מצות השם/כי תצא
תקלב (ריז) מ"ע לעשות כדין ביפת תואר שבמלחמה שנאמר כי תצא למלחמה וגו' וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. אם תקפו יצרו לא ילחצנה בפרסום במלחמה אלא יכניסנה למקום פנוי ויבעול אותה שם אפילו בגיותה. ומכניסה לביתו. ואסור בבעילה שניה עד שישאנה. אחר שבעלה אם קבלה דת יהודית מטבילה לשם גירות מיד. ואם לא קבלה תשב בביתו ותבכה ירח ימים על דתה ומגלחת שערה ומגדלת צפרניה כדי שיקוץ בה. ואם קבלה דת ישראל ורצה בה מגיירה וצריכה להמתין עוד שני חדשים ונושאה בכתובה וקדושין. ואם לא חפץ בה משלחה לנפשה. לא רצתה להתגייר מגלגל עמה י"ב חודש רצתה מקבלת ז' מצות בני נח והרי היא כגר תושב ואינו נושאה הואיל ולא נתגיירה ומשלחה לנפשה. ואם לא רצתה לקבל ז' מצות בני נח אחר י"ב חדש עיין בסהי"ד:
יבמות מ"ז. קדושין פ"א. סהי"ד ה' מלכים פ"ח. סה"מ מ"ט רכ"א. סמ"ג עשין קכ"ב:
תקלג תקלד [שטז] מל"ת שלא למכור היפת תואר אם לא חפץ בה שנא' לא תמכרנה בכסף. ואם מכרה אינה מכורה ומחזיר הדמים. (ולענין מלקות עי' כלל ח' בהגה"ה א'): [שיז] ומל"ת שלא יכבשנה לעבדות אחר שבעלה שנא' לא תתעמר בה תחת אשר עניתה:
ספרי. סהי"ד הלכות מלכים פ"ח. סה"מ ל"ת רס"ג רס"ד. סמ"ג לאוין רל"ג רל"ד:
תקלה תקלו תקלז (ריח) מ"ע לתלות למגדף ועובד ע"ז שנאמר ותלית אותו על עץ. אחר שסוקלין אותו משקעין קורה בארץ ועץ יוצא ממנה ומקיפין שתי ידיו זו לזו ותולין אותו סמוך לשקיעת החמה ומתירין אותו מיד כי הוא. [שיח] מל"ת שלא להלין נבלת התלוי על העץ שנא' לא תלין נבלתו על העץ. והוא הדין שאר מתים כל המלין את מתו עובר בלא תלין: (ריט) ומ"ע לקבור הרוגי ב"ד ביום שנהרגו שנא' כי קבור תקברנו ביום ההוא. ומרבויא דקרא מרבינן כל המתים לקוברן ביום שמתו לכן מת שאין לו קוברים נקרא מת מצוה כלומר המת שמצוה על כל ישראל לקוברו ומי שעבר והלין את המת אפי' שאר מתים ביטל מ"ע ועבר על ל"ת. אבל אין לוקין עליו שאין בו מעשה (עיין כלל ח') ואם הלינו לכבודו אינו עובר עליו. ונוהג דין הרוגי ב"ד כשדנין דיני נפשות. ושאר מתים נוהג בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות:
סנהדרין מ"ה מ"ו. סהי"ד הל' סנהדרין פט"ו וה' אבל פי"ד. סה"מ מ"ע ר"ל רל"א. ומל"ת ס"ו. סמ"ג עשין ק"ג ק"ד לאוין קצ"ד. ובמצות דרבנן מצוה ב'. י"ד סימן שנ"ו שס"ד:
תקלח תקלט (רכ) מ"ע להשיב אבדה לישראל שנאמר השב תשיבם לאחיך. [שיט] ומל"ת שלא להתעלם מאבדת ישראל להניחה שנא' לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת וגו' לא תוכל להתעלם. ואם התעלם ביטל מ"ע ועבר על ל"ת ואין לוקה שאין בו מעשה. לקח האבידה ולא השיבה ביטל מ"ע ועבר על שני לאוין לא תוכל להתעלם ולא תגזול (עיין סי' ר"ל) אפילו לרשע מצוה להחזיר אבידה אבל אוכל נבילות להכעיס ומחלל[1] שבת בפרהסיא הרי הוא אפיקורס. ראה מים שוטפים גנת חבירו חייב לסתום שנאמר לכל