מציב גבול אלמנה/יא

<< · מציב גבול אלמנה · יא

סימן יא

הערות קצרות

תוך כדי לימודי התעוררו לי כמה הערות על דברים שראיתי בספרים שונים בעניין ברכה זו, וסידרתים כאן כפי סדר האל"ף בי"ת של שמות הספרים. וכך היא דרכה של תורה שהיא מתפרשת לכמה פנים, ואין כל הדעות שוות.

אנציקלופידה תלמודית

ערך ארץ ישראל, עמוד רלב הערה 325: ויש אומרים שאפילו בזמן הזה אם הם מיושבים מברכים - מג"א ומ"ב שם בשם הב"ח, וצ"ע שבב"ח לא כ"כ עי"ש. הב"ח אמנם לא כתב כן בפרוש, אך כן משמע מדבריו. ראשית משום שהטור הזכיר ברכת מציב גבול אלמנה ומשמע שלדעתו ברכה זו נוהגת בזמן הזה, והב"ח דן באלו מצבים ניתן לברכה, ולא הזכיר שאין לברכה בזמן הזה, משמע שניתן לברכה אף בזמן הזה. כמו כן את דברי רש"י 'כגון בישוב בית שני' אינו מפרש כב"י שהברכה נוהגת רק בזמן בית המקדש, אלא מפרש שהיינו "כשיושבין בתוקפן ובכחן", משמע שהיכא שישראל יושבין בכוחן ובתוקפן יש לברך אף בזמן הזה. גם הב"ח מסיים "ולא נהגו אלא בבתי כנסיות", משמע שעל בתי כנסיות מברכים בזמן הזה. וכן כתב בדעת הב"ח הרה"ג דוד יוסף שליט"א (הלכה ברורה, סימן רכד בירור הלכה ס"ק כג).

אליה רבה

ס"ק ז: "נ"ל עיקר כרי"ף דווקא בבתי כנסיות וכן בית כותים מיירי בהכי וכ"כ רש"ל". כנראה כוונתו למה שסיים הרש"ל "ולא נהגו אלא בבתי כנסיות", כי שיטת הרש"ל עצמו שהברכה אינה דווקא על בתי כנסיות.

"והא דלעיל דמברכין על כותים, צ"ל דמיירי בע"א עצמה כשעומדת בגלוי כמ"ש הב"י". צ"ל כמו שכתב הב"ח.

אליהו זוטא

ס"ק ה: וכתב בלחם חמודות דדוקא בארץ ישראל בזמן הבית מיירי השו"ע ולבוש". מה שכתב שלדעת הלבוש הברכה היא רק בזמן הבית צק"ע, כי בלבוש לא הוזכר זמן הבית ואפילו 'ארץ ישראל' לא הוזכר בלבוש, וכן הלחם חמודות לא כתב כן בדעת הלבוש.

אלף המגן

ס"ק יב: "ודוקא בתי כנסיות ובארץ ישראל, מ"א וא"ר". צ"ע שהאליה רבה כתב (ס"ק ז): "ונ"ל מסתימת הפוסקים דאין חילוק בין ארץ ישראל לחו"ל". וכפי הנראה כוונת אלף המגן לצדדים, שהמג"א כתב שהברכה דווקא בארץ ישראל, והאליה רבה שהברכה רק על בתי כנסיות.

ב"ח

סימן רכד ד"ה הרואה: "וי"ל התם כשרואה גוף הגילולים". עיין בספר בני ציון (ס"ק יג) שכן הוא בספר האשכול (סימן כג).

"ויש מפרשים שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים ובישובן דקאמר היינו כשיושבין בתוקפן ובכחן [וכו'] וכן משמע בגמרא דאכל בתים קאמר, וכן מוכח בסוגיא דמייתי עלה עובדא דעולא ורב חסדא [וכו']". מה שכתב: "וכן משמע בגמרא דאכל בתים קאמר" צ"ע, שהרי הרי"ף גרס "בתי כנסיות של ישראל", והיכן משמע בגמרא "דאכל בתים קאמר". ובשלמא מה שכתב בהמשך שכן מוכח בסוגיא דעובדא דעולא ורב חסדא, מובן, שמשמע מההוא עובדא שהסוגיא אינה עוסקת בבתי כנסיות, אך היכן משמע בגמרא - מלבד עובדא זו - ש"אכל בתים קאמר"?

נראה להוכיח מכאן, שהרש"ל הבין ששיטת הרי"ף, אינה מבוססת על גרסה שונה בגמרא אלא כך הוא מפרש את לשון הבריתא "הרואה בתי ישראל" שהיינו בתי כנסיות (וכפי הנראה פירש כן עפ"י הירושלמי, עיין אליה רבה ס"ק ז). ולכן כתב הב"ח: "וכן משמע בגמרא דאכל בתים קאמר", דמהלשון "בתי ישראל" משמע שהברכה תוקנה על כל בתי ישראל ולא רק על בתי כנסיות. וכן משמע ממה שכתב מהרש"ל בתחיל הדיבור: "הרי"ף פירש בתי כנסיות", משמע שדברי הרי"ף מבוססים על פירוש ולא על גרסה שונה (וכבר העיר על כך הרב מרדכי כהן בהתורה והמדינה כרך ט-י עמוד תקלו).

גם מהצל"ח משמע שדברי הרי"ף אינם מבוססים על גרסה אחרת בגמרא. הצל"ח מחדש שגם לפי הרי"ף מעיקר הדין הברכה תוקנה על כל בתי ישראל, ורק בזמן החורבן היא ניתנת להאמר רק על בתי כנסיות. ומה שכתב הרי"ף "הרואה בתי כנסיות" משום שהרי"ף פוסק רק את ההלכות הנוהגות בזמן הזה. ז"ל (ברכות נח, ב): הרואה בתי ישראל בישובן, פירש"י כגון בישוב בית שני. נלע"ד דאין כוונת רש"י שדוקא על בית המקדש יאמר כן, אבל כוונתו דאחר החורבן איך שייך לומר שום שבח על בית גדול וחשוב, והלא אסור לבנות בית מסוייד ומכוייר (או"ח סי' תק"ס סעיף א')? ואולי מזה הטעם כתב הרי"ף, הרואה בתי כנסיות, משום דאיירי בזמן הזה ואסור לבנות בית חשוב, רק בית הכנסת מותר לבנות אף בזמן הזה כמבואר במג"א סי' תק"ס ס"ק ב.

משמע שגם הרי"ף גרס בגמרא 'בתי ישראל', אך מאחר ולדעתו בזמן הזה הברכה יכולה להיאמר רק על בתי כנסיות, הוא כתב 'בתי כנסיות'.

גם מדברי הגאון ר' בן ציון ליכטמן זצ"ל משמע כן. הוא כותב (בני ציון סימן רכד ס"ק יג ד"ה ונראה לי דהרי"ף): "ונראה לי דהרי"ף פירש כן על פי הירושלמי, דאמר שם העובר לפני בתי עבודה זרה אומר בית גאים יסח ה'. ראה אותם מזבלים לע"ז אומר זובח לאלהים יחרם. הנה מבואר דבתי עכו"ם שאומר עליהם בית גאים היינו בתי ע"ז עצמה, ומשום הכי פירש הרי"ף בתי ישראל בתי כנסיות, דהוי דומיא להפך מבתי עכו"ם". מפורש שגם הרי"ף גרס "בתי ישראל", רק פרש שהכוונה לבתי כנסיות, עפ"י הירושלמי.

אולם בשו"ת עשה לך רב (ח"ד סימן ה עמוד מו) כתב שדברי הרי"ף מבוססים על גרסה אחרת, וכן משמע מדברי רבנו מנוח (על הרמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה י) ומספר מנחת שמואל (ברכות נח, ב ד"ה הרואה). וע"ע בספר מלכות יהודה וישראל (עמוד 429), ובקובץ תורני התורה והמדינה (כרך ט-י עמודים תקלד-תקלו).

בית יוסף

סימן רכד: "והא דרואה דרואה בתי ישראל נראה מדברי רש"י דקאי אבית המקדש שכתב מציב גבול אלמנה כגון בישוב בית שני". צ"ע: אם כוונת רש"י לבית המקדש, מדוע הוסיף תיבת "ביישוב" ולא כתב בקיצור: "כגון בית שני"? גם לשון הברייתא דחוקה, מדוע כתבה הברייתא הרואה 'בתי ישראל' ולא כתבה הרואה בית המקדש? ואמנם הב"י בהמשך הדיבור חוזר בו מפירוש זה, אך צ"ע מאי קסבר מעיקרא.

"והרי"ף כתב הרואה בתי כנסיות של ישראל, וקשה דא"כ בתי אומות העולם דקתני היינו בתי עבודה זרה והיכי קאמר שאומר בית גאים יסח יי' דהא אמרינן דמברך ברוך שנתן ארך אפים וכו'". נראה שקושיה זו קשה גם על הפירוש הראשון בדעת רש"י, שכוונתו לבית המקדש, שגם לפי פירוש זה 'בתי אומות העולם' היינו בתי עבודה זרה, ולא בתי מגורים.

הב"י עצמו מתרץ קושיה זו, ועיין בב"ח ובספר בני ציון (סימן רכד ס"ק יג) ובספר ברכת ראש (ברכות נח, ב) שמתרצים באופנים נוספים (ועיין גם בצל"ח, ולפי דבריו קושיית הב"י מיושבת, ודבריו דומים למה שכתב בספר ברכת ראש).

"ויותר נראה לומר דבתי ישראל בישובן היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע". לשון הב"י צריכה קצת עיון. עיקר החידוש בפירוש זה הוא שהברכה אינה רק על בתי כנסיות (כשיטת הרי"ף) אלא על בתי עשירי ישראל ובעל צדקות, והיה הב"י צריך לומר "ויותר נראה לומר דבתי ישראל בישובן היינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות", ומדוע מדגיש הב"י שהברכה היא "כשישראל מיושבים בלא שטן ובלא פגע רע", דבר שאפשר שגם הרי"ף מודה לו.

בלשון אחר: נראה שדברי הב"י "שישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע" אינם פירוש למילים 'בתי ישראל' אלא פירוש למילה 'ביישובן'. ולכאורה, פירוש זה אינו נוגע למחלוקת הרי"ף והב"י האם הברכה היא רק על בתי כנסיות או גם על בתי עשירי ישראל. שגם הרי"ף יכול לפרש שבתי כנסיות 'ביישובן' היינו בלא שטן ובלא פגע. ומדוע הביא הב"י פירוש זה בקשר למחלוקתו עם הרי"ף. ומשמע שפירוש זה נכון רק לפי שיטתו, אך לפי הרי"ף אין לפרש כן. ויש לכך נפק"מ לדינא, האם לדידן שאנו נוהגים לברך רק על בתי כנסיות בעינן שמצב היישוב יהיה 'בלא שטן ובלא פגע'.

"והכי מוכח מדמייתי בגמרא בסמוך (נח:) עולא ורב חסדא וכו'". בספר בני ציון (ס"ק יג) דחה ראיית הב"י עפ"י המאירי שכתב: "כל שרואה בזמן הזה בתי הצדיקים בחורבנן אעפ"י שלא נתקנה ברכה על זה ראוי להיות אדם נרעד ומשתומם על כך". משמע שמעשה זה לא הובא כדוגמא למצב שראוי לברך עליו. וכן כתב הרב קאפח בפרושו לרמב"ם (הלכות ברכות פ"י ס"ק יט).

