מציב גבול אלמנה/ט
סימן ט עריכה
ברכת דיין האמת בראיית חורבות ישובי גוש קטיף
א. כשם שאנשי כנסת הגדולה תקנו ברכה מיוחדת על ראיית בתי ישראל ביישובן, כך גם תקנו ברכה מיוחדת על ראיית בתי ישראל בחורבנן. כך שנינו בבריתא בגמרא (ברכות נח, ב): "הרואה בתי ישראל, ביישובן - אומר: ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן - אומר: ברוך דיין האמת".
אולם יש לברר האם ברכה זו נוהגת בזמן הזה, כי לדעת מרן הב"י ברכת 'מציב גבול אלמנה' על בתי ישראל ביישובן, נוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים (עיין לעיל סימן ג). ויש לעיין האם לדעתו גם ברכת 'דיין האמת' נוהגת רק בזמן הבית, או שברכה זו נוהגת בזמן הזה. לשם כך יש לברר מדוע ברכת מציב גבול אלמנה יכולה להיאמר רק בזמן שבית המקדש קיים, והאם טעם זה שייך לברכת דיין האמת.
מדברי המהרש"א, משמע שברכת מציב גבול אלמנה אינה נוהגת בזמן הזה, משום שהתייצבות גבול אלמנה באופן שלם וקיים היא רק עם בנין בית המקדש. ז"ל (ברכות נח, ב ד"ה ברוך): פירש"י כגון בישוב בית שני עכ"ל. דקדק לפרש כן הכא, משום דבחורבן בית ראשון נמשלו ישראל לאלמנה, כמו שכתוב "היתה כאלמנה", וכשנגאלו בבנין בית שני מקרי 'מציב גבול אלמנה', דהיינו בנין בית המקדש, ולאפוקי בגלות השתא אין זה מקרי בתי ישראל ביישובן, כיון דבית המקדש חרב לא שייך ביה מציב גבול אלמנה.
משמע שהצבת גבול אלמנה הוא בנין בית המקדש. לפי טעם זה מסתבר שדברי הב"י נאמרו רק ביחס לברכה על בתי ישראל ביישובן, שנוסח הברכה: "מציב גבול אלמנה", אינו מתאים לזמן הזה. אך הברכה על בתי ישראל בחורבנן, נוהגת גם בזמן הזה, כי נוסח הברכה: "דיין האמת", מתאים גם לזמן הזה.
ב. נראה שלא רק שנוסח הברכה מאפשר לברך 'דיין האמת' בזמן החורבן, אלא שברכה זו מתאימה יותר לזמן החורבן. לפי הב"י פירוש דברי הברייתא "הרואה בתי ישראל ביישובן" הוא: בתי ישראל הנמצאים בארץ ישראל בזמן שהמקדש קיים. כשם שהמשמעות של "ביישובן" היא שבתי ישראל בנויים וגם המקדש בנוי , כך המשמעות של "בחורבנן" היא שבתי ישראל חרבים, וגם המקדש חרב.
לפי זה אפשר שברכת דיין האמת נוהגת רק בזמן שבית המקדש אינו בנוי, אך כשיבנה המקדש בב"א ברכה זו לא תנהג. כשם שלעניין בתי ישראל ביישובן, איננו מסתכלים על הבית המסוים עליו נאמרת הברכה בלבד, אלא בוחנים את מצבו מתוך מבט כללי על מצב האומה, ויש לברך רק על בתי ישראל מיושבים שמבטאים מצב כללי של יישוב והרחבה. כך גם לעניין בתי ישראל בחורבנן, יש לברך רק על בתי ישראל חרבים שהם חלק ממצב כללי של חורבן.
כן כתב הרב יוסף הלל שליט"א בקובץ תורני מקבציאל (גליון כד עמוד רג): "הרואה בתי גדולי ועשירי ישראל בארץ ישראל בחורבנן, בזמן הזה שאין בית המקדש קיים, מברך ברוך א"י אמ"ה דיין האמת בשם ומלכות. אבל בזמן שבית המקדש קיים, אפילו אם רואה בתי ישראל בחורבנן לא יברך אלא בלא שם ומלכות".
ונימוקו עמו: "דהב"י הסיק דבתי ישראל ביישובן היינו דוקא בא"י ובזמן שבית המקדש קיים, וא"כ לכאורה ה"ה כאן תלוי הדבר בבנין בית המקדש, ולא הוי בתי ישראל בחורבנן אלא א"כ גם בית המקדש חרב, וכמו שמוכח מהמשך הגמרא גבי עובדא דעולא ורב חסדא, דאיתא התם מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהם של צדיקים שיחרבו, הרי שתלו הדבר גם כן בחורבן בית המקדש, ולא רק בחורבן בתיהם של צדיקים לחוד ".
ג. בין אם ניתן לברך 'דיין האמת' בזמן המקדש, בין אם לא, בזמן הזה שבית המקדש חרב בודאי שניתן לברך ברכה זו, כי בזמן הזה צער החורבן הפרטי מצטרף לצער החורבן הכללי, ועל מצב זה בוודאי שתקנו ברכה.
אולם מדברי כמה פוסקים משמע שלפי הב"י, גם ברכת דיין האמת נוהגת רק בזמן הבית. בספר זכר נתן (לגאון ר' נחמן נתן קורונל זצ"ל) כתב (וויען תרל"ב, דף כ ע"א): "ומה שהשמטתי רואה בתי ישראל שפסק מרן בשו"ע שיברך, הוא משום דלדעת מרן ומ"א היינו דוקא בזמן הבית , ועיין אליה רבא". מכך שהשמיט גם ברכת דיין האמת, על בתי ישראל בחורבנן, משמע שסבר שגם ברכה זו אינה נוהגת בזמן הזה.