אבדת אחיך. מצא בעיר שרובה ישראל אבידה שיש בה שוה פרוטה ויש בה סימן ולא נתיאשו הבעלים ממנה חייב להכריז ואם ראה מציאה שהיא מונחת בדרך הנחה ה"ז לא יגע בה. אם מצא דבר שאינו לפי כבודו להטפל בה ואלו היה שלו לא היה מטפל בה אינו חייב להטפל בה ואם רוצה לעשות לפנים משורת הדין עושה ותע"ב (כתב רבינו יונה אם מצוה להשתדל בהצלת ממון חבירו ק"ו להשתדל בהצלת חבירו לעשות עצות להצילו בעת צרתו). ונוהג בכ"מ ובכל זמן בזכרים ונקבות:
ב"מ פ"ב. ע"ז דף כ"ו. סהי"ד הלכות גזילה פי"א. סה"מ מ"ע ר"ד ל"ת רמ"ט. סמ"ג עשין ע"ד לאוין קנ"ט. ח"מ סי' רנ"ט רס"ג. סמ"ק סי' רנ"א:
תקמ תקמא [שכ] מל"ת שלא להניח בהמת ישראל (מכ"ש ישראל עצמו) רובץ תחת משאו וילך לו שלא לעזרו לפרוק מהבהמה שנאמר לא תראה חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת. (רכא) ומ"ע לטעון עמו להקים המשא על הבהמה (או על האדם) שנא' הקם תקים עמו. אם הניחו והלך לו ולא עזרו ביטל שני מ"ע פריקה (בסימן פ') וטעינה ועבר על מל"ת) ואינו לוקה שאין בו מעשה. זקן ואינו לפי כבודו פטור אבל אם אילו היתה שלו היה פורק וטוען מחוייב ג"כ בשל חבירו. ואם רוצה לעשות לפנים משורת הדין פורק וטוען אפי' אינו לפי כבודו ותע"ב. פגע בשנים עם אחד צריך לפרוק ועם א' לטעון מצוה לפרוק בתחלה משום צער בעל חיים. אבל אם היה הנצרך לטעון שונא והאחר אוהב מצוה לטעון עם השונא בתחלה כדי לכוף יצרו הרע. השונא האמור בתורה הוא שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר ה"ז מצוה לשנוא אותו (דאל"כ אסור לשנוא לישראל עיין סי' רל"ט) ואעפ"כ יטעון ויפרוק עמו שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה וראוי להצילו מאחר שמאמין בעיקרי הדת. פריקה בחנם טעינה בשכר (עיין סימן פ'). ונוהג בכ"מ ובכ"ז בזכרים ונקבות:
ב"מ דף ל"ב. סהי"ד ה' רוצח פ' י"ג. סה"מ מ"ע ר"ג ל"ת ר"ע. סמ"ג לאוין קס"ט עשין פ"א. ח"מ סי' רע"ב. סמ"ק סי' נ"ד ע"ז:
תקמב תקמג [שכא] מל"ת שלא יהיה כלי גבר על אשה שנא' לא יהיה כלי גבר על אשה. והיינו בגדים ותכשיטין שמפורסם בעיר שמיוחדים לאיש לא תלבש אותם אשה. ולא תגלח ראשה כאיש: [שכב] ומל"ת שלא ילבש גבר שמלת אשה שנאמר ולא ילבש גבר שמלת אשה. שמלת אשה היינו בגדים ותכשיטין שמפורסם בעיר שמיוחדין לאשה, וכן איש המלקט שערות לבנות מתוך שחורות מראשו או מזקנו אפי' שערה אחת או אם צבע שערו שחור אפי' צבע שער לבנה אחת, על א' מכל אלו לוקין. ומד"ס שלא יעביר איש שער בית השחי ושער בית הערוה. והמעבירו במקום שאין מעבירין אלא נשים מכין אותו מכות מרדות. ומותר להעביר שער שאר אברים במספרים בכל מקום. ונוהג בכ"מ ובכ"ז:
נזיר נ"ט. מכות כ'. סהי"ד ה' ע"ז פ' י"ב. סה"מ ל"ת ל"ט מ'. סמ"ג לאוין נ"ט ס'. י"ד סי' קפ"ב. סמ"ק סי' ל"ג:
- ^ זה ט"ס וצ"ל מהופך א"נ להכעיס ה"ז אפיקורס ואפיקורס ועע"ז ומחלל שבת בפרהסיא כעכו"ם וכו' כצ"ל: