מצוה:שלא ישא כהן אישה זונה
• מצוה זו נוהגת בזמן הזה •
אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ וְאִשָּׁה גְּרוּשָׁה מֵאִישָׁהּ לֹא יִקָּחוּ כִּי קָדֹשׁ הוּא לֵאלֹהָיו.
(ויקרא כא, ז)
שהזהיר הכהן שלא יקח זונה, והוא אמרו "אשה זונה וחללה לא יקחו" (ויקרא כא, ז). וכל זמן שיבוא עליה חייב מלקות.
שלא ישא כהן, בין כהן גדול בין כהן הדיוט, אישה זונה לאישה, שנאמר "אשה זונה וחללה לא יקחו" (ויקרא כא, ז). ולשון קיחה משמע דרך אישות, על כן אינו לוקה עליה אלא כשנשאה ובעלה, שכן בא הפירוש שאין החיוב עד שיבעלנה, כמו שנכתוב בעזרת האל.
משרשי המצוה. לפי שכהנים נבחרו לעבוד עבודת השם יתברך תמיד ולכן ראוי ומחויב להיותם קדושים ונקיים יותר מכל שאר העם בכל ענייניהם, אף כי בעניין הזיווג שהוא דבר עיקרי באדם, וקצת מחשבות האדם על בת זוגו תמיד, לכן נתחייב שלא לישא הזונה שמזגה רע ומר, פן תסירנו ותטנו ברב לקחה מדרכו הטוב וכוונתו הרצויה. גם היא בשת ופגם אל כל הקרב אליה, שכל העם מרננים אחריה בטומאתה אשר בשוליה.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (יבמות סא.) שהזונה האמורה כאן היא כל שאינה בת ישראל, דכולן בכלל זונות הן, ועוד שכיוון שאין קידושין תופסין בהן – זימה היא. וכן תיקרא זונה כל בת ישראל שנבעלה לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השווה בכל מקום, לאפוקי אלמנה שנבעלה לכהן גדול או גרושה לכהן הדיוט, שאין איסור זה שווה בכל אדם ואינה נעשית זונה בכך. וכן נמי תיקרא זונה כל שנבעלה לכהן חלל ואף על פי שהיא מותרת להינשא לו, שאין היותה זונה תלוי בבעילה של איסור אלא בפגימה. ומפי השמועה למדנו שאינה פגומה אלא מאדם האסור לו שתינשא לו או מכהן חלל.
ולמדנו מעתה שהנרבעת לבהמה, אף על פי שהיא בסקילה, לא נעשית זונה, דדווקא בעילת אדם הוא שעושה אותה זונה (יבמות נט:). וכן אם נבעלה בעודה נידה למי שראויה שתינשא לו, אינה נעשית זונה בכך ואף על פי שהיא בכרת. וכן הבא על הפנויה אפילו הייתה קדשה, כלומר שהפקירה עצמה לכל, אינה נעשית זונה כל זמן שלא נבעלה למי שאסורה להינשא לו, כלומר שהיא ערווה עליו ואפילו מחייבי לאוין או אפילו מחייבי עשה בכלל איסור זה. ולפיכך אמרו שגוי או עבד או נתין או ממזר או גר עמוני ומואבי או מצרי ואדומי ראשון ושני או פצוע דכא וכרות שפכה – שבא אחד מהן על יהודית, עשאה זונה ונפסלת לכהונה. ואם היא כהנת, נפסלת מן הכהונה. וכן הנבעלת למי שעושה אותה זונה, בין באונס בין ברצון בין בשגגה, בין כדרכה בין שלא כדרכה, משהערה בה נפסלה משום זונה, ובלבד שתהיה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה, ויהיה הבועל בן תשע שנים ויום אחד ומעלה.
וכן מעניין המצוה מה שאמרו (נדרים צ:) באשת כהן שאמרה לבעלה "נאנסתי" ואפילו עד אחד מעיד לו עליה שכן הוא כדבריה שזנתה, שאינה אסורה עליו בכך, דאמרינן שמא עיניה נתנה באחר. ומכל מקום אסורה לכל כהן אחרי מות אישה, דשויתה נפשה חתיכה דאסורא. ואם הייתה נאמנת לו או העד נאמן לו, הרי זה יוציאנה על כל פנים לצאת ידי ספק. והורונו מורינו (עי' שו"ת הרשב"א א' רל"ח), ישמרם אל, דדווקא שבאת לומר כן בין היא או העד, מתוך שלום שבינו לבינה, אבל אמרה כן בין היא בין עד, מתוך קטטה שיש בינו לבינה, יש לדון בדבר שאינו זקוק להוציאה על כל פנים, שחזקה היא דשקורי משקרא, ואין ראוי להאמינה בדבורה בעד אחד אלא בשני עדים כשרים. אבל מכל מקום אם דעתו סומכת בדבריה או בדברי העד הרבה, ראוי לו לחוש מלבוא עליה. ויתר רבי פרטי המצוה ביבמות ובקידושין.