וכן מצאתי בספר ליקוטי מהרי"ח שכתב (סדר ברכות הראיה עמוד קלד): הרואה בתי ישראל בישובן אחת לשלושים יום אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה בחורבנן אומר ברוך דיין אמת. שו"ע סימן רכד. והנה דעת הב"י והמהרש"א דדוקא בא"י ובזמן הבית. ודעת הרי"ף ורש"ל דאפילו בחו"ל ובזמן הזה, אך דוקא בבית הכנסת, ע"ש. מכך שהביא את דברי הב"י אחר ברכת דיין באמת, משמע שהגבלת הב"י לברך רק בזמן הבית אמורה גם ביחס לברכת דיין האמת, ולא רק ביחס לברכת מציב גבול אלמנה. אך הסברא צ"ע, דאדרבה נראה שברכה זו מתאימה יותר לזמן החורבן וכדאמרן.
ומה שבא ברמיזה בספר ליקוטי מהרי"ח, מופיע במפורש בספר 'מנחת שמואל' לר' שמואל מדולהינוב זצ"ל, מתלמידי הגאון ר' חיים וולוז'ין זצ"ל. בהמשך הגמרא הנ"ל (ברכות נח, ב) מובא סיפור על ביתו החרב של רב חנא בר חנילאי, וכך נאמר שם (בדילוג): עולא ורב חסדא הוו קא אזלי באורחא, כי מטו אפתחא דבי רב חנא בר חנילאי, נגד רב חסדא ואתנח. אמר ליה עולא אמאי קא מתנחת? והאמר רב אנחה שוברת חצי גופו של אדם וכו'. אמר לו היכי לא אתנח? ביתא דהוו בה שיתין אפייתא ביממא ושיתין אפייתא בליליא, ואפיין לכל מאן דצריך וכו'. ותו, הוו פתיחין ליה ארבע בבי לארבע רוחתא דעלמא, וכל דהוה עייל כפין נפיק כי שבע וכו'. השתא נפל בתלא ("שנפל לו ונעשה תל", רש"י) ולא אתנח? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו. ואמר רבי יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לישובן. חזייה דלא מיישב דעתיה, אמר ליה דיו לעבד שיהא כרבו ("שהרי בית המקדש חרב, שהוא ביתו של הקב"ה", רש"י).
בגמרא לא מבואר האם רב חסדא ועולא ברכו דיין האמת על ביתו החרב של רב חנא בר חנילאי. אולם גם אם נניח שרב חסדא ועולא ברכו דיין האמת, אין מכך כל קושיה על הב"י, שכתב שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת רק בזמן שבית המקדש קיים, כי ניתן לומר שדברי הב"י נאמרו רק ביחס לברכת מציב גבול אלמנה, אך ברכת דיין האמת נוהגת גם בזמן הזה.
אולם בספר מנחת שמואל (ווילנא תר"ב, ברכות נח, ב ד"ה הרואה) כתב: "עיין רש"י שפירש כגון בישוב בית שני. ויש מחלוקת בפוסקים אם כוונת רש"י דוקא בזמן המקדש... לכן יברך בלא שם ומלכות. ומבית רב חנא בר חנילאי דלקמן אין ראיה דבתי ישראל בחורבנן הוא אף בחו"ל ובזמן הזה, וממילא כן הוא בבתי ישראל בישובן, דהא אינו מבואר כאן אם ברכו ברוך דיין האמת, אלא דאתנח רב חסדא". ממה שכתב, דלא מפורש שעולא ורב חסדא ברכו, עולה שאילו היו מברכים 'דיין האמת' הייתה מכך הוכחה נגד הב"י שסובר שהברכה אינה נוהגת בזמן הזה. משמע שלמד בדעת הב"י שכשם שברכת מציב גבול אלמנה אינה נוהגת בזמן הזה, כך גם ברכת דיין האמת אינה נוהגת בזמן הזה. וכן הסיק שם לדינא בהמשך הדיבור: "לכן יברך ג"כ דיין האמת בלא שם ומלכות". וכן כתב הרה"ג דוד יוסף שליט"א (הלכה ברורה סימן רכד סעיף כא): "הרואה בתי כנסיות נאים [וכו'] ואם רואה אותם כשהם חרבים אומר בלי שם ומלכות ברוך דיין האמת" .
גם מספר מלבושי יום טוב (לבעל התוי"ט) משמע כן. בשונה מהמנחת שמואל שהבין באופן ראשוני שעולא ורב חסדא ברכו על ביתו החרב של רב חנא (ועל סמך זה הקשה על הב"י), התוי"ט הבין שעולא ורב חסדא לא ברכו על ביתו החרב של רב חנא, ועל סמך זה הוא מביא ראיה לשיטת הב"י, שברכת דיין האמת אינה נוהגת בזמן הזה. ז"ל (רכד, ח): "וכתב עוד [הב"י] שאפשר שדעתו של רש"י דדוקא בא"י ובזמן הבית. וזה נ"ל יותר, שכן בגמרא לא הוזכר שברכו כשראו בית רב חנא בר חנילאי בחורבנו, והיינו לפי שהיה בבבל ושלא בזמן הבית".
מבואר שברכת דיין האמת תלויה בבנין הבית, וזו הסיבה לכך שעולא ורב חסדא לא ברכו דיין האמת על ביתו של רב חנא בר חנילאי. אך כאמור, הדבר צ"ע כי אדרבה, נראה ששייכותה של ברכה זו היא דווקא לזמן החורבן .
אולם מצאתי שגם בפרוש דברי חמודות על הרא"ש (גם הוא לבעל התוי"ט) מביא התוי"ט את הראיה הנ"ל, אך שם הוא כותב שרב חסדא ועולא לא ברכו על בית רב חנא רק משום שלא היה בארץ ישראל, והשמיט העובדה שהדבר היה שלא בזמן הבית. ז"ל (ברכות פ"ט סימן י ס"ק לא): "...ואפשר שכונת רש"י דבא"י ובזמן הבית דוקא יאמר כן. כל אלו דברי הב"י. ולסוף דבריו נ"ל ראיה, מאותו עובדא דבית רב חנא בר חנילאי, שכשראוהו בחורבנו לא הוזכר שהיו אומרים ברוך דיין האמת, אלא ודאי מפני שלא היה בא"י".
משמע שכל הסיבה שלא ברכו היא משום שהדבר היה בחו"ל, אך העובדה שבית המקדש חרב אינה סיבה שלא לברך. משמע שבארץ ישראל הברכה נוהגת גם בזמן הזה. לפי זה אפשר לומר שהעיקר הוא ארץ ישראל, ומה שכתב במלבושי יו"ט "לפי שהיה בבבל ושלא בזמן הבית" שיגרא דלישנא נקט ולא דק. וה"ה לספר ליקוטי מהרי"ח הנ"ל, שלא דקדק בזה וקודם העתיק את הברייתא כלשונה, והמחלוקת שהביא לאחר מכן מתייחסת רק לברכת מציב גבול אלמנה .
ד. מנגד, מדברי כמה פוסקים משמע שברכת דיין האמת נוהגת בזמן החורבן (גם לדעת הב"י). בספר ברכות ישראל כתב (פיעטריקוב תרפ"ג, פרק יג אות תרצז): "הרואה בתי ישראל בישובן כגון בתי כנסיות שמתפללין בתוכן, ויפה בתיקון, ואפילו בחו"ל ובזמן הזה, יברך מציב גבול אלמנה. וטוב לברך בריך רחמנא וכו'". ובאר שם בהגהות יד אליהו (אות נט) שעדיף לברך בלשון 'בריך רחמנא' משום שלכתחילה יש לחשוש לדעת הפמ"ג שפסק כב"י שיש לברך ברכה זו רק בזמן הבית. אך מיד לאחר מכן כתב (אות תרצח): "הרואה בתי ישראל הנ"ל בחורבנן אומר ברוך דיין האמת", ולא כתב "וטוב לברך בריך רחמנא וכו'", משמע שברכת דיין האמת נוהגת בזמן הזה לכו"ע.
וכן יש לדייק מלשון השו"ע שכתב: "הרואה בתי ישראל ביישובן כגון בישוב בית שני אומר וכו'". עיין לעיל (סימן ג) שהתוספת "כגון בישוב בית שני" באה ללמד שברכה זו נוהגת רק בזמן הבית. אילו ברכת דיין האמת גם הייתה תלויה בבנין המקדש, היה השו"ע צריך להקדים המילים "כגון בישוב בית שני" ולכתוב: "הרואה בתי ישראל כגון בישוב בית שני, ביישובן - אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחורבנן - אומר ברוך דיין האמת", שאז גם ברכת דיין אמת הייתה כלולה בזה. מכך שהשו"ע כתב מילים אלו רק אחרי המילה "ביישובן" משמע שתנאי זה נאמר רק ביחס לבתי ישראל ביישובן, ולא ביחס לבתי ישראל בחורבנם.
גדולה מזו מפורש בספר בני ציון לגאון ר' בן ציון ליכטמן זצ"ל. כאמור לעיל (אות א) הב"י חידש שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת רק בארץ ישראל ובזמן הבית. הבני ציון מחדש, ששני סייגים אלו אמורים רק ביחס לברכת מציב גבול אלמנה, אך ברכת דיין האמת, לא רק שהיא נוהגת בזמן הזה (וכדאמרן), אלא היא נוהגת גם בחו"ל!
על סמך הנחה זו הוא מקשה על הב"י מעובדא דעולא ורב חסדא שלא ברכו על ביתו החרב של רב חנא בר חנילאי, וז"ל (סימן רכד ס"ק יג ד"ה והראיה): "והראיה שהביא הב"י לפירושו מעובדא דעולא ורב חסדא וכו', לפי דעתי משם יש סתירה לפירושו, דהא לא נזכר שם שאמרו ברוך דיין האמת. ואף לפי מה שכתב הב"י שאין מברכין מציב גבול אלמנה אלא בא"י בישוב בית שני, אבל בברכת דיין האמת לא שייך לחלק בין א"י לחו"ל". מבואר שברכת דיין האמת נוהגת גם בחו"ל, והדבר צריך תלמוד. ברור שהצער על חורבן בתי ישראל בארץ ישראל גדול לאין ערוך מהצער על חורבן בתי ישראל בחו"ל, ואפשר שדווקא על חורבן בתי ישראל בארץ ישראל תקנו ברכה, אך על בתי ישראל חרבים בחו"ל לא תקנו ברכה, ובודאי שאין להקשות מכך על הב"י.
