, או מי שהוא בעל ענין בתאגיד הקשור כאמור; אך לא יהיו פסולים עובדים או חברי הנהלה של גופים ציבוריים או של חברות ממשלתיות בשל כך בלבד שהגופים או החברות קשורים כאמור.

(ב) לענין סעיף קטן (א)(3) ולענין סעיף 17 –

- ”בעל ענין” – בעל חלק העולה על 5 אחוזים מהונו של התאגיד או מכוח ההצבעה בו או מהזכות לרווחיו;

- ”קרוב” – בן זוג, הורה, בן, בת, אח, אחות ובני זוגם.

@ 13. איסור קבלת שכר

חבר המועצה וחבר המינהלה לא יקבלו מהרשות שכר בעד שירותיהם.

@ 14. תקופת כהונה

חברי המועצה וחברי המינהלה יתמנו לשלוש שנים, ואפשר לחזור ולמנותם.

@ 15. פקיעת כהונה

חבר המועצה וחבר המינהלה יחדלו לכהן לפני תום תקופת כהונתם באחת מאלה:

(1) התפטרו במסירת כתב התפטרות למי שמינה אותם והודיעו על כך ליושב ראש המועצה;

(2) אם נתמנו בהיותם עובדי המדינה, רשות מקומית או גוף שפורט לעיל ופרשו משירותם במדינה, ברשות או בגוף שאותו הם מייצגים.

@ 16. העברה מכהונה

יושב ראש המועצה יהיה רשאי להעביר חבר המועצה מכהונתו לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה:

(1) נבצר ממנו דרך קבע למלא את תפקידו;

(2) הורשע בעבירה שלדעת היועץ המשפטי לממשלה יש עמה קלון;

(3) נתקיים בו הסייג שבסעיף 12(א)(3).

@ 17. סדרי דיון

המועצה והמינהלה יקבעו את דרכי עבודתן וסדרי הדיונים בהן במידה שלא נקבעו בחוק זה או על פיו.

@ 18. חובת גילוי בעסקה

חבר המועצה או חבר המינהלה שיש לו או שעשוי להיות לו, במישרין או בעקיפין, בעצמו או על ידי קרובו, סוכנו או שותפו, או לתאגיד שהוא בעל ענין בו, כל חלק, זיקה או ענין בכל עסקה עם הרשות אשר עומדת לדיון במועצה או במינהלה –

(1) יודיע על כך ליושב ראש המועצה או המינהלה, לפי הענין, מיד לאחר שנודע לו על העסקה;

(2) לא יהיה נוכח בדיונים באותה עסקה ולא ישתתף בהחלטה המתייחסת אליה או הקשורה עמה.

@ 19. תוקף פעולות

קיום המועצה והמינהלה, סמכויותיהן ותוקף החלטותיהן לא ייפגעו מחמת שנתפנה מקומו של חבר המועצה או חבר המינהלה או מחמת ליקוי במינוים או בהמשך כהונתם.

@ 20. מנהל הרשות (תיקון: תשנ״ג)

(א) המועצה, באישור השרים, תמנה מנהל לרשות.

(ב) המנהל יהיה אחראי כלפי המועצה, המינהלה והשרים לביצוע החלטותיהם ולביצוע תפקידי הרשות.

@ 21. כהונת המנהל ותנאי העסקתו (תיקון: תשנ״ג)

(א) תקופת כהונתו של המנהל תהיה חמש שנים; המועצה באישור השרים רשאית להאריך את המינוי לתקופת כהונה נוספת.

(ב) המנהל יחדל לכהן לפני תום תקופת כהונתו באחת מאלה:

(1) התפטר במסירת כתב התפטרות ליושב ראש המועצה;

(2) השרים ויושב ראש המועצה, באישור המועצה, קבעו כי נבצר מהמנהל, דרך קבע, למלא תפקידו.

(ג) השרים ויושב ראש המועצה, באישור המועצה, יקבעו את שכרו ותנאי העסקתו של המנהל.

@ 22. עובדי הרשות

תנאי קבלתם של עובדי הרשות, מינוים, תחולת השיפוט המשמעתי עליהם, שכרם ותנאי עבודתם – למעט גמלאותיהם, יהיו כשל עובדי המדינה.

@ 23. דין מנהל הרשות, חברי המועצה ועובדיה

(א) דין מנהל הרשות ועובדיה כדין עובדי המדינה לענין חיקוקים אלה:

(1) חוק שירות המדינה (סיוג פעילות מפלגתית ומגבית כספים), התשי״ט–1959;

(2) [[חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ״ט–1969]];

(3) חוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ״ט–1969;

(4) ההוראות הנוגעות לעובדי ציבור בחוק העונשין, התשל״ז–1977;

(5) חוק שירות הציבור (מתנות), התש״ם–1979;

(ב) פסקאות (4) ו־(5) בסעיף קטן (א) יחולו אף על חברי המועצה שאינם עובדי המדינה.

@ 24. דין וחשבון (תיקון: תשנ״ג)

(א) הרשות תגיש לשרים ולועדת הכלכלה של הכנסת, בתחילת כל שנת כספים דין וחשבון לגבי השנה שחלפה; הדין וחשבון יכלול –

(1) מאזן שנתי מבוקר בידי רואה חשבון;

(2) דו״ח הכנסות והוצאות;

(3) דו״חות בדבר המשאבים של הרשות ואופן השימוש בהם;

(4) סקירה בדבר ביצוע תקציב הרשות;

(5) סקירה על פעולות הרשות באותה שנה.

(ב) השרים רשאים לדרוש מהרשות, בכל עת, דין וחשבון ומידע אחר על כל ענין שהוא בגדר תפקידיה וסמכויותיה.

@ 25. תקנות וביצוע (תיקון: תשנ״ג)

השרים ממונים על ביצוע חוק זה והם רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות לביצועו.

@ 26. ביטול חוק הנגב

חוק הנגב, התשמ״ו–1986 – בטל.

@ 27. תחילה

תחילתו של חוק זה ביום כ״ה בטבת התשנ״ב (1 בינואר 1992).

<פרסום> נתקבל בכנסת ביום י״א בטבת התשנ״ב (18 בדצמבר 1991).

<חתימות>

יצחק שמיר, ראש הממשלה
דוד מגן, שר הכלכלה והתכנון
חיים הרצוג, נשיא המדינה
דב שילנסקי, יושב ראש הכנסת

<ויקי> </ויקי>