"ומה שפירש רש"י ברוך מציב גבול אלמנה וכו'". הקשר של פסקה זו לדברי הב"י לעיל הוא, שבתחילת הדיבור פרש הב"י כוונת רש"י שהברכה היא רק על בית המקדש. אך כעת שהב"י מצדד שהברכה אינה רק על בתי כנסיות, אלא גם על בתי עשירי ישראל, הוא מוכרח לפרש דברי רש"י באופן אחר, כדי שדברי רש"י לא יסתרו את שיטתו.

"ואפשר שאע"פ שישראל מיושבים בתוקף וגבורה בקצת מקומות וכו'". עיין במבוא הערה 26**** פירוש נוסף לדברי הב"י הללו.

"אין מברכין עליהם אא"כ היו בארץ ישראל ובזמן הבית". בפשטות כוונתו שהדבר תלוי בבנין בית המקדש, אך י"א שהדבר תלוי בשלטון יהודי, עיין לעיל סוף סימן ד.

בני ציון

סימן רכד ס"ק יג ד"ה ומצאתי ישוב נכון לזה בספר האשכול. וכן תרץ הב"ח.

ד"ה והראיה שהביא וכו': "אבל בברכת דיין האמת לא שייך לחלק בין א"י לחו"ל". עיין במה שכתבנו בזה לעיל סימן ט אות ד.

ד"ה והרמב"ם הביא: "והרמב"ם הביא לבתי ישראל בישובן ובחורבנן, ואילו בתי עכו"ם השמיט לגמרי, וזה ודאי תמוה וצריך ביאור, ולא ראיתי למי שהוא שיעיר בזה, וזה פלא". דין בתי עכו"ם ביישובן ובחורבנן הובא ברמב"ם בפרק י הלכה יט, ואין צריך לכל מה שכתב בדיבור הבא ביישוב דעת הרמב"ם.

ברכות ישראל (פיעטריקוב תרפ"ג)

פרק יג הלכה יא (אותיות תרצז-תרחצ): הרואה בתי ישראל בישובן [וכו'] ואפילו בחו"ל ובזה"ז יברך מציב גבול אלמנה, וטוב לברך בריך רחמנא וכו'. הרואה בתי ישראל הנ"ל בחורבנן אומר ברוך דיין האמת". ביחס לברכת מציב גבול אלמנה כתב שטוב לברך בלשון 'בריך רחמנא', כי חשש לדעת רש"י שהברכה נוהגת רק בזמן הבית (כמו שכתב שם בהגהות יד אליהו), אך ביחס לדיין האמת לא כתב כן, משמע שברכה זו נוהגת בזמן הזה לכו"ע. עיין במה שכתבנו בענין זה (סימן ט אות ד). אולם צ"ע, כי גם אם ברכת דיין האמת נוהגת בזמן הזה, הרי לדעת הב"י היא נוהגת רק בארץ ישראל, ומדוע לא כתב שיש לברך דיין האמת בארמית מטעם זה? ואולי הוא סובר כדעת הבני ציון שברכת דיין האמת נוהגת בכל מקום (לעיל סימן ט אות ד), אך כפי שכתבנו שם, שיטה זו צ"ע. ואולי מה שכתב לברך בארמית קאי גם אדיין אמת, ויש לעיין.

ברכת ראש (פיעטרקוב תר"ן)

ברכות נח, ב ד"ה הרואה: בדברי הברכת ראש מתחדשים כמה דברים ונציינם: א. מפורש שגם לרש"י יש לברך על בתי כנסיות בזמן הזה, ומה שכתב "כגון בישוב בית שני" היינו על בתי ישראל, אך על בתי כנסיות יש לברך גם בזמן הזה. ב. מה שכתב הרי"ף שהברכה היא רק על בתי כנסיות, היינו דווקא בזמן הזה, אך בזמן שבית המקדש קיים מודה הרי"ף שניתן לברך על כל בתי ישראל ולא רק על בתי כנסיות (וכן כתב הצל"ח), ואין מחלוקת בין הרי"ף לרש"י. ג. דברי הרי"ף אינם מבוססים על גרסה אחרת, אלא גם הרי"ף גרס "בתי ישראל", אך כתב "בתי כנסיות" כי התאים את דברי הברייתא לזמן הזה. ד. פוסק לדינא שעל בתי כנסיות ניתן לברך גם בזמן הזה (כי גם רש"י מודה לזה). ה. מחדש ש'בישובן' היינו דווקא בעת שנתיישב, וכן ב'חורבנן' היינו בעת שנחרב. עוד מחדש שאפשר שברכות אלו נוהגות רק בראיה ראשונה.

חידושי הגהות לטור

סימן רכד ס"ק ד (בשם המהרל"ח): "דעת רבינו כמו שפירש הרי"ף דמיירי בבתי כנסיות ישראל". צ"ע כי הטור כתב: "הרואה בתי ישראל בישובן".

חיי אדם

כלל סג סעיף י: צ"ע מדוע הביא רק הברכה על בתי כנסיות ביישובן, ולא הביא הברכה על בתי כנסיות בחורבנן (וכן לא הביא הברכה על בתי ע"ז בחורבנן).

לבוש

סימן רכד סעיף י: "הרואה בתי ישראל ביישובן כלומר שכבר חריבין וחזרו ונתיישבו כגון בבית שני, אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה". מפורש בלבוש שיש לברך רק על מקומות שהיו בנויים, חרבו וחזרו ונתיישבו, ועיין לעיל (מבוא אות ח ושם בהערה 26****).

מי באר מים חיים (וואיטצען תרס"ו)

ברכות נח, ב: "ויותר נראה לומר דבתי ישראל ביישובן היינו כשישראל מיושבים בלי שטן ופגע וכו' ואפשר שאין מברכין עליהם אא"כ היו בא"י ובזמן הבית ונראה שזו כוונת רש"י, ע"כ לשון הב"י בקיצור. ופירוש זה עולה יפה לפי פירוש רש"י שלפנינו אבל ברש"י שאצל הרי"ף כתב כגון ישוב בית שני משמע דקאי על בנין בית המקדש". ההבדל בין רש"י שבגמרא לבין רש"י שברי"ף הוא, שברש"י שבגמרא נאמר: "כגון בישוב בית שני", וברש"י שברי"ף נאמר: "כגון ישוב בית שני". אך שינוי זה אינו מחייב שינוי בפרשנות, וגם את הנוסח: 'ישוב בית שני' ניתן לפרש שהיינו יישוב ישראל בתקופת בית שני. כמו כן, אף שהב"י מציע לפרש ברש"י שהכוונה לבית המקדש, כבר הערנו לעיל (סימן זה על דברי הב"י) שפירוש זה דחוק מאוד, והב"י חזר בו מפרוש זה, לכן נראה שאין לפרש כן גם נוסחת רש"י שברי"ף.

מלבושי יום טוב

סימן רכד ס"ק ח: "כ"כ הב"י מדקדוק לשון רש"י": עיין במה שכתבנו על דברי הלבוש.

"וגם לפירוש הראשון לא היה צריך רש"י לפרש, דאטו עד השתא לא ידענו שהברכות בזמן בית שני נתקנו כדאיתא פ"ק דמגילה": קושיית המלבושי יו"ט על הב"י צ"ע, כי לפי הפירוש הנ"ל של הב"י רש"י לא בא ללמדנו מתי תוקנה הברכה, אלא בא לפרש הלשון 'גבול אלמנה', שלשון זו שייכת לאחר החורבן הראשון עם ההתיישבות המחודשת בבית שני.

"וחזרו ונתיישבו לאו דוקא, שאם היו בתוקפן ומעולם לא נחרבו יברך גם כן": עיין במה שכתבנו בענין זה לעיל (מבוא את ח).