גם מלשון הבריתא משמע שלא כדבריו. הברייתא פותחת בכותרת: "הרואה בתי ישראל", ולאחר מכן מפרטת: "בישובן - אומר ברוך מציב גבול אלמנה. בחורבנן - אומר ברוך דיין האמת". משמע שמדובר על אותם בתים, והחילוק הוא רק בין ישובן לחורבנן. ולפי הבני ציון אין מדובר באותם בתים, כי "בישובן" מתייחס לבתי ישראל בארץ ישראל, ו"בחורבנן" מתייחס לבתי ישראל הן בארץ ישראל הן בחו"ל, וזה ודאי דוחק .
גם מספר דברי חמודות (הובאו דבריו לעיל) משמע שברכת דיין האמת נוהגת רק בארץ ישראל. ואדרבה, מה שלדעת הבני ציון מהווה קושיה על הבית יוסף, מהווה לדעת הדברי חמודות ראיה לב"י, וכמו שכתב הדברי חמודות: "ולסוף דברי הב"י נ"ל ראיה, מאותו עובדא דבית רב חנא בר חנילאי, שכשראוהו בחורבנו לא הוזכר שהיו אומרים ברוך דיין האמת, אלא ודאי מפני שלא היה בא"י". וכן פסק להלכה הרב יוסף הלל שליט"א (מקבציאל שם), שברכה זו נוהגת רק בארץ ישראל.
נראה שזו הסיבה לכך שברכת זו אינה מוזכרת בקיצור שולחן ערוך (סימן ס) בחסד לאלפים, ובבן איש חי (שנה א פרשת עקב) , משום שחיבורים אלו נכתבו בחו"ל, וברכה זו אינה נוהגת בחו"ל .
העולה מהדברים, שהאחרונים פליגי האם לדעת הב"י ברכת דיין האמת נוהגת בזמן הזה. בספר מנחת שמואל מפורש שהברכה אינה נוהגת בזמן הזה וכ"כ בספר הלכה ברורה, וכן משמע קצת מספר זכר נתן, מספר ליקוטי מהרי"ח ומהמלבושי יו"ט . אך בספר בני ציון מפורש שהברכה נוהגת בזמן הזה, וכן משמע מהדברי חמודות ומספר ברכות ישראל, וכן נראה מסברא, וכן פסק הרב יוסף הלל שליט"א.
ה. אולם גם אם נניח (וכן נראה עיקר) שלדעת הב"י ברכת דיין האמת נוהגת בזמן החורבן, עדיין יש לדון האם הברכה נוהגת בזמן הזה.
חידושו של הב"י, שברכת מציב גבול אלמנה יכולה להיאמר רק בזמן שבית המקדש קיים, מבוסס על ההנחה, שבבואנו לקבוע אם ניתן לברך ברכת מציב גבול אלמנה, איננו מסתכלים על הבית המסוים עליו נאמרת הברכה בלבד, אלא אנו בוחנים את מצבו מתוך מבט כללי על מצב האומה. משמעות הדבר היא שברכת מציב גבול אלמנה תוקנה רק על בתי ישראל שהם חלק ממצב כללי של יישוב והרחבה. כך גם יש לומר ביחס לברכת דיין האמת, שגם זו תוקנה על חורבן פרטי שהוא חלק ממצב כללי של חורבן.
לפי זה יש מקום לומר, שאף שעדיין לא זכינו ל'בתי ישראל ביישובן' במובן המלא של המילה, כי בעוה"ר המקדש עדיין חרב, מכל מקום כבר איננו במצב של חורבן, כי חלק ניכר מארץ ישראל נמצא ב"ה תחת שלטון יהודי וערי ישראל בנויות ומיושבות. וגם אם יש בתים חרבים, אין הם מבטאים מצב כללי של חורבן, ולכן אולי לדעת הב"י בזמן הזה אין לברך ברכת דיין האמת על בתי ישראל בחורבנן, כי באופן כללי איננו במצב של חורבן.
ראיה לכך ששלטון יהודי הינו מרכיב משמעותי בקביעה האם מצב נחשב כ'חורבן', יש להביא מדין קריעה על ערי יהודה בחורבנן. שנינו בגמרא (מו"ק כו, א): "אמר רבי אלעזר הרואה ערי יהודה בחורבנן אומר ערי קדשך היו מדבר, וקורע". וכן פסק השו"ע (תקסא, א). וכתב הב"ח שהגדרת 'חורבן' תלויה בהעדר שלטון יהודי (סימן תקס"א ד"ה ואיכא למידק): "ופשוט הוא דהאי ערי יהודה בחורבנן דקאמר, היינו אפילו יש שם ישוב, כל שיד האומות שולטת עליו בחורבנן מיקרי". וכן משמע מהב"י (שם) וכן פסקו המג"א (שם ס"ק א) והט"ז (ס"ק א), וכן כתב המשנ"ב (ס"ק ב): "אפילו יושבין בהן ישראל כיון שהישמעאלים מושלים עליהם מקרי בחורבנן".
על פי זה כתבו כמה אחרונים, שלא מבעיא בערי יהודה שגרים בהם יהודים והשלטון הוא יהודי, שאין לקרוע עליהם, אלא גם בערי יהודה שגרים בהם גויים, כל שהשלטון של ישראל תו לא מיקרי "ערי יהודה בחורבנן", ואין לקרוע עליהם . חזינן ששלטון יהודי מפקיע מהמקום שם 'חורבן', וכ"ש האידנא, שבנוסף לשלטון היהודי על חלק ניכר מארץ ישראל ישנה גם התיישבות יהודית רחבה ומבוססת.