ונוהגת בכהנים בכל מקום ובכל זמן. וכהן העובר עליה ונשא אשה זונה מאלו שבארנו דרך אישות ובעלה – לוקה.
הזהיר הכתוב בפרשת אמור שלא ישא כהן זונה, דכתיב "אשה זונה לא יקחו". ומה היא זונה?
שנינו בתורת כהנים (אמור פרק א') ומביאה ביבמות (דף סא:): זונה כשמה, פירוש שזנתה תחת בעלה, דברי רבי אליעזר בן יעקב. רבי עקיבא אומר: זונה זו מופקרת. רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו הלך בעלה לבית דין הגדול והוליכה להשקותה מים המרים אחר שקינא לה ונסתרה והיא אסורה לבעלה עד שתשתה ובא עליה עשאה זונה ואם מת אסורה לכהן, שסובר שנעשית זונה בכל בעילת איסור. ורב יהודה אומר: זונה זו אילונית, היא אשה עקרה שאינה יולדת והרי היא אסורה לכהן, ומפרש שם הטעם [בגמ' דלעיל] דכתיב "הזנו ולא יפרצו" (הושע ד, י) כל ביאה שאין בה פריצה וריבוי אינה אלא בעילת זנות. וחכמים אומרים [בברייתא דלעיל] אין זונה אלא גיורת ומשוחררת פי' ואפילו נתגיירה פחותה מבת שלש שנים לפי שבאתה מן הגוים השטופים בזימה וכן מוכח ביבמות [דף ס'] גבי עיר אחת שהיתה בא"י [סיפא דחכמי' דלעיל] ושנבעלה בעילת זנות, פי' לאותן שאין קידושין תופסין בהן. כדאמר [בתמורה דף כ"ט] מה עריות דלא תפס בהן קידושין והויא זונה. עוד שם אומר רבא בהן הבא על הגויה לוקה עליה משום זונה דאורייתא [בברייתא דלעיל]. רבי אליעזר אומר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. ומדאמר רב עמרם [שם] אין הלכה כרבי אליעזר ש"מ הא כדברי כולן הלכה וחוששין לדברי כולם להחמיר.
עוד שם [דף נ"ו] אמר רבא אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טמאה שנ' "לא יוכל בעלה הראשון וגו'" הכל בכלל זה שאם נבעלו נאסרו על בעליהן פרט לך הכתוב באשת ישראל שנאנסה שמותרת לבעלה שנ' והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת אבל אשת כהן באיסורא עומדת שהרי היא זונה. אמר רב ששת [שם] אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה אסורה היא לכהונה. כתוב בה"ג בהל' מיאון מה ששנינו בכתובות [דף י"ג] ראוה מדברת עם איש אחד ואומרים לה מה טיבו של זה ואמרה איש פלוני וכהן הוא ר"ג ור"א אומרים נאמנת להשיאה לכהונה ומפרש בגמ' [שם] מאי מדברת זעירי אמר נסתרה ה"מ נסתרה עם ישראל אבל נסתרה עם הגוי הרי היא כשבויה ופסולה לכהונה עכ"ד.
אמרינן [שם ודף כ"ז ובכמה מקומות] שהשבויה שנפדית והיא בת שלש שנים ויום אחד או יותר אסורה לכהונה מפני שהיא ספק זונה שמא נבעלה לגוי [שם] ואם יש לה עד אחד שלא נתייחדה עם הגוי הרי היא כשירה לכהונה [שם] ואפילו עבד או שפחה או קרוב נאמן לעדות זו [שם בדף כ"ג] ושתי שבויות שמעידות כל אחת מהן על חברתה הרי אלו נאמנות, הואיל וכל הספיקות מדברי סופרים לפיכך הקלו בשבויה. [שם בדף כ"ו במשנה] והאישה שנחבשה בידי גוים ע"י נפשות אסורה לבעלה פי' הרי"ץ [וכן בתו' שם] מדלא קאמר אסורה לכהונה ש"מ דאף לבעלה ישראל קאמר דחיישינן שמא נתרצית למצוא חן כשנחבשה על ידי נפשות וכשיד גוים תקפה אומר [שם בגמ'] דאף ע"י ממון אסורה לבעלה משמע לבעלה דומיא לבעלה דמתניתין או שמא אגב מתניתין נקטיה ודווקא לכהונה אסורה אבל מו' רבינו יהודה כתב בשם ר"י ור"ת והרב ר"י בן ר"מ שכולה ההיא דממון מדברת באשת כהן. הנה למדנו מכאן דאע"ג דרחמנ' אפקריה לזרעיה דעכו"ם ה"מ לעניין חיים אבל ביאת עכו"ם לא אפקריה ונאסרה לבעלה. אמרינן נמי בסוטה [דף כ"ו] דעכו"ם מקנאין על ידו ומאחר שאסורה לבעל אסורה לבועל אף אם יתגייר הגוי אחר כך, כך פסק רב אלפס ור"י בר ר' מרדכי.