מלכות יהודה וישראל

עמוד 427 "לרש"י מברכים על כל ישוב יהודי ורק בארץ ישראל". מהב"ח משמע שגם לרש"י הברכה אינה דווקא בארץ ישראל, וכן כתב בדעתו המשנ"ב (שער הציון ס"ק יא) וכן משמע מספר ברכת ראש על מסכת ברכות (נח, ב).

עמוד 431 "הקושי בפירוש זה וכו' כמו כן לא כתוב שם שהם ברכו ברוך דיין האמת". אין בכך כל קושי. אדרבה, לדעת הב"י ברור שלא ברכו על ביתו של רב חנא, שהרי לדעת הב"י הברכה אינה נוהגת בחו"ל (ועיין במה שכתבנו לעיל סימן ט אות ג). הוכחת הב"י מבוססת על סמיכות הסוגיות, ומשמע ליה שעובדא זו הובאה כדוגמא למושג "בתי ישראל בחורבנן" (ולא לדין הנאמר בבריתא, ולכן אין מניעה מלומר שלא ברכו באותו מאורע). בזה מיושבת גם קושייתו הראשונה "ששם מדובר על בית אחד, ואילו מהגמרא משמע שמדובר על מספר בתים", וכנ"ל (ועיין לעיל סוף סימן ז).

עמוד 433 "אדם המגיע בפעם הראשונה ליישוב שהוא לא ביקר בו קודם והוא חדש לגביו, יש לו לברך, ובודאי אם יש בית כנסת במקום". משמע מדבריו שניתן לברך גם בלא בית כנסת, ועיין לעיל סימן ה.

עמוד 434 "החשש והפחד שמא יש כאן ברכה לבטלה וההחמרה עקב כך שלא לברך כלל היא כדברי הרב צבי יהודה חסרון שלמות באמונה... נוסיף עוד שהחשש והפחד שגורם לא לברך, גורם לכך שאין אנו מודים ומשבחים לקב"ה". עיין לעיל סימן ד הערה 2 **** מה שכתבנו בענין זה. והטענה "שהחשש והפחד וכו' גורם לכך שאין אנו מודים ומשבחים לקב"ה", אינה מובנת. כי גם את ההודאה יש לעשות על פי כללי ההלכה, ואם לפי כללי ההלכה אין לברך, אין בטענה זו בכדי לאפשר לברך. והרוצה להודות במקום שלא ניתן לברך, יכול לומר פרקי הודאה או לברך בלא שם ומלכות.

עמוד 435 "מלבד כל זאת, נראה להוסיף שחששות אלה גם לא שייכות כאן מאחר שאפשר לצאת ידי חובת כל השיטות. אדרבה יש מקום לחשוש לכל השיטות ולהחמיר לברך ולצאת ידי חובת כולם". במה שמברך אינו יוצא ידי חובת כל השיטות, כי לדעת כמה פוסקים נכנס לספק ברכה לבטלה. ולברך במקום ספק אינה חומרה, דקי"ל ספק ברכות להקל.

מנחת שמואל (וילנא תר"ב)

ברכות נח, ב: "רש"י פירש כגון בישוב בית שני, ויש מחלוקת בפוסקים אם כוונת רש"י דדוקא בזמן המקדש ובארץ ישראל או בתי ישראל שיושבים בתוקף עשירות כמו שהיו בית שני, וגם הב"י מסתפק בזה". הב"י אכן מסתפק האם הברכה היא דווקא בזמן הבית, אך האפשרות שכוונת רש"י בתיבות "כגון בישוב בית שני" היא ל"בתי ישראל שיושבים בתוקף עשירות כמו שהיו בבית שני", אינה מוזכרת בב"י אלא רק בב"ח. ועיין במה שכתבנו בענין זה (לעיל סימן ג אות ו).

משנה ברורה

ס"ק יד: "פי' בתי עשירי ישראל שמיושבים בתוקף ובגבורה". עיין לעיל סימן ז דצ"ע מדוע השמיט המשנ"ב מה שכתב הב"י: "בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות".

"ואפשר דוקא בא"י ובזמן בית שני קאמר". נראה שצ"ל: "ובזמן הבית קאמר", דהברכה לא תליא דווקא בבית שני, אלא בבנין הבית, ובעז"ה שיבנה המקדש בב"א הברכה תנהג.

שער הציון ס"ק יא-יב: עיין לעיל (סימן ד הערה 10****) שבארנו מדוע הביא שער הציון את דעת הפמ"ג פעמיים, וכן הערנו שם שצ"ע מדוע בס"ק יא הזכיר דעה זו בשם הב"י, ובס"ק יב הזכיר דעה זו בשם רש"י.

עולת תמיד

ס"ק ט: "כגון בישוב בית שני - פירש לאפוקי אם רואה האידנא באיזה מקום שישראל מיושבים בתוקפם ובגבורתם דאינו מברך. ומ"ש מברך ברוך מציב גבול אלמנה היינו דוקא בארץ ישראל ובזמן הבית, אבל בחו"ל אפילו בזמן הבית לא היה מברך. ונ"מ בזה דבמהרה יבנה בית המקדש ויהיה ישראל מיושבים בא"י, דיהא חייב לברך ברוך מציב גבול אלמנה". דברי העולת תמיד מחולקים לשניים. את הדין שבזמן הזה אין לברך, כותב העולת תמיד על המילים "כגון בישוב בית שני". ואת הדין שבזמן שבית המקדש יבנה ניתן יהיה לברך, הוא כותב על המילים "מברך ברוך מציב גבול אלמנה". וצ"ב מדוע גם את הדין שבזמן הבית יש לברך לא כתב העולת תמיד על המילים "כגון בישוב בית שני", שהרי מזה למד הב"י שהברכה נאמרת רק בזמן הבית. אולי יש להסביר דבריו עפ"י מה שהעירו, דלכאורה קשה מדוע הביא השו"ע ברכה זו, הרי היא אינה נוהגת בזמן הזה, ואין דרכו של השו"ע לפסוק הלכות שאינן נהוגות בזמן הזה. ועיין לעיל (סימן ג אות ד) שתרצנו, דכיוון שלדעת השו"ע ברכה זו נוהגת רק בזמן הבית, הביא השו"ע ברכה זו וכתב שהיא נוהגת רק "כגון בישוב בית שני", כדי ללמדנו שאין לברך ברכה זו בזמן הזה. ואולי זו גם כוונת העולת תמיד, שכתב בתחילה הנפק"מ העיקרית שיש בהלכה זו (לדידן) והיא, שאין לברך ברכה זו בזמן הזה. אלא שהיה קשה לו, שאם זה כל מה שרצה השו"ע להשמיענו, לא היה לו לכתוב דין זה באופן חיובי "הרואה בתי ישראל בישובן וכו' מברך מציב גבול אלמנה", אלא היה לו לכתוב באופן שלילי, שבזמן הזה אין לברך ברכה זו. אלא שהשו"ע גם רצה להשמיענו אגב אורחא שבזמן שבית המקדש קיים הברכה כן נוהגת "ונפק"מ בזה דבמהרה יבנה בית המקדש ויהיה ישראל מיושבים בא"י, דיהא חייב לברך ברוך מציב גבול אלמנה". לכן את הדין, שניתן יהיה לברך בזמן שבית המקדש קיים, הביא העולת תמיד על דברי השו"ע "מברך ברוך מציב גבול אלמנה", כי בזה הוא מסביר מדוע השו"ע הביא הלכה זו בצורה חיובית, ולא בצורה שלילית.

פניני הלכה

כרך 'ברכות - הרחבות' פרק טו הלכה כב: "בברייתא מבואר: "בתי ישראל בישובן" משמע בהיותן מיישבים את ארץ ישראל. וכך כתב ר"ח, רמב"ם (הל' ברכות י, י), וכך פירש רש"י, כגון בימי בית שני, וכ"כ בב"י ושו"ע רכד, י. לעומתם הרי"ף כתב: "הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן", וביאר הא"ר, שלשיטתו אף על בתי כנסיות שבחו"ל מברכים". הרמב"ם סתם כלשון הגמרא, ולא כתב שהברכה היא רק בארץ ישראל. וגם בדברי ר"ח לא נמצא כן (וכ"כ הא"ר בדעתם שהברכה היא גם בחו"ל). ובדעת רש"י רבו הפרושים, והב"ח כתב בדעתו שהברכה היא גם בחו"ל (עיין שער הציון ס"ק יא). ומה שכתב בשם האליה רבא שלפי הרי"ף הברכה היא גם בחו"ל, האליה רבא כתב כן בדעת כל הפוסקים, ולא רק בדעת הרי"ף.

רבנו ירוחם

נתיב יג ח"ב (דף קד טור א): "הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך משיב בגבול אלמנה". נראה שזו ט"ס וצ"ל מציב גבול אלמנה, כי לא מצאנו שום עדות לנוסחה זו באף אחד מהראשונים ובכתבי היד. מה גם שמסתבר מאוד שהברכה תוקנה על בסיס הפסוק "בית גאים יסח ה' ויצב גבול אלמנה", בייחוד שבהמשך הבריתא נאמר שעל בתי גויים אומר "בית גאים יסח ה'", וזהו תחילתו של הפסוק הנ"ל. ו"כבר נודע שספר רבינו ירוחם מוחזק בטעויות" (ש"ך חו"מ סימן לו ס"ק ט"ז, וע"ע ש"ך סימן שלב ס"ק טז).

שו"ת עשה לך רב

ח"ד תשובה ה עמוד מז: "אבל המפרשים בתי ישראל כפשוטם וכו' מפרשים שאין לברכה אלא בארץ ישראל ובזמן הבית". עיין בב"ח שמפרש שהכוונה לכל הבתים, ולמרות זאת סובר שהברכה היא גם בחו"ל (עיין שער הציון ס"ק יא וליקוטי מהרי"ח סדר ברכות הראיה), וכן הוא באבודרהם שכתב "הרואה בתי ישראל", ולמרות זאת סובר שיש לברך גם בחו"ל. וכן משמע מהגר"ז (סדר ברכות הנהנין פרק יג הלכה יא).

"אלא שלא ראיתי עצמי רשאי לפסוק הלכה בספר שנועד להמוני עם למעשה בדבר שהוא חידוש. שכן בגלות לא בירכו אלא על בתי כנסת ביפים והדרם". משמע שמתיר לברך בארץ ישראל על כל בתי ישראל, ולא רק על בתי כנסיות (וזהו החידוש שלא ראה עצמו רשאי לפסוק כי בגלות ברכו רק על בתי כנסיות). ועיין לעיל (סימן ה).

שיחות הרב צבי יהודה

ספר ויקרא עמוד 288: "מה פירוש בתי ישראל בישובן, בויליאמסבורג וכו' כמובן הכוונה היא לבתים בארץ ישראל". עיין לעיל (מבוא הערה 21 ****), מה שכתבנו בענין זה.

"רש"י מפרש כגון בישוב בית שני, מילים אלו וכו' הוכנסו אף לשו"ע. מצבנו העכשוי דומה לזה שהיה בזמן בית שני". עיין במה שכתבנו בענין זה לעיל (סימן ג אות ו, סימן ד).

עמוד 289: "אם כן אפשר לסמוך על שלושה עמודי עולם אלה ולברך". עיין במה שכתבנו בזה לעיל סימן ה.

"יש מצבים בהם פחד מברכה לבטלה נמשך מחסרון שלמות באמונה". עיין לעיל (סימן ד הערה 2 ****).

עמוד 290: "האם יש לברך כל שלושים יום או רק בפעם הראשונה". עיין במה שכתבנו בענין זה לעיל סימן ב.