לפי זה אפשר שלפי הב"י אנו במצב ביניים, ממצב של 'בחורבנן' כבר יצאנו, ולכלל 'יישובן' עדיין לא הגענו, ולכן אף אחת משתי הברכות אינה נוהגת בזמן הזה. ברכת 'מציב גבול אלמנה' אינה נוהגת, משום שבית המקדש חרב, וטרם הגענו למצב של "בתי ישראל ביישובן" . וברכת 'דיין האמת' אינה נוהגת משום שהארץ מיושבת, וכבר איננו במצב של חורבן, וצ"ע בזה.
ו. אולם כבר כתבנו לעיל (סימן ד) שהרבה פוסקים חולקים אעיקר דינו של הב"י, וסוברים שברכת מציב גבול אלמנה נוהגת גם בזמן החורבן, ואינה תלויה כלל בבנין הבית. כן כתבו המהרש"ל (הובאו דבריו בב"ח סימן רכד), הב"ח (שם), הלבוש (רכד, י), האליה רבה (ס"ק ז), הגר"ז (סדר ברכות הנהנין פרק יג הלכה יא), שולחן הטהור (רכה, ה), ליקוטי מהרי"ח (סדר ברכות הראיה), קצות השולחן (סימן סו, ה) ועוד, וכן נהגו כמה מגדולי ישראל. ולפי דבריהם ברור שגם ברכת דיין האמת נוהגת בזמן הזה .
המהרש"ל, הב"ח והא"ר התייחסו בדבריהם רק לברכת מציב גבול אלמנה, אולם בשאר הפוסקים הנ"ל מבואר שגם ברכת דיין האמת נוהגת בזמן הזה. כן כתב הלבוש: "הרואה בתי ישראל ביישובן [וכו'] אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה, בחורבנם אומר ברוך וכו' דיין האמת". וכן הגר"ז כתב (שם): "הרואה בתי ישראל בישובן [וכו'] בחורבנן צריך לברך ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם דיין האמת". וכן הוא בספר שולחן הטהור, בליקוטי מהרי"ח, בספר ברכות ישראל ובקצות השולחן.
ז. לפי שיטה זו, שהברכה נוהגת גם בזמן הזה, יש לדון על אלו בתים יש לברך ברכה זו. עיין לעיל (סימן ה) שהראשונים נחלקו האם ברכת מציב גבול אלמנה תוקנה על כל בתי ישראל או רק על בתי כנסיות. לפנינו בגמרא נאמר: "הרואה בתי ישראל ביישובן", וכן דעת רב הראשונים. אך הרי"ף כותב (מג, ב מדפי הרי"ף): "הרואה בתי כנסיות של ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה", וכן כתבו כמה ראשונים. וכתבנו שם שלדינא קי"ל שיש לברך רק על בתי כנסיות, ולפי זה, גם ברכת דיין האמת יכולה להיאמר רק על בתי כנסיות בחורבנן.
אולם, נראה לחדש על פי דברי הצל"ח, שדברי הרי"ף (שהברכה היא רק על בתי כנסיות), אמורים רק ביחס לברכת מציב גבול אלמנה, אך ברכת דיין האמת יכולה להיאמר על כל בתי ישראל, ולא רק על בתי כנסיות בחורבנן.
הצל"ח מחדש שגם לפי הרי"ף ברכת מציב גבול אלמנה תוקנה ביסודה על כל בתי ישראל, ומה שכתב הרי"ף שהברכה היא רק על בתי כנסיות, זהו משום שהרי"ף התאים הברייתא לזמן הזה, ובזמן הזה ניתן לברך ברכה זו רק על בתי כנסיות. ז"ל הצל"ח (ברכות נח, ב): "הרואה בתי ישראל בישובן, פירש"י כגון בישוב בית שני. נלע"ד דאין כוונת רש"י שדוקא על בית המקדש יאמר כן, אבל כוונתו דאחר החורבן איך שייך לומר שום שבח על בית גדול וחשוב, והלא אסור לבנות בית מסוייד ומכוייר (או"ח סי' תק"ס סעיף א'). ואולי מזה הטעם כתב הרי"ף, הרואה בתי כנסיות, משום דאיירי בזמן הזה ואסור לבנות בית חשוב, רק בית הכנסת מותר לבנות אף בזמן הזה כמבואר במג"א סי' תק"ס ס"ק ב". מבואר בדבריו שגם הרי"ף גרס בגמרא 'בתי ישראל', אך מאחר ולדעתו בזמן הזה הברכה יכולה להיאמר רק על בתי כנסיות, לכן הוא כתב 'בתי כנסיות'.
סברה זו, לצמצם את הברכה בזמן הזה רק לבתי כנסיות, שייכת רק לבתי ישראל ביישובן, דאין לבנות בית מסוייד ומכוייר בזמן החורבן, אך ביחס לבתי ישראל בחורבנן, אין טעם לחלק בין בתי כנסיות, לכל בתי ישראל, וממילא נשאר הדין המקורי שיש לברך על כל בתי ישראל ולא רק על בתי כנסיות. לפי זה גם הרי"ף מודה שברכת דיין האמת יכולה להיאמר על כל בתי ישראל ולא רק על בתי כנסיות .
על פי זה, יש ליישב קושיית הב"י על הרי"ף. הב"י הוכיח מעובדא דרב חנא בר חנילאי שהברכה אינה רק על בתי כנסיות, אלא גם על בתי עשירי ישראל. ז"ל הב"י: "ויותר נראה לומר דבתי ישראל בישובן היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע. והכי מוכח מדמייתי בגמרא בסמוך (נח:) עולא ורב חסדא הוו אזלי בארחא, כי מטו אפיתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואיתנח וכו', עד מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים שיחרבו וכו', משמע דבתי ישראל בחורבנן דקתני היינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות, ואם כן בתי ישראל בישובן דקתני כי האי גוונא נמי הוא כלומר בתי עשירי ישראל בתוקפן ובגבורתן".
וכן כתב המהרש"ל (הובאו דבריו בב"ח): "הרי"ף פירש בתי כנסיות וכו', וי"מ שקאי על כל בתי ישראל של מנהיגים ועשירים [וכו'], וכן מוכח בסוגיא דמייתי עלה עובדא דעולא ורב חסדא כי מטו אפיתחא דרב חנא בר חנילאי וכו', משמע דבתי ישראל בחורבנן דקאמר היינו בתי עשירים של ישראל ובעלי צדקה, וממילא נמי כה"ג הא דבתי ישראל ביישובן".
לפי מה שכתב הצל"ח אין מהסוגיא שום הוכחה, כי גם הרי"ף מודה שברכת דיין האמת על בתי ישראל בחורבנן, יכולה להיאמר על כל בתי ישראל, ורק לעניין ברכת מציב גבול אלמנה הוא סובר שהברכה יכולה להיאמר רק על בתי כנסיות. לכן כיון שעובדא דרב חנא בר חנילאי, עוסקת בבתי ישראל בחורבנן, אין להוכיח ממנה לדין בתי ישראל ביישובן.
ח. ומצאתי בס"ד שגם הגאון ר' אשר הכהן אשכנזי זצ"ל (מתלמידי הגר"ח מוולוז'ין) כתב בספרו 'ברכת ראש' כצל"ח, שהרי"ף גרס בבריתא: "הרואה בתי ישראל ביישובן", ומה שכתב "בתי כנסיות", זוהי התאמה של דברי הברייתא לזמן הזה שבית המקדש חרב. ז"ל (ברכות נח, ב ד"ה הרואה): פרש"י כגון בישוב בית שני, אינו ר"ל על בנין בית שני. אלא נ"ל דקשיא ליה איך תיקנו לברך מציב גבול על בתי ישראל, הא איתא לקמן מיום שחרב בית המקדש נגזר על בתי צדיקים שיחרבו? להכי פירש כגון בישוב בית שני, דמאז [אולי צ"ל: דאז] לא נגזר, נשנית זה. ומה שכתב כגון, יש לומר לפי דמשכחת לה נמי כפירוש הרי"ף בתי כנסיות. ואתי שפיר כדאיתא במגילה עתידין בתי כנסיות שבבבל ליקבע בא"י [וכו'] לזה ראוי לברך עתה מציב גבול אלמנה. ולפי שהרי"ף העמיד דבר זה לדינא בזמן הזה פירש כן. אבל הברייתא נשנית דרך כלל וכפרש"י. ומיושב בזה קושיות רש"ל, דלפרוש הרי"ף צריך לפרש גם הא דבתי גויים מיירי בבתי תפלות שלהם, והא צריך לברך אחריתי ברכת שנתן ארך וכו'? ולמה שכתבתי לא קשה מידי, דאינו מוכרח לפרש כן ודעת רש"י והרי"ף אחת הן רק הוכרחו לזה מקושיה הנ"ל. לפי דבריו, לא רק שהרי"ף גרס בבריתא כפי גרסת רש"י, אלא גם רש"י מודה לדינא לשיטת הרי"ף, שעל בתי כנסיות ניתן לברך בזמן הזה, ואין מחלוקת לדינא בין הרי"ף לרש"י.
בזה הוא מיישב את קושייתם הראשונה של הב"י והמהרש"ל על שיטת הרי"ף. המהרש"ל כותב: הרי"ף פירש בתי כנסיות, ולפי זה צ"ל מ"ש אח"כ הרואה בתי עו"ג היינו נמי בתי תפלות שלהן, וא"כ קשה הלא יש ברכה מיוחדת להן כמ"ש הרואה דמות גילולים אומר ברוך שנתן ארך אפים.
ומיישב הברכת ראש שגם הרי"ף מסכים שהבריתא עוסקת בכל בתי ישראל (ולאו דווקא בבתי כנסיות), לפיכך החלק השני של הברייתא "הרואה בתי אומות העולם" מתייחס לכל בתי הגויים, ולא דווקא לבתי ע"ז (שעל בתי ע"ז ישנה ברכה מיוחדת). ומה שכתב הרי"ף: "הרואה בתי כנסיות של ישראל וכו'", זהו יישום של הדין המוזכר בבריתא לזמן הזה, שבזמן הזה אין לברך על בתי ישראל רגילים.
ט. לפי זה, שניתן לברך ברכה זו גם על בתי ישראל (ולא רק על בתי כנסיות), יש לעיין על אלו בתי ישראל ניתן לברך. ביחס לבתי ישראל ביישובן, פירש הב"י שהיינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות היושבים בתוקפן ובגבורתן בלא שטן ובלא פגע רע (עיין לעיל סימן ז). מה הדין בזה ביחס לבתי ישראל בחורבנן. האם ניתן לברך רק על בתים כאלו שנחרבו, היינו בתים שבבניינם היו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות וכו', או שיש לברך על כל בית ישראל שחרב, בין אם היה בבניינו בית של עשירי ישראל ובעלי צדקות וכו', בין אם היה בית רגיל של ישראל?
נראה שבעניין זה יש להבחין בין תְנאים שנלמדים מההגדרה 'בתי ישראל', לבין תְנאים שנלמדים מההגדרה 'ביישובן'. הברייתא פותחת בכותרת: "הרואה בתי ישראל", ולאחר מכן מפרטת: "בישובן - אומר ברוך מציב גבול אלמנה. בחורבנן - אומר ברוך דיין האמת". כלומר הברכה תוקנה על 'בתי ישראל' ביישובן, ועל 'בתי ישראל' בחורבנן. לכן, התְנאים שעולים מההגדרה של 'בתי ישראל' צריכים להיות קיימים גם בברכת דיין האמת, כי הברכה היא על 'בתי ישראל בחורבנן'. אך התנאים שעולם מההגדרה של 'ביישובן', אינם צריכים להיות קיימים, כי הברכה איננה על 'בתי ישראל ביישובן' שנחרבו, אלא על 'בתי ישראל' שנחרבו .
ז"ל הב"י, בהגדירו מהם "בתי ישראל ביישובן": ויותר נראה לומר דבתי ישראל בישובן היינו כשישראל מיושבים בלא שטן ולא פגע רע. והכי מוכח מדמייתי בגמרא בסמוך (נח:) עולא ורב חסדא הוו אזלי בארחא, כי מטו אפיתחא דבי רב חנא בר חנילאי נגד רב חסדא ואיתנח וכו' עד מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזרה על בתיהם של צדיקים שיחרבו וכו', משמע דבתי ישראל בחורבנן דקתני היינו בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות, ואם כן בתי ישראל בישובן דקתני כי האי גוונא נמי הוא כלומר בתי עשירי ישראל בתוקפן ובגבורתן.
נראה ש"בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות" זוהי הגדרה ל"בתי ישראל", ו"בלא שטן ולא פגע רע" ו"בתוקפן ובגבורתן", זוהי הגדרה ל"ביישובן". ולפי זה, לא ניתן לברך על כל בתי ישראל, אלא רק על בתים שהיו בבניינם בתי עשירי ישראל ובעלי צדקות (ועיין לעיל סימן ז), אך אין צורך שהבתים היו בבניינם במצב של "בלא שטן ובלא פגע", או "בתוקפן ובגבורתן".
י. אולם בשונה ממה שדקדקנו מהצל"ח ומהברכת ראש, שברכת דיין האמת יכולה להיאמר על בתי ישראל, ולא רק על בתי כנסיות, מספר ליקוטי מהרי"ח משמע שגם הברכה על בתי ישראל בחורבנן, נאמרת רק על בתי כנסיות, ולא על בתי ישראל. ז"ל (סדר ברכות הראיה עמוד קלד): הרואה בתי ישראל בישובן אחת לשלושים יום אומר בא"י אמ"ה מציב גבול אלמנה בחורבנן אומר ברוך דיין אמת. שו"ע סימן רכד. והנה דעת הב"י והמהרש"א דדוקא בא"י ובזמן הבית. ודעת הרי"ף ורש"ל דאפילו בחו"ל ובזמן הזה, אך דוקא בבית הכנסת, ע"ש. מכך שהביא תחילת את שתי הברכות, ולאחר מכן כתב "ודעת הרי"ף וכו' אך דוקא בבית הכנסת", משמע שלדעת הרי"ף הן ברכת מציב גבול אלמנה והן ברכת דיין האמת נוהגות דווקא בבית כנסת.
וכן משמע מספר ברכות ישראל שכתב (פרק יג אות תרצז): "הרואה בתי ישראל בישובן כגון בתי כנסיות שמתפללין בתוכן וכו', יברך מציב גבול אלמנה". ומיד לאחר מכן כתב (אות תרצח): "הרואה בתי ישראל הנ"ל בחורבנן אומר ברוך דיין האמת", משמע שגם הברכה על בתי ישראל בחורבנן נוהגת רק בבתי כנסיות. גם י"א שדברי הרי"ף מבוססים על גרסה שונה בגמרא, ולפי זה ברור שאין לחלק בין ברכת מציב גבול אלמנה לברכת דיין האמת, ושתיהן תוקנו רק על בתי כנסיות.
וכן מפורש בכמה סידורי תפילה, שגם ברכת דיין האמת נוהגת רק על בתי כנסיות בחורבנן. למשל, בסידור אוצר התפילות (עמוד 506) נאמר: "הרואה בתי כנסיות בחורבנן מברך דיין האמת". וכן בסידור חסד לאברהם (ליוורנו תר"ה, דף קפד, ב) נאמר: "הרואה בתי כנסיות בישובן מברך וכו' ובחורבנן מברך דיין האמת". וכן הוא בסידור תפילת ישראל (וורשה תרנ"ה, עמוד 588), ובסידור אשי ישראל (ירושלים תש"ז, עמוד 192), ובסידור עבודת ישראל (עמוד 569), ובעוד סידורים. ולפי זה נראה שגם את ברכת דיין האמת ניתן לברך רק על בתי כנסיות בחורבנן, ולא על בתי ישראל (שלא כמו שדקדקנו מהצל"ח והברכת ראש).
יא. מסקנת הדברים: לדעת הב"י ברכת מציב גבול אלמנה אינה נוהגת בזמן החורבן. המפרשים נחלקו האם דברי הב"י אמורים גם ביחס לברכת דיין האמת. בספר מנחת שמואל מפורש שברכת דיין האמת אינה נוהגת בזמן החורבן, וכ"כ בספר הלכה ברורה, וכן משמע קצת מספר זכר נתן, מספר ליקוטי מהרי"ח ומהמלבושי יו"ט. אך בספר בני ציון מפורש שהברכה נוהגת בזמן החורבן, וכן משמע מהדברי חמודות ומספר ברכות ישראל, וכן נראה מסברא, וכן פסק הרב יוסף הלל שליט"א. וכן נראה עיקר לדינא, שהרי אפילו לעניין ברכת מציב גבול אלמנה הסקנו לעיל (סימן ד) שמעיקר הדין ניתן לברכה בזמן הזה, כ"ש לברכת דיין האמת שיש אומרים שגם לדעת הב"י ניתן לברכה בזמן הזה, ומסתברים דבריהם.
לפיכך הרואה את חורבות ישובי גוש קטיף והמראה מעורר בו צער ועוגמת נפש, יברך "ברוך דיין האמת" בשם ומלכות . והיינו דוקא ברואה את בתי הכנסת בחורבנן, אך על בתי המתיישבים אין לברך בשם ומלכות .
וכתב הגר"ש דבליצקי שליט"א שאפשר שברכה זו תוקנה רק "ברואה הבתים החרבים גופא, אך לא סגי ברואה המקום שעליו היו הבתים" (ספר זכרון בצלאל, בני ברק תשל"ז, סעיף לח, עמוד קמה ד"ה ובליקוטים). אך בספר משרת משה (הלכות ברכות עפ"י פסקי הרמב"ם, קרית אונו תשס"ז, פרק י סוף הערה לו) כתב בשם הרב קאפח זצ"ל: "הרואה ישובי ישראל מיושבין עתה בגויים כמו בעיר העתיקה בירושלים, כפר השילוח = סלואן צריך לברך דיין האמת". משמע שדי בראיית המקום שעליו היו הבתים, ואין צריך לראות הבתים החרבים .
ובמכתב לגר"א נבנצל שליט"א, שאלתיו האם הרואה בתי כנסיות חרבים בזמן הזה צריך לברך ברכת דיין האמת , והשיב לי: "אולי הואיל ואומרים על המקדש ועל ירושלם ברוך דין האמת, א"צ שוב לומר על כל בית ובית . בתקוה להצבת גבול אלמנה ב"ב, ביקרא דאורייתא, צעיר הלוים, אביגדר נבנצל".
ובספר עלי תמר על הירושלמי (ח"א זרעים עמוד רפו) כתב שעל "בתי כנסיות חרבות בארץ ישראל מתקופת האמוראים ואחריה אין לברך, אחרי שיכולים לבנותם באותו מקום". והרב אליעזר מלמד שליט"א כתב בעניין זה ('פניני הלכה – ברכות' כרך הרחבות, פרק טו הלכה כב): "יש לשאול האם כאשר רואים את שרידי הבתים מישוב יהודי בימי הבית השני ואחריו, כמו הבית השרוף בירושלים, ותילי חורבות שבציפורי ואושא , האם יברך "דיין האמת"... ואף שנלענ"ד שגם מי שמתרגש מראייתם לא יברך, אין לי ראייה לזה. ואולי כדי שישאר הצער על חורבן הבתים ויברכו על ראייתם, צריך שעוד יזכרו את יושביהם. וכעין מה שמסופר בגמרא (ברכות נח, ב) על בית רב חנא בר חנילאי" . ונראה, שאין לברך על בית שחרב מחמת רוב הזמן שעבר מאז בנינו, כי אין פורענות בהיותו חרב, שכך הוא דרך העולם, שחומר הבניין מתכלה ברבות השנים .
לאחר השלמת סימן זה, שלחתיו לראש ישיבת כסא רחמים הגר"מ מזוז שליט"א, וביקשתיו להכריע כיצד יש לנהוג למעשה בשאלה זו. וזו תשובתו אלי:
קראתי הכל והדברים נאמרים בטוב טעם ודעת.
למעשה לא שמענו מעולם שבירכו על בתי יהודים בחו"ל בחורבנן (כגון בגירוש ספרד, שהרבה בתי כנסת נהפכו בעוה"ר לכנסיות ומוכרים עד היום הזה, וכן כמה בתי כנסת שנהרסו אצלנו בחו"ל בשנת התשכ"א ע"י הממשלה, ובניהם בהכ"נ הכי עתיק בתונס בן 600 שנה) ברוך דיין האמת .
אך י"ל דבא"י אפשר לברך כנ"ל, ובפרט לדעת הפוסקים לברך בשו"מ מציב גבול אלמנה גם בזה"ז (שלא כד' מרן הב"י), כ"ש שיכולים לברך ברוך דיין האמת.
ומכל מקום נראה שאם הרואה היה גר פעם בגוש קטיף וגורש משם ולבו דואב עליו למראה החורבן - יברך בשם ומלכות ויפטור את כל השומעים.
והשי"ת ישיב שופטינו כבראשונה ויסיר ממנו יגון ואנחה וכל א"י המובטחת תחזור לידינו בביאת גואל צדק בב"א.
נאמ"ן.
ב' שבט תשס"ט